אוגר סיבירי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: שיש בערך בעיות ניסוח קשות ויש בו טעויות עובדתיות, בעיקר בפסקה: גידול האוגר בבית. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
| אוגר סיבירי | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכרסמים |
| משפחה: | אוגריים |
| סוג: | אוגר גמדי |
| מין: | אוגר סיבירי |
| שם מדעי | |
 Phodopus sungorus |
|
אוגר סיבירי (Phodopus sungorus) הינו בעל חיים ממשפחת האוגריים השייך לסדרת המכרסמים. לאוגר זה זה תפוצה טבעית בבר, אך הוא מוכר בעיקר כחית מחמד מבוייתת למחצה, בעלת תפוצה קוסמופוליטית.
תוכן עניינים |
[עריכה] תפוצה ומקום חיות
תחום מחיתו הטבעית של המין ברחבי מונגוליה,רוסיה ובשטחים החופפים למדינות אלו בסיביר ובמנצ'וריה.
המין שוכן באזורים שכונים- בעיקר מישורי עשב (סוואנה), דיונות חוליות או ערבות בני שיח בהן כסות הצומח הדומיננטי(מבחינת ביומסה) הוא הסוג לענה.
[עריכה] תיאור המין
גופו של האוגר הסיבירי כדורי וחסון מכוסה כולו בפרווה עבה. הרגליים רחבות וקצרות ומכוסות פרווה לבנה דקה מאוד. הרגליים האחוריות חזקות והן נושאות במשקל העיקרי בשעת הליכה. האוגר יכול לעמוד כמעט זקוף על רגליו האחוריות והוא עושה כך בשעה שהוא אוסף מזון ברגליו הקדמיות, בשעה שהוא מרחרח בחיפוש אחר מזון או איתור סכנה, או בשעה שהוא מפגין את כוחו בעומדו בפני איום. הרגליים הקדמיות משמשות לחפירת מחילות בעזרת הטפרים החדים. הן מסייעות גם בצריכת המזון (ראו תזונה)
אורך הראש והגוף 10.5-7 ס"מ בעוד שהזנב 1.8-0.6 ס"מ. תכונה המשותפת לאוגר הסיבירי ולכל משפחת המכרסמים היא צמיחתן המתמדת של השיניים. כדי לעמוד בכרסום מתמיד של מזון ועל מנת שלא תישחקנה, ארבע שיניו החותכות של האוגר הסיבירי - שתיים בלסת עליונה ושתיים בלסת תחתונה - לעולם אינן מפסיקות לצמוח. כתוצאה הן חדות ויעילות.
העיניים שחורות ומבריקות, החוטם ורוד, השפמונים ארוכים.
עורו של האוגר הסיבירי בעל שטח פנים גדול מעט משטח הפנים של הגוף עצמו (העור מעט "גדול על הגוף"). תכונה זו מאפשרת לאוגר גמישות בהדחקותו למחילות צרות אותן הוא חופר.
האוגר הסיבירי דומה ברבים ממאפייניו לאוגר זהוב (הנפוץ יותר כחיית מחמד), אולם הוא קטן יותר וניכרים הבדלים בצבעי הפרווה. צבע הפרווה של האוגר הסיבירי נע בין אפור לורדרד] בחלקים העליונים, ולבן בחלקי הגוף התחתונים. לפרטים אחדים פס כהה אפור-שחור לאורך הגב. כסות האוזניים שחורות ותחומות בגוון לבן. בחודשי החורף הפרווה מתבהרת במקצת, היא מספקת הגנה בפני הקור, וצבעה מאפשר הסוואה מפני טורפים בארצות בהם נוטה לרדת שלג.
כתוצאה מהביות והמסחר הנפוץ במין, נוצרו מוטציות גנטיות המתבטאות גם בצבעי פרווה שונים מהמקור. מוכרים הגוונים אלבינו (לבן), כסוף,אופאל, מנומר ופלטינה.
[עריכה] התנהגות חברתית
אוגר סיבירי הינו בעל חיים יחידני, שנפגש עם המין השני רק לצרכי רבייה. ובהיותו בטבע יכול לגמוא מספר קילומטרים ביום – כמות נאה לחיה שכל אורכה סנטימטרים אחדים בלבד. האוגר מסתתר ביום מעיני טורפים ופעיל בלילה בחיפוש מזון וחפירת מחילות. בלית ברירה (בשביה) יכולים שני זכרים לחיות יחד, יותר בקלות משתי נקבות. אך גם הזכר מעדיף להיות לבדו.
האוגר הסיבירי נעשה תוקפן בשעת בהלה – בעיקר הזכר. הוא פוער את פיו לכל גודלו הזעיר ומשמיע קולות צורמים שעוצמתם משמעותית ביחס לגודלו הקטן. קולות אלה נשמעים גם בשעת ריב בין זכרים. בשעת מצוקה ותחושת איום או בשעת קרב עם אוגר אחר, האוגר הסיבירי מסוגל לנשוך בחוזקה.
בעונת החורף מצוי האוגר במחילתו, במעין שינה רדודה (torpor), ממנה הוא מקיץ מידי כמה ימים חמים, כדי לצרוך מעט מהמזון שאגר.
לאוגר הסיבירי חושי ריח ושמיעה מפותחים ביותר. הוא מתקשר באמצעות קולות בתדרים גבוהים, האוגר משתמש במספר מצומצם של קולות שאוזן האדם מסוגלות לקלוט. התקשורת חשובה ביותר בעונת הרבייה.
[עריכה] תזונה
האוגר הסיבירי ניזון בעיקר מחומר צמחי (פירות וירקות) ומדגנים שונים, מגרעינים ומקטניות.
כאשר האוגר נהנה ממזון טרי המכיל מים, הוא אינו נזקק למי שתיה. אולם כאשר הוא מוחזק בשבי, כדאי לדאוג תמיד למים נקיים עבורו.
האוגר הסיבירי נוהג לאגור את מזונו בכיסי עור בצד הפנימי של לחייו, ומהתנהגות זו בא לו שמו.
האוגר לעולם אינו אוכל במקום בו הוא מוצא את המזון. הוא אוסף כמות גדולה של אוכל בכיסי הלחיים – תמיד כמות גדולה מהכמות אותה הוא מסוגל לאכול בבת אחת.
הוא פונה עם המזון בלחייו לאחד ממקומות המחבוא שחפר בקרקע, ושם הוא פורק את המזון, ואוכל אותו בהמשכים בשעת רעב.
פריקת המזון נעשית כאשר האוגר עומד ניצב, זקוף למדי, על רגליו האחוריות, וברגליו הקדמיות המשמשות ממש כידיים הוא לוחץ, בתנועות חוזרות וזריזות מאוד, על כיסי הלחיים (מבחוץ), מכיוון אחורי הלחי לכיוון הפה. בדרך זו נשפך המזון מכיסי הלחיים החוצה. בעזרת תכונה זו מקטין האוגר את הסיכון שייתפס על ידי טורף בסמוך למקור המזון: הוא נמצא שם רק את הזמן הנדרש לו להעמיס את כיסי הלחיים ככל האפשר, ואילו את האכילה עצמה הוא מבצע במסתור. תכונה זו של אגירת מזון רב במסתור ממשיכה להתקיים בשביה, גם כאשר אינה משרתת כל צורך ממשי.
פציעה באחת הרגליים הקדמיות עלולה להביא לכך שהאוגר אינו מסוגל לרוקן את אחד מכיסי הלחיים, אך הוא ממשיך לאגור בו מזון. בכך פציעה ברגל מובילה לפגיעה בריאותית נוספת ומסוכנת של הצטברות מזון רקוב בכיסים.
[עריכה] רבייה וגידול צאצאים
האוגר הסיבירי מזדווג בחודשים פברואר-נובמבר. בטבע מזדווג אחת לשנה או פעמיים בשנה, אולם בשביה הוא מזדווג אף יותר.
בטבע נפגשים הזכר והנקבה רק במטרה להזדווג, ולאחר כך נפרדים לתמיד. האם בונה בעומק מחילתה- קן מרופד. תקופת ההיריון אורכת 20-22 ימים, אך יכולה להיות אף 16-19 ימים, מספר הגורים בהמלטה יחידה (שגר) הינו 5-12. הגורים נולדים קרחים עיוורים וחסרי ישע, במשקל עד 1.4 גרמים. הנקבה מטפלת לבדה בגורים, כעבור 21 יום מההמלטה, נגמלים הגורים מיניקה (בגיל 25 יום ניתן להפריד אותם מאמם). זמן מועט אחרי הגמילה, מגיעים הגורים לבגרות מינית, תהליך מהיר זה מסייע ליכולות הרבייה המרשימם של מין זה.
כאשר מגדלים את האוגר כחית מחמד, יש לספק לנקבה בתקופת ההריון חומרים לבנית קן: נסורת, קרטון לכרסם לפירורים רכים, פיסות צמר גפן (לא יעיל ממש, האוגר יכול לבלוע ולהיחנק) או פיסות צמר כבשים נקי (כנ"ל לקודם). בעונת ההמלטה האם נוטה יותר לעקה או דחק (stress) אקוטי, ובשעת לחץ היא עלולה לפגוע בגורים.
אורך חיים ממוצע של אוגר הוא בין שנה וחצי לשנתיים, אך ידועים מקרים בהם חיו אוגרים מעל 4 שנים.
[עריכה] גידול האוגר בבית
האוגר הסיבירי הוא חית מחמד נפוצה ונוחה. בגלל גודלו הקטן, הוא יכול להסתפק בכלוב לא גדול, וכמויות האוכל הנחוצות לו מעטות. ניתן להאכילו חופן קטן של כופתיות למכרסמים ביום, ואפשר להוסיף גם דגני בוקר מרכיבים טבעיים בלבד (לא קקאו), תירס על קלח (האוגר ישתמש בקלח לשיוף שיניו), פיסת לחם או פיתה(יבש בלבד), ירק פשוט כגון מלפפון, ופרי פשוט כגון תפוח. מומלץ להמנע מפירות וירקות משלשלים כגון מנגו, אבטיח ועגבניות. האוגר מסתער מייד על המזון ובורר תחילה את האהוב עליו ביותר מבין המוגש לו. כך, מצפיה באוגר המקבל את מזונו ניתן ללמוד בקלות מה הוא אוהב ולדבוק בכך. זמן קצר לאחר ההאכלה, הרושם הוא שהאוגר אכל את כל המזון, אך למעשה, בגלל שיטת האגירה בלחיים, תמיד נשארות כמויות גדולות המוחבאות בכל פינות הכלוב. בגלל גודלו הקטן האוגר הסיבירי אינו מפיץ ריח עז, ובגלל פרוותו הצפופה הוא עמיד מאוד בפני הקור. הוא נהנה לשחק בעציץ מושלג, אך אין להשאירו שם ללא השגחה, כי יש סיכוי סביר שהוא יפול מהעציץ. האוגר הסיבירי רגוע באופיו יותר מהאוגר הזהוב, ושוב בגלל גודלו, גם כאשר הוא נושך, הפגיעה זניחה ביותר והוא אינו מסוגל כמעט לגרום לחתך בעור, אלא רק לצביטה בלתי נעימה קלה. יש להרגיל את האוגר מגיל צעיר לכך שאוחזים בו ואז הוא יכיר את ריח היד ואת תחושת הנשיאה ולא יהיה תוקפן, וכל הצדדים יהנו יותר. ככלל, הזכרים נוטים לתקפנות יותר מהנקבות בעניין זה (לעומת זאת בריבים ביניהם, הנקבות תוקפניות יותר). יש להרחיק את כלוב האוגר מפני חיות בית טורפות, כגון חתול, כלב או חמוס. בעיקר עבור החמוס זהו טרף בגודל מושלם, ויש להזהר מכך. כמו כן יש לדאוג שאין אפשרות בריחה מהכלוב. האוגר הסיבירי הוא קטן מאוד וכשם שבטבע הוא יכול להדחק למחילות צרות, כך הוא יכול להמלט מפתח צר בכלוב בשביה.
בכלובו של האוגר הסיבירי צריך להיות ריפוד נעים אותו יש להחליף לעתים קרובות. נסורת אהובה עליו, אך גם קש נקי או נייר גרוס יכול להתאים. נייר עיתון אינו מתאים כריפוד יחיד, בגלל כמויות הדיו הרבות. כמו כן יש להניח בכלובו של האוגר הסיבירי כלי מים ואוכל המתאימים לו (ולא כאלה שהוא יכול להפוך), פיסת עץ קשה לשיוף השיניים שצומחות כל העת, ויש לאפשר לו לבנות בעצמו מקום מסתור. דרך ידידותית לסביבה לעשות זאת, ואשר אהובה מאוד על האוגר, היא להניח בכלוב קופסאות קטנות מאוד - כיון שזוהי חיה קטנה מאוד, והיא נהנית להדחק באפלת הקופסה, כמו במחילה צרה בטבע. יתאימו למטרה זו למשל קופסה מאורכת של משחת שיניים, או הקרטון שבמרכז גליל נייר טואלט. האוגר נכנס לקופסה, וחופר ב"קרקעיתה" בציפורניו זמן רב ברצף עד שהוא קורע את התחתית. הוא נהנה מאוד להתחפר במצע שלו ולהגיח מתוכו אל אפלת ה"מנהרה" שיצר מהקופסה. זה מספק את היצר הטבעי שלו להתחפר, להסתתר וליצור מערכת של "מחילות" להתרוצץ ביניהן. זה גם מסייע בשיוף הציפורניים, שבמצב טבעי היו עסוקות בחפירה שעות רבות ביום. האוגר יאגור מזון רב בפינות ה"מנהרות" הללו, והוא גם עושה בהן את צרכיו, כך שיש להקפיד להחליפן בזמן. החלפת הקופסאות גם יוצרת עניין עבור האוגר, וזה מסייע במניעת שעמום שיכול לגרום לעקה (stress) כרונית. עוד למניעת שעמום אפשר לבנות לאוגר סולם עץ קטן או להוסיף לכלוב משחקים שנמכרים למטרה זו. אם מניחים את האוגר על גלגל משחק, יש לוודא שהוא יודע למצוא את דרכו לרדת מהגלגל. הגלגל הוא משחק אהוב, אך מנצל אנרגיה רבה ולאחר כעשר דקות האוגר הסיבירי יתעייף ממנו. המצב המיטבי הוא להחזיק אוגר אחד בלבד בכלוב. זה מתאים למצבו כפי שהיה בטבע. בעונת ההמלטה יש לאפשר לאם רוגע מוחלט, ולא לנסות לאחוז באם או בגורים. גם אם בדרך כלל יש אוגרים אחרים יחד עם האם בכלוב, יש לשים לב שאין מריבות קשות ביניהם לאחר ההמלטה, שכן במצב כזה האם חשה מצוקה והיא עלולה לפגוע בגורים.
