אליהו מייטוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליהו מייטוס (מיטוס), משורר עברי ומתרגם פורה. נולד בקישינב, מולדובה, בשנת 1892. נפטר בתל אביב בשנת 1982.
למד בחדר דתי ואחר כך אצל מורים פרטיים. סיים את הגימנסיה באודסה. השלים לימודיו בסורבון, פריס. בעת מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה וסיים לימודיו באוניברסיטת פטרוגראד. נמלט לרומניה בפרוץ המהפכה הרוסית. החל משנת 1920 ניהל גימנסיה עברית בבסרביה ולימד בבית המדרש למורים ביאסי, רומניה. בשנת 1935 עלה אליהו מייטוס לארץ ישראל. כל שנותיו היה מורה לספרות בבתי ספר תיכוניים, עד לפרישתו.
שירו הראשון של אליהו מייטוס, "לילית", התפרסם ב"השלוח", בשנת תר"ע, 1910. בראשית שנות השלושים, ובשנת 1938 יצא ספרו הראשון, "משירתנו החדשה". אליהו מייטוס היה מעורה בשירה הצרפתית, והעשיר את השירה העברית בצורות ונושאים הנטולים משירה זו. בראשית יצירתו השירית היו נושאיה העיקריים געגועים לעולם הילדות והתרפקות על הנופים והחיים שהותיר מאחוריו באירופה.
אליהו מייטוס היה מתרגם פורה, בעיקר מלשון יידיש, צרפתית ורוסית. תרגם בין השאר מיצירתם של דוד ברגלסון, פרץ מרקיש, ראסין, טולסטוי, פושקין, בלזק, אמיל ורהארן, בודלר וורלן.
[עריכה] מספריו
- בלדות מנוף הילדות, שירים, 1954.
- במחיצתם של סופרים, פרקי זכרונות מימי שחרות, 1978.
- בקצה הגשר השני, סוניטות, 1967.
- הפקר, משירי מתן כהן הבעל, 1928.
- טריאולטים, שירים, 1961.
- שירים, 1943.
- שלומית, פואמה, 1928.
