אוליגרכים רוסים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוליגרכים רוסים הוא שם מקובל לקבוצה של אנשי עסקים שצברו עושר רב אחרי התמוטטות ברית המועצות, בתקופת שלטונו ונשיאותו של בוריס ילצין ברוסיה.
תוכן עניינים |
[עריכה] עלייתם של האוליגרכים
האוליגרכים הראשונים הופיעו כאשר החל מיכאיל גורבצ'וב לבצע הליכים של ליברליזציה בשוק הסובייטי בשנות השמונים. רבים מהם היו אנשים שעסקו בהברחתם של מוצרים מבוקשים שהיו אסורים או מוגבלים ביבוא תחת השלטון הסובייטי, כמו מחשבים ומכנסי ג'ינס.
פריחתם הגדולה של האוליגרכים הגיעה בתקופת שלטונו של בוריס ילצין, שבה בוצעה הפרטה אותה הובילו אנטולי צ'ובייס ויגור גיידר, שניים מה"רפורמטורים הצעירים". במסגרת ההפרטה נמכרו נכסי מדינה רבים, ובמיוחד משאבי טבע וחברות האמונות על הפקתם, במהירות רבה ובמחיר נמוך יחסית. בהתאם לטענת דייוויד סאטר, מחבר הספר "חשיכה עם שחר", עמדה מאחרי ההפרטה המהירה שאיפה ליצור מערכת כלכלית המבוססת על בעלות פרטית. אולם, בהיעדר שלטון חוק ברוסיה, "נפתחה הדרך לרדיפה פושעת אחר כסף וכוח". עליזה דולגובה (כאן) טוענת כי ההפרטה המהירה נועדה "ליצור בכל מחיר מעמד שיתמוך ברפורמה.... כל סוג של הון כובס והוכנס למחזור. לא ננקטו צעדים למנוע לגליזציה של הכנסה פלילית.... סכומים עצומים הושקעו ברכוש בלי רישום בעלים. לא הייתה מדיניות דומה לזו באף מדינה תרבותית אחרת."
בעיני מגני ההפרטה המהירה, המזוהים לעתים קרובות עם מפלגתו של צ'ובייס, איחוד כוחות הימין, הייתה המכירה המהירה והלא בררנית בבחינת הכרח. החברות שנמכרו נוהלו על–בסיס עקרונות סובייטיים, ללא בקרות על המניות, עם מספר עצום של מועסקים, ללא דוחות כספיים או התייחסות כלשהי לרווחיות. הקונים הימרו כאן כאשר קנו חברות מפסידות, בתקווה שיצליחו להפוך אותן לרווחיות במהירות גדולה יחסית.
הרעיון שפעולת מכירה של נכסים ממשלתיים, שעיקרם חברות נפט ומחצבים, כדי ליצור כהרף עין מעמד בינוני שיתמוך ברפורמות התבססה על תפישה שגויה של האופן בו מתנהלת כלכלת שוק. בניגוד למדיניות האיטית והמודרגת יחסית שנקטו מספר מדינות קומוניסטיות לשעבר במזרח אירופה, שכוונתה הייתה להניח לשוק לצמוח בהדרגה, מלמטה, סברו הרפורמיסטים ברוסיה כי ניתן ליצור "קפיטליזם סובייטי" — שוק חופשי המופעל באופן מיידי והחלטי בהתאם להוראה מגבוה.
האוליגרכים צברו להם השפעה רבה על המערכת הפוליטית ברוסיה, במיוחד לקראת מערכת הבחירות לבחירתו מחדש של ילצין בשנת 1996, שבה שיחקו המימון והתמיכה של "האוליגרכים" תפקיד חשוב.
רבים מן היזמים האוליגרכים נמנו עם קבוצות באוכלוסייה שלא הצליחו לתפוש את מקומן בתוך הממסד הסובייטי, כמו בתוך הק.ג.ב ממנו בא פוטין. במיוחד בלטו בתוכם יזמים ממוצא יהודי ובני רפובליקות מהפריפריה של ברית המועצות לשעבר. יהדותם של האוליגרכים נתנה ביטוי לזרמים גלויים וגלויים פחות של אנטישמיות ברוסיה.
[עריכה] ירידת כוחם של האוליגרכים
כוחם שקע במידת מה בעת המשבר הפיננסי באסיה, שהכה קשות בחלק מהאוליגרכים.
מהלומה עזה יותר ניחתה כאשר עלה ולדימיר פוטין לשלטון בסוף שנת 1999, והחל פועל בהדרגה לכינון משטר אוטוקרטי, כשהוא מחסל בהדרגה את אמצעי התקשורת העצמאיים (כמו רשתות TV-6, TVS ו-NTV), ומעביר חברות בבעלות האוליגרכים לבעלות המדינה או לבעלות מקורביו. ולדימיר גוסינסקי בעל "מדיהמוסט", שלא תמכה בפוטין בבחירות ב-1999 הוגלה למעשה. בוריס ברזובסקי שהואשם בכוונה להדיח את פוטין, קיבל מקלט מדיני בבריטניה שסירבה שוב באמצע 2006 להסגירו לרוסיה. מיכאיל חודורקובסקי בעל חברת הנפט יוקוס נאסר באוקטובר 2003 ונידון לשמונה שנות מאסר בעוון אי–תשלום מסים, רומן אברמוביץ' עזב למעשה את רוסיה, והועלו תביעות להסגיר לרוסיה אוליגרכים אחרים שנמלטו.
[עריכה] אוליגרכים רוסים
מתוך "פורבס", מאי 2005. הון במיליארדי דולרים:
| דירוג | שם בעברית | שם ברוסית | רכוש במילארדי דולר | החזקות עיקריות |
| 1 | רומן אברמוביץ' | Роман Абрамович | 21.2 [1] | חברת הנפט סיבנפט ומועדון הכדורגל צ'לסי |
| 2 | ולדימיר ליסין | Владимир Лисин | 7.0 | מתכות |
| 3 | ויקטור וקסלברג | Виктор Вексельберг | 6.1 | נפט, מתכות צבעוניות |
| 4 | אולג דריפסקה | Олег Дерипаска | 5.8 | אלומיניום רוסיה |
| 5 | מיכאיל פרידמן | Михаил Фридман | 5.8 | קבוצת אלפא |
| 6 | ולדימיר יבטושנקוב | Владимир Евтушенков | 5.1 | תקשורת, כספים, נדל"ן |
| 7 | אלכסיי מורדשוב | Алексей Мордашов | 5.1 | מתכות שחורות |
| 8 | ולדימיר פוטנין | Владимир Потанин | 4.7 | חברת הניקל נורילסק |
| 9 | מיכאיל פרוחורוב | Михаил Прохоров | 4.7 | מתכות צבעוניות |
| 10 | וגיט אלקפרוב | Вагит Алекперов | 4.1 | חברת הנפט לוקאויל |
| 11 | ויקטור רשניקוב | Виктор Рашников | 3.6 | מתכות שחורות |
| 12 | גרמן חאן | Герман Хан | 3.5 | נפט, כספים, טלפון |
| 13 | בוריס איבנישווילי | Борис Иванишвили | 3.0 | מתכות, כספים |
| 14 | אלכסנדר אברמוב | Александр Абрамов | 2.9 | מתכות שחורות |
| 15 | אלכסי קוזמיצ'ב | Алексей Кузьмичев | 2.7 | נפט, כספים, טלפון |
| 16 | סולימאן קרימוב | Сулейман Керимов | 2.6 | משקיע,פולימטאל |
| 17 | ולדימיר בוגנוב | Владимир Богданов | 2.3 | חברת הנפט סורגוטנפטגז |
| 18 | איסקנדר מוחמדוב | Искандер Махмудов | 2.2 | מתכות צבעוניות |
| 19 | ניקולאי צבטקוב | Николай Цветков | 2.2 | נפט, כספים |
| 20 | אלישר אוסמנוב | Алишер Усманов | 2.0 | מתכות שחורות |
| 21 | מיכאיל חודורקובסקי | Михаил Ходорковский | 2.0 | חברת הנפט יוקוס |
[עריכה] אוליגרכים נוספים
| שם בעברית | רכוש במילארדי דולר | החזקות עיקריות |
| ארקדי גאידמק | 355.57 | בית"ר ירושלים בכדורגל, הפועל ירושלים בכדורסל |
| בוריס ברזובסקי | 0.73 | ? |
| ולדימיר גוסינסקי | 0.35 | מדיהמוסט |
| אנטולי צ'ובייס | ? | מערכת אנרגיה מאוחדת |
| יורי לוז'קוב | ? | ראש עירית מוסקבה |
[עריכה] אוליגרכים אוקראינים
- רינט אחמטוב- האיש העשיר באוקראינה
- ויקטור פינצ'וק, חותנו של הנשיא לשעבר לאוניד קוצ'מה, האיש השני בעושרו במדינה, השולט ברוב אמצעי התקשורת.
- יוליה טימושנקו, ראש ממשלת אוקראינה ובת ברית קרובה של הנשיא ויקטור יושצ'נקו גם היא אחת העשירות במדינה. נטען כי רכשה את עושרה כאשר ראש הממשלה לשעבר פבלו לזרנקו הניח לה להקים חברה שמכרה את גזפרום בעבור מניות בעסקים באוקראינה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- דייוויד א. הופמן, האוליגרכים - המיליארדרים החדשים של רוסיה, ספריית מעריב, 2005.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הוצאת מעריב, האוליגרכים מבוא - דייוויד א. הופמן
