איסור לשון הרע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ההלכה היהודית אוסרת לדבר לְשון הרע, כלומר כל דיבור רע על יחיד או רבים הכולל פרסום מעשיהם הרעים, או היכול לפגוע בהם או להעליבם.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקורות על איסור לשון הרע
מקור איסור לשון הרע הוא בתורה בספר ויקרא (יט, טז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". את הקללה במעמד עיבל וגריזים, "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" (ספר דברים פרק כ"ז כ"ד) ייחסו חז"ל לאמירת לשון הרע, שהיא במובן מסוים הכאתו של אדם בסתר.
הלכות לשון הרע נידונים על ידי הרמב"ם בספרו ההלכתי משנה תורה בהלכות דעות פרק ז', ובקיצור שולחן ערוך סימן ל'.
רבי ישראל מאיר הכהן מראדין כתב את הספר חפץ חיים ובו הוא דן באריכות בהלכות לשון הרע. ספר זה הפך ליסוד בהלכות לשון הרע ועליו נכתבו תקצירים דוגמת הספר "נצור לשונך".
[עריכה] סוגי לשון הרע
לשון הרע מתפצל למספר סוגים:
- לשון הרע האסור מן התורה הוא סיפור על אדם או קבוצת אנשים דבר אמיתי שהוא רע או מזיק לאדם. אין צורך ששני התנאים יתמלאו כדי שדיבור ייחשב לשון הרע. למשל, סיפור שאדם הוא מכוער למרות שזה לא מזיק לו נחשב לשון הרע. כמו כן, סיפור על אדם שהוא ג'ינג'י למעביד השוקל להעסיק אותו ושונא ג'ינג'ים הוא לשון הרע, למרות שאין כל רע בלהיות ג'ינג'י.
- הוצאת שם רע או הוצאת דיבה - הוא לשון הרע אשר בנוסף לכך הוא שקרי.
- רכילות - סיפור דבריו או מעשיו של אחר כלפי השומע. למשל - "יוסי אמר עליך שאתה מעתיק במבחנים".
- אבק לשון הרע - דברים אשר עלולים להביא לידי כך שאנשים ידברו לשון הרע. מקובל שאיסור אבק לשון הרע הוא מדרבנן (תקנת חז"ל), אם כי יש החולקים וסוברים שהוא מדאורייתא (מן התורה). דוגמאות לאבק לשון הרע:
- רמיזות שיש משהו רע למרות שלא מספרים אותו. לדוגמה: "יותר טוב שלא נדבר על שמעון".
- דיבור דברי שבח על אדם בפני שונאיו, בשל העובדה שהוא עלול להוביל להתנגדות של השומעים ולדיבור בגנותו של האדם.
- דברים מותרים שהשומע עלול לפרשם לרעה.
[עריכה] לשון הרע בתנ"ך
בתנ"ך מסופר על יוסף שהביא את דיבת אחיו רעה אל אביהם, דבר שקומם עליו את האחים.
הוצאת דיבה, שהיא המקור של דין מוציא שם רע, גם קיימת בדין המקראי, שבו עונשים בקנס, חתן שמעיד לשקר לאחר ליל הכלולות, כי לא מצא לאשתו בתולים. (דברים כב, יט).
בספר תהילים לשון הרע מתואר כחץ מחודד שפוגע ברחוקים, וכרעל שמרעיל את האווירה החברתית.
[עריכה] הקשר בין לשון הרע לצרעת
מרים הנביאה מוזכרת בספר במדבר פרק י"ב כמדברת רע במשה אחיה. בעקבות דיבור זה היא נענשת בצרעת. בספר דברים מוזהרים בני ישראל להשמר בנגע הצרעת ומיד אחר כך: "זכור את עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים".
שתי פרשות בתורה, תזריע ומצורע עוסקות בצרעת, וחז"ל והפרשנים מקשרים נגע זה כבא בעיקר כתוצאה של אמירת לשון הרע.
[עריכה] חומרת איסור לשון הרע
אף שעל לשון הרע אין עונש בידי אדם, מכיוון שדיבור לא נחשב מעשה, הזהירו חז"ל מאוד על לשון הרע ואמרו: "לשון הרע שקול כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים". וכן נאמר במסכת פסחים פרק עשירי כי האומר לשון הרע, השומע לשון הרע והמעיד שקר בחברו ראוי שישליכוהו לכלבים.
