דברים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בספר דברים. לערך העוסק בפרשת דברים, ראו פרשת דברים.

מקראות גדולות של ספר דברים

דברים הוא הספר החמישי מבין חמשת ספרי התורה, המכונים גם חומשים. כשאר ספרי התורה הוא נקרא על שם שתי מילותיו הפותחות, "אלה הדברים". שמו הקדום (מתקופת חז"ל) היה 'משנה תורה', על פי הכתוב (דברים יז, יח), "וכתב לו את משנה התורה הזאת". אחד ההסברים לכינוי משנה תורה הוא, משום, שספר דברים חוזר על הנאמר בארבעת הספרים הקודמים.

סגנונו של ספר דברים שונה משל שאר הספרים, כיוון שהספר הוא ברובו נאום שמשה אמר לבני ישראל בערבות מואב לפני כניסתם לארץ כנען - הלא היא ארץ ישראל. יש בספר שני פרקי שירה, פרקים ל"ב ול"ג. המשפטים בספר ארוכים ומורכבים מעט יותר מהעברית הרגילה, והוא משתמש בלשון מלאה יחסית במליצות רטוריות (כדוגמת "ערים גדולות ובצורות בשמים" וכדומה). בקרב החוקרים מאסכולת ביקורת המקרא ישנם רבים הסבורים כי סגנונו השונה קשור גם לתקופה המאוחרת יותר שבה נכתב לדעתם.

לפי חלק מהדעות, ספר דברים הוא "ספר התורה" אשר נמצא, על פי המסופר בספר מלכים, בתקופת יאשיהו והוביל לרפורמה הדתית שלו. כך, אחדים מהעקרונות החשובים הנמצאים במרכז הספר הולמים את המהפכה שיזם יאשיהו: ריכוז הפולחן בירושלים (שאמנם אינה מוזכרת בספר, המדבר באופן סתמי על "המקום אשר יבחר ה'"), וחיסול העבודה הזרה (נושא אשר מודגש אמנם גם בספרים האחרים).

יש הסבורים כי הספר מעניק לאישה מעמד גבוה יותר ממה שניתן לה בספר שמות, ומצרפים לכך את הכנסת הלוי והכוהנים אשר אינם בירושלים לרשימת החלשים בחברה.

הנאום עצמו מספר על ה', שבחר בעם ישראל להיות לו כעם בשל אהבתו לשלושת האבות. העם הישראלי חייב לקיים את המצוות שה' ציווה עליהם - כך הספר נפתח, וכך הוא נסגר. הפרק האחרון - פרק ל"ד - מספר על מות משה.

בחלק הראשון של הנאום (פרקים א - ד) מוסר משה סקירה היסטורית לא כרונולוגית וניתוח היסטוריוסופי ותיאוסופי של אירועים שונים שאירעו לבני ישראל במדבר, החל מציווי ה' לנסיעתם מחורב לאחר מתן תורה (דברים א, ו), דרך מעמד הר סיני עצמו (דברים ד, י-טו), ומסיים בהטפת מוסר ואזהרה על עבודה זרה ותוצאותיה (דברים ד,כג-כח), ובהבטחה או דרישה לחזרה בתשובה (שם, כח-לא). אז ישנה הפסקה בנאום, ומסופר על קיומה הלכה למעשה של מצוות הבדלת ערי מקלט (בעבר הירדן המזרחי) על ידי משה.

בחלק השני חוזר משה על עשרת הדברות (פרק ה), מצווה על ייחוד השם (דברים ו, א-ט), ופוצח בסדרת צווים, אזהרות והטפות מוסר לקראת בואם של ישראל לארצם החדשה (דברים ו, י - טח,כ). לאחר מכן הוא שב לסקירתו ההיסטורית וסוקר את מעשה עגל הזהב (דברים ט, ח-יא), ושוב חוזר לדרשת המוסר הארוכה שלו (י, יב - יא,כה).

בחלק השלישי חוזר משה ומצווה על כל החוקים והמצוות שבני ישראל חייבים לקיים. חלק מהם ישנים, חלק חדשים. החוקים מורים כיצד יש לנהוג בעבודה זרה ופסיליה בארצם החדשה, ומוסיף פרטים במצוות רבות, כמו הקורבנות, כיצד להבחין בין נביאי אמת לבין נביאי שקר, מצוות שלוש רגלים (פרקים יב-טז), דיני זקן ממרא, מלכים ודיני מלחמה, ועוד דינים רבים אחרים (פרקים יז-כו).

בחלק הרביעי מצווה משה על כריתת ברית שנייה בבואם לארץ ישראל, ומרבה באיומים ואזהרות על העונשים הצפויים לעוברי הברית (פרקים כז-ל), המגיעים לשיאם בשירת האזינו (פרק לב).

בחלק החמישי מגיע הסיכום של כל הספר. משה רבנו נפרד מעם ישראל בברכות כלליות ואישיות לכל שבט (פרק לג), עולה לראש הפסגה ונותן מבט אחרון בארץ המובטחת, אליה לא זכה להיכנס. על פי חלק מן הדעות בחז"ל, יהושע בן נון, עוזרו ויורשו של משה, הוא אשר תיעד את מותו של משה (פרק לד).