חוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חוקה של מדינה כוללת את עקרונות היסוד של המשטר במדינה זו.

חוקה חייבת מהגדרתה לכלול את הוראות היסוד בדבר מבנה המשטר והשלטון, סמכויות החקיקה, צורת בחירת השלטון וכיוצא באלו. רוב החוקות עוסקות גם בנושא זכויות האדם הבסיסיות המובטחות לתושבי המדינה; אך חלק זה אינו הכרחי להגדרת החוקה ככזו (חוקת ארצות הברית, למשל, אינה עוסקת כלל בנושאים אלו; רק התיקונים לה עוסקים בהם).

לחוקה מעמד מעל לחוק, ולרוב אין תוקף לחוק העומד בסתירה לחוקה. החוקה מטבעה יציבה יחסית, אם כי גם בה נעשים שינויים במהלך השנים. בדרך כלל נדרש רוב מיוחד לאישור שינוי בחוקה, ולעתים מאושר שינוי כזה בדרך של משאל עם.

במדינות דמוקרטיות נחשבת החוקה לאמנה חברתית בין תושבי המדינה, והממשלה יונקת את כוחה מהעם, תוך שכוח זה מוגבל על-ידי זכויות האדם שנקבעו בחוקה.

החוקה הוותיקה ביותר כיום, והמהווה מודל לחוקה של מדינות אחרות, היא חוקת ארצות הברית, משנת 1789. לאחריה נוצרו החוקה הפולנית ב-1791 והחוקה הצרפתית ב-1792.

בניגוד לכל המדינות, שבהן החוקה היא מסמך כתוב (או מסמכים כתובים), "חוקת" בריטניה היא אוסף עקרונות בלתי כתובים שהתגבשו במשך השנים, והידועים בכינוי "מוסכמות חוקתיות". אכן, חלק (קטן) ממוסכמות חוקתיות אלו התגבשו ברבות השנים במסמכים שונים, כמו המגנה קרטה וממעשי חקיקה אחדים של הפרלמנט - אבל גם מסמכים אלו, מבחינת צורתם הפורמלית, אינם שונים מאקטים אחרים של המלך או של הפרלמנט. רק המוסכמה החוקתית הלא-כתובה נותנת להם מעמד בכורה.

[עריכה] חוקה בישראל

בהתאם לאמור במגילת העצמאות, נבחרה הכנסת הראשונה כאספה מכוננת שהייתה אמורה לכונן חוקה למדינה, אולם הכנסת החליטה שלא לכונן חוקה מיידית, אלא לחוקק חוקי יסוד שיצטרפו לכדי חוקה בבוא הזמן, כהצעתו של ח"כ יזהר הררי: "הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים-פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסודי בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת, במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה". הנימוק העיקרי לכך היה שמדינת ישראל מצויה בתהליך של שינוי וגיבוש, ואלה אינם מתיישבים עם נוקשותה של החוקה. ייתכן שזו הייתה טעות, מאחר שעד היום ניטשים ויכוחים מרים על זכויות האדם בישראל, בעיקר בנושאי דת וזכויות הפרט.

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק , גורס שחוקי היסוד הם בגדר חוקה למדינה. זו הגישה המקובלת מאז תחילת כהונתו, בשנת 1996. עם המתנגדים לגישה זו נמנה עמיתו שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין.

על עבודתה של ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת לכינון חוקה מלאה אמר אהרן ברק:

"המצב כיום איננו משביע רצון. החוקה שלנו כיום היא חוקה נכה וקשה ומלאת חורים. אני שמח שהוועדה יושבת על המדוכה, אבל יש לי אוזן מוזיקלית, וכמה דברים ששמעתי פה הערב הכניסו בי בעתה. חוקה גרועה היא גרועה יותר מהמצב היום. אם הפשרות והאיזונים שיתבקשו במסגרת החוקה משמעותם טקסט יפה בלי ביקורת שיפוטית או עם ביקורת שיפוטית על-ידי גוף פוליטי - זה יהיה אסון והמצב כיום עדיף, עם כל המגבלות שבו. חשוב שכל הדיבורים לא יולידו חלילה טקסט שיהיה בכייה לדורות". (דברים שנאמרו בכנס השנתי של העמותה למשפט ציבורי, נובמבר 2003)