אוניברסיטאות בישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בישראל פועלות שמונה אוניברסיטאות העוסקות במחקר ובמתן השכלה גבוהה, לצד 49 מכללות אקדמיות, העוסקות במתן השכלה גבוהה אך אינן עוסקות במחקר. האוניברסיטאות והמכללות בישראל פועלות בפיקוח המועצה להשכלה גבוהה. בשנת 2006 לומדים בהן כ־245 אלף סטודנטים, והמקצועות המבוקשים ביותר הם רפואה ומשפטים.
ארגוני הסגל הבכיר של האוניברסיטאות מאוגדים ב"מועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמי באוניברסיטאות", ארגוני הסגל הזוטר שותפים בפורום המתאם של ארגוני הסגל האקדמי הזוטר", וארגוני הסטודנטים שותפים ב"התאחדות הסטודנטים בישראל".
תוכן עניינים |
[עריכה] האוניברסיטאות בישראל
מוסד | מיקום | שנת הייסוד | מספר הסטודנטים בשנת 2006 | נשיא/ה | הערות |
---|---|---|---|---|---|
הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל | חיפה | 1924 | כ-13,000 | יצחק אפלויג | - |
האוניברסיטה העברית בירושלים | ירושלים | 1925 | כ-24,000 | מנחם מגידור | שלושה קמפוסים בירושלים ובנוסף פקולטה לחקלאות ברחובות |
מכון ויצמן למדע | רחובות | 1949 | כ-700 | אילן חת | תואר שני ומעלה |
אוניברסיטת בר אילן | רמת גן | 1955 | כ-31,000 | משה קווה | - |
אוניברסיטת תל אביב | תל אביב | 1956 | כ-29,000 | איתמר רבינוביץ' | - |
אוניברסיטת חיפה | חיפה | 1963 | כ-13,000 | אהרון בן זאב | - |
אוניברסיטת בן גוריון בנגב | באר שבע | 1969 | כ-17,000 | רבקה כרמי | - |
האוניברסיטה הפתוחה | כ-70 קמפוסים ברחבי הארץ | 1976 | כ-39,000 | גרשון בן שחר | קמפוס ראשי ברעננה, לא מעניקה תואר דוקטור |
- בשנת 2005 ממשלת ישראל אישרה את הקמתה של אוניברסיטה חדשה בגליל, ככל הנראה באזור כרמיאל.
- בשנת 2005 ממשלת ישראל אישרה עקרונית את הפיכתה של המכללה האקדמית יהודה ושומרון באריאל לאוניברסיטה.
[עריכה] השינוי במספר הסטודנטים הכולל בישראל
שנה | מספר הסטודנטים הכולל |
---|---|
1948 | כ-1,600 |
1958 | כ-9,000 |
1970 | כ-35,000 |
1980 | כ-56,000 |
1990 | כ-76,000 |
2000 | כ-166,000 |
2006 | כ-245,000 |
בישראל, נכון לשנת 2003, אחוז בעלי התארים האקדמיים עומד על 29% מגילאי 25-64 (כולל מכללות). הממוצע הינו השני בגובהו בעולם, מלבד נורבגיה וזהה לארצות הברית.[1]
[עריכה] מסלולים מיוחדים
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
באחדות מהאוניברסיטאות בישראל מתקיימים, בצד מסלולי הלימוד הרגילים, מסלולים מיוחדים לאנשי מערכת הביטחון. את אופי הלימודים במסלולים המיועדים לאנשי צבא בדרג הבינוני והבכיר תיאר יוסף גרודזינסקי:
זה שנים מקיימות אוניברסיטאות רבות תוכניות שתפקידן "לעזור" לקצינים בכירים לזכות בתואר אקדמי. מה שהתחיל בקטן לפני שנים רבות, צמח לשורה ארוכה ומביכה של תוכניות שמציעות לאנשי הצבא מסלול מהיר וקל לתואר. הצבא מרוויח, כי תנאי השירות של קציניו משתפרים בעלות נמוכה, ורמת הקצונה עולה למראית עין; האוניברסיטאות מרוויחות כסף קל, וגם יוקרה, שכן איזה מוסד לא ירצה שקצינים בכירים יימנו עם תלמידיו?
וכך, מתחנכים דורות של קצינים מבלי שיבינו בכלל מהי אוניברסיטה: הם באים לשיעורים מיוחדים להם, ונתקלים רק בחבריהם הקצינים; חלק גדול ממוריהם הם קצינים לשעבר שהתמחו בהוראה לאנשי צבא; התוכניות האלה מואצות, ולפעמים מתקיימות במשולב עם פו"מ, מב"ל או מסלולי הכשרה צבאיים אחרים. |
||
-- יוסף גרודזינסקי, צה"ל חסר השכלה, הארץ, 25.1.07 |
בנוסף מתקיימים מסלולים לחיילים שרק החלו את שירותם הצבאי, כגון העתודה האקדמית ותלפיות, שהמשרתים בהם לומדים במסלולי הלימוד הרגילים באוניברסיטאות.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- עמי וולנסקי, אקדמיה בסביבה משתנה: מדיניות ההשכלה הגבוהה של ישראל 2004-1952, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אריה קיזל, קץ האקדמיה בישראל?, אימגו