איסמעיל המצרי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ח'דיומצרים
|
|||||||||||||||||||||
איסמעיל המצרי (1830 - 1895), הידוע גם כאיסמעיל פאשא, היה ואלי מצרי ומאוחר יותר גם ח'דיו. הוא שלט משנת 1863 עד שסולק אחרי בקשה בריטית בשנת 1879. בזמן שלטונו, מצרים עברה מודרניזציה משמעותית, אך הוא גם השאיר את מצרים בחובות כבדים.
איסמעיל נולד בקהיר, והיה הבן השני מתוך שלושת הבנים של איברהים פאשא והנכד של מוחמד עלי. אחרי שקיבל חינוך אירופאי בפאריס, הוא חזר למצרים, ואחרי מות אחיו הבכור הפך ליורש של דודו השליט, סעיד מוחמד. סעיד שלח את אחיינו, איסמעיל, למשימות שונות במדינות אחרות, בין השאר אל האפיפיור, נפוליאון השלישי וסולטני תורכיה. בשנת 1861 הוא נשלח לסודאן בראש צבא של כ-14,000 לוחמים כדי לדכא מרד. את משימה זו הוא השלים בהצלחה.
במותו של סעיד, ב18 בינואר 1863, איסמעיל הוכרז כשליט (ואלי) ללא התנגדות. ב 1866-7 הוא קיבל מן האימפריה העות'מנית את התואר ח'דיו בתמורה להגדלת המס שמשלמת מצרים בתור ואסל של האימפריה. צווים שונים מן האימפריה היו שינוי של חוק הירושה במצרים, של ירושה ישירה (מאב לבן), וב-1873 קיבל צו המגדיל את האוטונומיה השלטונית שלו ביחס שלטון המרכזי בקונסטנטינופול.
איסמעיל פתח בישום תוכניות גדולות לשינויים פנימיים של מצרים. התוכניות כללו עיצוב מחדש של מערכות המכס והדואר, המרצה של התקדמות מסחרית, יצירת תעשיית סוכר, בניית ארמונות, הגדלת מקורות הבידור של התושבים ובניית בית אופרה ותיאטרון. הוא הרחיב את העיר קהיר במידה גדולה, ובנה עיר חדשה לחלוטין בצד המערבי שלה בצורת פאריס. העיר אלכסנדריה הורחבה גם היא. בנוסף, החל בתוכנית בנייה של מסילות רכבת ברחבי מצרים.
אחד מהישגיו החשובים היה להקים אספה של בעלי סמכויות בנובמבר 1866. למרות שהאספה היה צריכה להיות גוף ייעוצי בבסיסה, חבריה השפיעו רבות על עניינים ממשלתיים. ראשי כפרים עמדו בראש האספה, ובכך הגדילו את השפעת הפוליטיקה והכלכה באזורי הכפר.
בנוסף, הוא הסכים לבניית תעלת סואץ והשגיח על תהליך הבנייה. כשנכנס לתפקיד, הוא סירב לאשר את הזיכיון לבניית התעלה שנתן סעיד. בעיה זו התעוררה שוב, כאשר נפוליאון השלישי נתן 3,800,000 £ לחברה כפיצוי על ההפסדים שייקרו להם בעתיד כתוצאה מהשינויים של איסמעיל בתוכנית. איסמעיל השתמש בכל האמצעים כדי לשפר את תדמיתו בפני שליטים זרים ובפני הציבור, והייתה לו הצלחה רבה. הוא קיבל תואר אביר במסדר האמבט בשנת 1867, ובאותה שנה ביקר בפאריס ובלונדון, שם הוא התקבל בברכה על ידי המלכה ויקטוריה והלורד ראש העיר של לונדון. ב-1869 הוא ביקר שוב באנגליה. כשהתעלה נפתחה, איסמעיל ערך פסטיבל בהיקף חסר-תקדים, והזמין נכבדים מרחבי כל העולם.
פיתוחים אלו השאירו את מצרים בחובות כבדים לשלטונות אירופה, והם השתמשו במצב זה כדי לסחוט מאיסמעיל זיכיונות שונים. עם הזמן הגיעה מצוקה כספית בלתי-נמנעת. חוב לאומי של כמאה מיליון לירות שטרלינג נגרמו בגלל בזבנותו של החדיו, שהצעתו לפרוע את החובות היא להלוות בריבית גבוהה. מחזיקי איגרות החוב נהיו עצבניים. פסקי דין מרחבי העולם יצאו נגד איסמעיל בבתי דין בינלאומיים. כשלא יכל יותר להלוות כסף, הוא מכר את חלקו בתעלת סואץ (ב-1875) לממשלת בריטניה במחיר של נמוך של כארבעה מיליון £; מעשה זה גרם להתחלת התערבות בינלאומי במתרחש במצרים.
בדצמבר 1875, סטפן קייב נשלח על ידי בריטניה כדי לחקור את ענייני הכספים של מצרים, ובאפריל 1876, פרסם הדו"ח שבו ייעץ כי לאור הבזבוז והפזרנות של איסמעיל, יש צורך שכוחות זרים יתערבו על מנת להחזיר אמון וכסף למצרים. התוצאה הייתה שחוקרים נוספים חקרו את ענייני הכספים במצרים, והוקם ארגון אנגלי-צרפתי שהשתלט על ענייני הכספים והשלטון במצרים. ועדת חקירה נוספת גרמה לאיסמעיל להסכים להקמת משטר חוקתי עם שרים מחוץ למצרים.
שליטה בינלאומית זו הייתה לא מקובלת בעיני מצרים רבים, שהתאחדו מאחורי קולונל אחמד עוראבי. התקוממות זו 'אכלה' את מצרים. בתקווה שהמרד ישחרר אותו משליטה אירופאית, איסמעיל התנגד מעט מאוד לאורבי, והסכים לדרישותיו לפרק את הממשלה. בריטניה וצרפת לקחו את העניין ברצינות רבה, ודרשו במאי 1879 להחזיר את השרים הצרפתיים והבריטים לתפקידם. כשהמדינה הייתה ברובה בידיו של עוראבי, איסמעיל לא יכל להסכים, וגם לא רצה בכך. האירופאים לחצו על הסולטן התורכי להוציא את איסמעיל מתפקידו, וכך נעשה. תופיק, בנו של איסמעיל, היה ליורשו ושלט אחריו. איסמעיל עזב במהרה את מצרים ועבר לנאפולי, אך לבסוף הורשה על ידי הסולטן לגור בארמונו ליד מיצרי הבוספורוס. שם הוא חי, פחות או יותר כמו אסיר עד שנפטר ב-2 במרץ, 1895.
 |
שליטי מצרים |
| מוחמד עלי • איברהים באשא • עבאס המצרי הראשון • סעיד המצרי • איסמעיל המצרי • תופיק המצרי • עבאס המצרי השני • חוסני כמיל • פואד הראשון • פארוק הראשון • פואד השני • מוחמד נגיב • גמאל עבד אל נאצר • אנואר סאדאת • חוסני מובארכ | |
