הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל | |
 |
|
| תאריך ההקמה: | 1924 |
| סוג: | מכון טכנולוגי ואוניברסיטה ציבורית |
| נשיא האוניברסיטה: | פרופ' יצחק אפלויג |
| סטודנטים: | 12,499 (2006) |
| סטודנטים לתואר ראשון: | 9,065 |
| סטודנטים לתואר שני: | 2,551 |
| סטודנטים לתואר שלישי: | 883 |
| מיקום: | חיפה |
| אתר אינטרנט: | www.technion.ac.il |
הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל הינו אוניברסיטה השוכנת בחיפה ומתמקדת בהנדסה ובמדעים מדויקים. בטכניון 18 פקולטות ויחידות אקדמיות, ביניהן פקולטה לרפואה וכן הפקולטה הידועה להנדסת מכונות [ראה: סמל הטכניון]. הטכניון הוא המוסד הוותיק בארץ בתחום המחקר הטכנולוגי. פרופסור יצחק אפלויג מכהן כנשיא הטכניון.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות הקמת הטכניון
[עריכה] הצורך בהקמת בית ספר טכני
בשנת 1901 קמה בברלין שבגרמניה "חברת עזרה של יהודי גרמניה" (בקיצור "עזרה"). לחברת "עזרה" היו שתי מטרות: לעזור ליהודי מזרח אירופה ולקדם את התרבות הגרמנית אצל היהודים שמחוץ לגרמניה.
בחודשים ספטמבר-דצמבר 1907 סייר מייסד "עזרה", ד"ר פאול נתן, בארץ ישראל כדי לראות את בתי הספר ש"עזרה" הקימה. בזמן שהייתו בארץ עלה בדעתו רעיון להקים מוסד לימודי עליון במתכונת של בית ספר טכני, שיהיה גולת הכותרת של פעולתה החינוכית של חברת "עזרה".
הרעיון שלו נבע משינויים שהתחילו להתרחש באזור. האימפריה העות'מנית ששלטה בארץ ישראל באותה תקופה פיגרה מהבחינה הטכנולוגית אחרי אירופה. באותו זמן התחילה הממשלה התורכית ליזום עבודות פיתוח גדולות ונזקקה להרבה עובדים טכניים. עובדים כאלה לא היו בסביבה משום שלא היה שום בית ספר טכני בכל האימפריה העות'מנית ולכן היה צורך להביא עובדים טכניים מחוץ לאימפריה.
הרעיון של ד"ר נתן היה שיהודים בוגרי בית הספר הטכני החדש יתקבלו לעבודה בפרויקטים הטכנולוגיים החדשים, וכך
- ישתפר מצבם הכלכלי של יהודי ארץ ישראל
- הכלכלה הגרמנית תזכה לעזרה עקיפה, משום שכל המכשור, וחלק מחומרי הבנייה והידע ההנדסי ייובאו מגרמניה
- יהודים יוכלו ללמוד בארץ ישראל מקצועות טכניים, אותם נאסר עליהם ללמוד במקומות רבים במזרח אירופה
- יותר יהודים ירצו לעלות לארץ ישראל
ד"ר נתן תכנן במקור ששפת הלימוד בבית הספר הטכני תהיה גרמנית. הסיבות לכך היו שממילא כל ספרי הלמוד יהיו בגרמנית, וכן שהציוד אתו התלמידים יעבדו יגיע מגרמניה (חברת "עזרה" הגרמנית תממן את בית הספר ולכן היה ברור לד"ר נתן שהמכונות יגיעו מגרמניה).
בשנת 1908 פנה ד"ר פאול נתן בבקשת סיוע לדוד ויסוצקי, בנו של זאב קלונימוס ויסוצקי שהיה ממנהיגי חובבי ציון, ומייסד חברת "תה ויסוצקי". ויסוצקי התחייב לתרום 100,000 רובל להקמת בית הספר הטכני, ומאה אלף רובל נוספים חמש שנים מאוחר יותר. אחד העם שהיה ידידו של קלונימוס ויסוצקי, היה שותף במשא ומתן והצליח להכניס להסכם סעיף המבטיח את האופי היהודי של המוסד.
ב־29 במרץ 1908 חתמו בברלין ויסוצקי ואחד־העם על התעודה ליסוד "קרן ויסוצקי" של חברת "עזרה" לשם הקמת בית ספר טכני בארץ ישראל.
[עריכה] הקמת הטכניקום
אחרי חשיבה ממושכת, הבין ד"ר נתן שהמקום הטוב ביותר לבית הספר הטכני הוא חיפה. למרות שחיפה הייתה אז עיר קטנה בת רק 20,000 תושבים, מתוכם רק 2,000 יהודים, היו לה יתרונות אחרים:
- באותו הזמן התחילה הממשלה התורכית להשתמש בחיפה בתור צומת מרכזי לרכבות שהגיעו עד לארצות השכנות
- הממשלה התורכית תכננה פרויקט להרחבת הנמל בחיפה
היה ברור ששני הדברים האלה יהפכו את חיפה למרכז תעשייתי ותחבורתי. בית ספר טכני קשור לתעשייה ותחבורה באופן ישיר וכך יספק עבודות לבוגרי הטכניון. בנוסף, היישוב היהודי בחיפה היה קטן ולא מקובע בדעות פוליטיות או דתיות כמו מקומות מרכזיים אחרים כגון ירושלים שהייתה נתונה להשפעה חרדית או יפו. בית ספר טכני יכול להפוך את העיר למרכז יהודי חדש ולקדם את פיתוח העיר.
ב־1908 קבל ד"ר פאול נתן את תרומתם של יורשי ויסוצקי וכך יכול היה להתחיל לקנות קרקעות. הוא ביקש מאפרים כהן, הנציג של "עזרה" בארץ, לחפש מקומות בחיפה שיתאימו לביה"ס הטכני. הנציג מצא כמה מקומות אותם בדק נתן באופן אישי חודשיים אחר כך, ובחר, אחרי שהתייעץ עם שמואל פבזנר בשטח בגודל 46 דונם בשכונת "מיראוואן" (כיום הדר הכרמל). השטח נקנה מכמה בעלי קרקע ערבים וגרמנים מתנועת הטמפלרים. בשל חוק תורכי שאפשר רישום קרקע על שם אזרחים תורכיים בלבד, נדחה רישום הקרקע על שם חברת "עזרה" הגרמנית בשנתיים שלמות, עד שד"ר פאול נתן הפעיל לחץ על הממשלה התורכית בעזרת השגריר הגרמני באיסטנבול. באוגוסט 1910 נרשמה הקרקע על שמו של ד"ר ג'יימס סימון, היו"ר של חברת "עזרה". קניית השטח, התיווך והרישום עלו 100,000 פרנק.
מכיוון שהיה צורך בכסף נוסף, נערכה מגבית בה הותרמו ארגונים נוספים. הקרן הקיימת לישראל תרמה 100,000 פרנק, וגם דרשה וקיבלה נציגות בדירקטוריון של בית הספר. (שמריהו לוין ויחיאל צ'לנוב) וקבוצת יהודים אמריקאים בראשות יעקב שיף תרמו 100,000 דולר. לארגונים התורמים היו דרישות שונות לגבי הרכב ההנהלה, אך בסופו של דבר, בפועל, ד"ר פאול נתן היה זה שניהל את הארגון שהוקם לנהל את "המכון לחינוך טכני" (שמו הראשון של הטכניון) ממקום מושבו בברלין.
כדי לקבוע את המקצועות שיילמדו במכון לחינוך טכני התייעץ פאול נתן עם קבוצת מורים מרחבי גרמניה. ההחלטות שהתקבלו היו:
- המכון לחינוך טכני יהיה ברמה בינונית, מהסוג הקרוי בגרמנית טכניקום. זו הסיבה ש"עזרה" החליטה לקרוא לביה"ס הטכני טכניקום.
- בטכניקום יהיו שתי מחלקות: מכונאות, ובנייה ועבודות ציבוריות.
- התארים שיקבלו בוגרי ביה"ס יהיו טכנאים, ועוזרים למהנדסים.
- יוקם בית ספר תיכון המוקדש להכנה לטכניקום (לימים תיכון בסמ"ת).
לבניית הטכניקום הובא מגרמניה ארכיטקט יהודי בשם אלכסנדר ברוולד. אחרי שברוולד תכנן את מבני הטכניקום, נדרשו שלושה רשיונות שונים רק בשביל להתחיל את הבניה - תהליך ארוך ומסובך שארך שנתיים. העיכוב נגרם בשל עוינות התושבים הערבים וחוסר יעילותה של הממשלה התורכית. כמנהל אחראי על הבנייה במקום מטעם הנהלת המוסד מונה ד"ר שמריהו לוין. ב־11 באפריל 1912 התקיים הטקס הרשמי של הנחת אבן היסוד לבניין הראשי של הטכניקום.
[עריכה] המכשולים בבניית ובהכנת הטכניקום
בניית הטכניקום לוותה בקשיים רבים:
- לא היו פועלים מיומנים לבנייה באזור ולכן היו צריכים להביא אותם ממקומות אחרים: ירושלים ואפילו גרמניה.
- התגלע ריב בין העובדים היהודיים לעובדים הערבים על רקע הטענה שהפועלים היהודים מנעו כניסת עובדים ערבים לאתר עד שהסתבר שזו אשמת שווא.
- המתכנן התלבט ארוכות בקשר לסוג חומרי הבנייה בהם יעשה שימוש בבניית הטכניקום בגלל התקציב המוגבל.
- רוב החומרים וכל המכונות הובאו מגרמניה, והדבר גרם לעלויות נוספות ולאיבוד זמן.
- מקור המים לבית הספר היה אמור להיות באר שתיחפר בשטח הטכניקום, אלא שהפועלים המקומיים לא היו מיומנים מספיק על מנת להגיע לעומק הדרוש. אי לכך נדחתה בניית הבאר עד שמהנדס גרמני הגיע ובעזרת ציוד מתאים הצליח לחפור ולהגיע למי התהום בעומק של 100 מטר.
בניין בית הספר התיכון הושלם באביב 1913. המבנה הראשי של הטכניקום המשמש כיום כמוזיאון הלאומי למדע בשכונת "הדר" בחיפה הושלם ברובו ב־1913. המטרה הייתה שבתחילת אפריל 1914 יוכל המוסד להתחיל לפעול.
היה צריך לבצע הערכות מחדש של העלויות ובסופו של דבר התברר שאין דרך אפשרית לגמור את בניית הטכניקום עם התקציב הקיים, ולכן היה צורך לפנות שוב לתורמים ולנסות לגייס כסף ממקורות נוספים.
מכל המכשולים שבדרך, הקושי הרציני ביותר היה בעיית שפת ההוראה.
[עריכה] מלחמת השפות
ערך מורחב – מלחמת השפות
עד שנת 1913 לא היה ספק שהלימודים בבית הספר התיכון הצמוד לטכניקום יהיו בעברית, אך בטכניקום עצמו יהיו מקצועות שיילמדו בגרמנית בשל מחסור בספרים בעברית, במורים מקצועיים דוברי עברית ובקיומם של מונחים מקצועיים בעברית שהייתה עדיין שפה מתפתחת.
הבעיה החלה כשד"ר נתן החליט שהשפה בטכניקום ובתיכון שלידו תהיה גרמנית ולא עברית. הנימוקים לכן היו מעשיים גרידא - מכיוון שמטרת התיכון היא להכשיר תלמידים לטכניקום, מן הראוי שילמדו באותה שפה שבה ימשיכו אחר־כך. ההחלטה הכעיסה מאוד את הגופים הציוניים שתרמו להקמת הטכניקום, הן משום שבהתחלה הובטח להם ששפת הלימוד העיקרית בבית הספר התיכון, ובחלק מהמקצועות בטכניקום, תהיה עברית, והן משום שהשפה העברית המתחדשת הפכה לסמל של גאווה לאומית. גל של התנגדות ומחאות שמרכזו בגימנסיה הרצליה החל מתפשט בישוב. הוויכוח בין שני הצדדים היה חריף ובלתי פוסק עד שד"ר שמריהו לוין (שמונה על ידי חברת "עזרה" למנהל פרויקט הקמת הטכניקום) ושתמך בעברית כשפה עיקרית בביה"ס התיכון, התפטר מתפקידו. הוא גם נאם בקונגרס הציוני ה־11 שנערך ב־1913 בדרישה שההסתדרות הציונית תהיה חייבת לדאוג לחינוך הדור הצעיר בארץ. ב־26 באוקטובר 1913 התקיימה הישיבה המכריעה בהנהלת מוסד הטכניקום בברלין בנושא שפת ההוראה. ההחלטה הייתה לקבל את ההצעה של ד"ר נתן וללמד בגרמנית.
כתוצאה מהחלטה הזו התפטרו חברי ההנהלה הציוניים מהנהלת המוסד ובארץ ישראל פרצה התנגדות רבה נגד חברת "עזרה" עד כדי כך שהסתדרות המורים הכריזה על חרם נגד הטכניקום והתיכון (מעשה סמלי בלבד שכן הטכניקום והתיכון טרם קמו ועדיין לא היה צורך במורים).
המריבות על השפה גרמו לכישלון בניסיון למצוא תורמים להמשך הפרויקט, ולכן נאלצו להפסיק את הבניה בגלל מחסור בכסף ולדחות את פתיחת המוסד. התוצאה הישירה הייתה פיטורי העובדים ועוינות מוגברת כלפי חברת "עזרה" בארץ ישראל. לחברת "עזרה" לא נותרה ברירה אלא להיכנע, ובישיבה שנערכה ב־22 בפברואר 1914 היא הודיעה ששפת הלימוד בטכניקום תהיה עברית.
[עריכה] מלחמת העולם הראשונה
פתרון בעיית השפה, לא פתר את בעיית התקציב, שהחמירה. ב-17 ביולי 1914 התנהלה הישיבה האחרונה של הדירקטוריון בברלין. בין השותפים בהנהלת המוסד פרצו ויכוחים פנימיים בנושא, עד שחברת "עזרה" הציעה למכור את הטכניקום במכירה פומבית. מטרתה הסמויה של חברת "עזרה" שהייתה בעלת החוב העיקרית של הטכניקום, הייתה לקנות את המקום בעצמה כדי שלא יפריעו לה יותר בניהולו.
כעבור שבועיים פרצה מלחמת העולם הראשונה. עקב כך, חברת "עזרה" שמושבה בגרמניה ושהייתה בת ברית לתורכים, הייתה מסוגלת לקנות את הטכניקום כפי שתכננה, מכיוון שהמתחרים שלה לקניית המוסד היו ממדינות ההסכמה שנלחמו בתורכיה. ב־15 במרץ 1915 נמכרו במכירה פומבית נכסי "אגודת הטכניקום", וחברת "עזרה" רכשה לעצמה את הקרקע והבניינים תמורת 225,000 מרק.
בזמן המלחמה הבנייה הופסקה והעבודה הצטמצמה לשמירה ולתחזוקה של הבניינים והציוד. ב־1917 תפש הצבא הגרמני את הבניינים והשתמש בהם כמכון חיטוי וכבית מטבחיים. באביב אותה שנה בא במקומו הצבא התורכי, שהפך את הבניין הראשי לבית חולים. באוקטובר 1918 כבשו האנגלים את חיפה ואף הם השתמשו במבני הטכניקום כבית חולים צבאי.
בסיום המלחמה היה מצבה הכלכלי של חברת "עזרה" בכי רע, וההסתדרות הציונית, בת ברית עם הצד המנצח במלחמה, ניצלה את ההזדמנות וקנתה את הטכניקום מחברת "עזרה" ב-6 בפברואר 1920.
פאול נתן, שהטכניקום היה גולת הכותרת של מפעל חייו ושתכנן לעבור בערוב ימיו לחיפה, נאלץ לראות בעיניים כלות כיצד יריביו משכבר משתלטים על המוסד.
[עריכה] פתיחת הטכניון
מצב הבניינים בשטח הטכניקום היה גרוע. הצבא הבריטי הקים בשטח הטכניקום בית חולים והשתלט על הבאר. רוב המכונות שהיו במוסד נגנבו או נמכרו בתקופת המלחמה. היה צורך דחוף לגייס כסף לתיקונים ולרכישת מכונות חדשות. כמו כן היה צורך לשכנע את האנגלים לפנות את השטח. דוקטור חיים ויצמן היה הרוח החיה בניסיונות לגייס את הכספים הדרושים לשיפוץ הבניינים, השלמת הבנייה ורכישת המכונות. תהליך זה ארך חמש שנים שבמהלכן נמצאו הכספים הדרושים בשביל התיקונים, נרכשו מכונות וציוד לימודים, נבחרו המורים והצוות המנהלי למוסד וגובשה תוכנית הלימודים של הטכניקום.
בספטמבר 1924 הוחלט לקבל את הצעתו של חיים נחמן ביאליק לקרוא לבית הספר הטכני בשם "תכניון" (הטענה הייתה שהמילה "טכני" הגיעה ליוונית מהמלה העברית "תֶּכֶן"). רק בשנת 1945 נקבע השם "טכניון"[1].
ב־1923 ביקר באתר הטכניון אלברט איינשטיין והסכים שנה אחר כך להיות נשיא ועד הטכניון.
שיעורי הערב הראשונים החלו ב-14 בדצמבר 1924 וטקס הפתיחה הרשמי של הטכניון התקיים ב־6 בפברואר 1925, 13 שנה לאחר הנחת אבן הפינה.
שטח הטכניון בפתיחה היה 46 דונם. בטכניון היו שבעה מבנים, כאשר הלימודים התרכזו בבניין אחד. לימדו בו 6 מורים, ולמדו בו 16 תלמידים בשתי מחלקות: ארכיטקטורה והנדסה אזרחית. בשנים הראשונות התמודדו מנהלי הטכניון עם בעיות שונות, אך בעיקר עם המחסור בכספים.
[עריכה] מהקמת הטכניון עד ימינו
שלמה קפלנסקי, שניהל את הטכניון במשך 19 שנים, הקים את הפקולטות להנדסת מכונות, הנדסת חשמל והנדסה כימית. בתקופה זו (שנות ה־30) צמח הטכניון וקלט מדענים רבים שברחו מאימי השלטון הנאצי בגרמניה.
מפנה חשוב בתולדות הטכניון חל בשנות ה־50: הטכניון ניתק מהגופים הציוניים, הפך למוסד עצמאי, ושמו שונה ל־"טכניון - מכון טכנולוגי לישראל" - שמו עד היום. תחומי המחקר התרחבו, נפתחו הפקולטות לביולוגיה, הנדסה חקלאית, הנדסה אווירונאוטית, הנדסת מזון, הנדסת חומרים, הנדסת תעשייה וניהול והפקולטה לחינוך טכנולוגי. המחלקות למתמטיקה, כימיה ופיזיקה הפכו למחלקות נפרדות, ונפתחה מחלקה נפרדת ללימודים הומניסטיים ואמנויות. מפאת צפיפות הבניה שהקיפה את הטכניון לא ניתן היה להרחיבו במקומו, והיה הכרח לעבור לקמפוס אחר. המעבר לקמפוס החדש בנווה שאנן ארך כ־25 שנה והיה הדרגתי. הפקולטה לארכיטקטורה הייתה האחרונה שעברה מהקמפוס בהדר הכרמל לקמפוס בנווה שאנן.
את הפקולטה לפיזיקה הקים נתן רוזן, פיזיקאי בעל שם ששיתף פעולה עם אלברט איינשטיין בכתיבת המאמר המהפכני על פרדוקס EPR. בשנת 1982 גילה פרופסור דן שכטמן, מהפקולטה לפיזיקה, מבנה של קווזי-גביש: זהו מבנה של גבישי בעל סימטריה מחומשת - דבר שנחשב לבלתי אפשרי לפי התאוריה הקיימת של גבישים וחייב מהפך מחשבתי בתורת הקריסטלוגרפיה.
בשנות ה־60 נפתחו בטכניון הפקולטות לרפואה ולמדעי המחשב, ושיטת הלימוד הישנה הוחלפה בשיטת הצבירה. מספר הסטודנטים עלה ליותר מ־7,000.
במשך שנים רבות, עד לפתיחתה של הפקולטה להנדסה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, היה הטכניון המוסד היחיד בישראל שהכשיר מהנדסים.
בשנת 1990 התמנה לנשיא הטכניון פרופסור זאב תדמור, שהיה בוגר הטכניון הראשון שמונה לנשיאו של המוסד.
בשנים 2003-2004 עלה שמו של הטכניון בזכות מספר המצאות ופיתוחים פרי עבודתם של אנשי הטכניון, ביניהן DNA מוליך חשמל, תרופה למחלת פרקינסון, סוללות נקיות, לוויין זעיר ודחפור די-9 בשלט רחוק.
בשנת 2004 זכו בפרס נובל בכימיה שני פרופסורים מהטכניון: אברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר, עבור גילויים את המערכת הביולוגית הגורמת לפירוק חלבונים בתא.
בשנת 2007 פרופסור אברהם למפל זכה במדליית המינג על "עבודה חלוצית בתחום דחיסת המידע ובמיוחד על פיתוח האלגוריתם למפל-זיו".
כיום (2007) לומדים בטכניון למעלה מ־13,000 סטודנטים לכל התארים, מתוכם כ־10,000 לתואר ראשון. הטכניון הסמיך קרוב ל־70,000 בוגרים מיום הקמתו עד היום. נשים מהוות כ־30% מכלל הבוגרים בטכניון, ובטכניון רואים בכך נתון שיש להתגאות בו.
הטכניון נחשב כיום לאחד מהמוסדות המובילים בתחומו בעולם, ודורג במקום ה־25 בקטגורית האוניברסיטאות הטכנולוגיות על־פי סקר "The Times Higher Education Supplement".
[עריכה] קריית הטכניון
הטכניון ממוקם בקרית הטכניון שבחיפה, המשתרעת על פני שטח של 1,325 דונם בין שכונת נוה שאנן לבין העיר נשר.
קריית הטכניון היא עיר בזעיר אנפין, הכוללת מבני מעונות לסטודנטים ולסגל זוטר (ישנם מעונות לזוגות סטודנטים, כולל לכאלו עם ילדים), מרכז ספורט (הכולל בריכה מקורה), בית כנסת, אולם קולנוע, מרכז מבקרים, אכסניה, מועדוני תרבות, פאב, סניף בנק, שתי חנויות מכולת, חנות לציוד משרדי, גן ילדים, מרפאה ומרפאת שיניים. אגודת הסטודנטים בטכניון (אס"ט) מקיימת אירועי תרבות שונים ודואגת לרווחת הסטודנטים בטכניון.
[עריכה] יחידות אקדמיות
בטכניון 16 פקולטות, המעניקות תארים ראשונים וגבוהים במבחר מסלולי לימודים. בטכניון גם שתי מחלקות אקדמיות, שלא מעניקות תארים אקדמיים.
[עריכה] פקולטות
- הנדסת אווירונאוטיקה וחלל (אתר הפקולטה)
- הנדסה אזרחית וסביבתית (אתר הפקולטה)
- ארכיטקטורה ובינוי ערים (אתר הפקולטה)
- הנדסת ביוטכנולוגיה ומזון
- ביולוגיה (אתר הפקולטה)
- הנדסה ביו-רפואית (אתר הפקולטה)
- הנדסת חומרים
- הנדסת חשמל (אתר הפקולטה)
- כימיה (אתר הפקולטה)
- הנדסה כימית
- מדעי המחשב (אתר הפקולטה)
- הנדסת מכונות
- מתמטיקה (אתר הפקולטה)
- פיזיקה (אתר הפקולטה)
- רפואה (אתר הפקולטה)
- הנדסת תעשייה וניהול
[עריכה] מחלקות
- הוראת הטכנולוגיה והמדעים
- לימודים הומניסטיים ואומנויות
[עריכה] יחידות מחקר נוספות
- המכון לננוטכנולוגיה ע"ש ראסל ברי (אתר המכון)
- המכון למצב מוצק (אתר המכון)
- מכון לחקר החלל ע"ש נורמן והלן אשר (אתר המכון)
- המכון לחקר המים ע"ש סטיבן וננסי גרנד (אתר המכון)
- המכון לחקר התחבורה (אתר המכון)
- המכון הלאומי לחקר הבנייה (אתר המכון)
[עריכה] בוגרים מפורסמים
- שי אגסי - חבר בהנהלת חברת SAP הגרמנית.
- אנדריי ברודר - מפתח הבדיקות המבדילות בין מחשב לאדם [1], סמנכ"ל יאהו.
- ירון ברוק - נשיא ומנהל של מכון איין רנד שבקליפורניה.
- עוזיה גליל - מייסד אלרון, אלביט ואלסינט, מאבות תעשיית ההיי-טק בישראל.
- עוזי לנדאו - פוליטיקאי.
- דניאל לוין - מייסדה של חברת אקאמאי.
- אודי מנבר - סמנכ"ל גוגל. בעבר - סמנכ"ל אמזון.
- יוסי ורדי - איש עסקים. מהמשקיעים הראשונים בחברת מיראבליס, שפיתחה את תוכנת ICQ.
- זוהר זיספל - מקים חברת רד-גארד.
- זאב סורסקי ואנדי גוטמנס - יוצרי שפת התכנות PHP (גרסאות שלוש עד חמש).
[עריכה] הערות שוליים
- ^ סמדר ברק, "לתולדות שמו של הטכניון", לשוננו לעם, מחזור נא-נב, חוברת א', התש"ס-התשס"א.
[עריכה] לקריאה נוספת
- תולדות הטכניון בראשיתו, המחלקה לקשרי ציבור של הטכניון
- היסטוריה קצרה של המוסד, באתר האינטרנט של הטכניון
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הטכניון |
- אתר הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
- אתר המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל
- אתר אגודת הסטודנטים בטכניון
| הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל - האוניברסיטה העברית בירושלים - מכון ויצמן למדע - אוניברסיטת בר אילן אוניברסיטת תל אביב - אוניברסיטת חיפה - אוניברסיטת בן גוריון בנגב - האוניברסיטה הפתוחה |
 |
