אלימות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלימות היא שימוש בכוח, בין אם פיזי או אחר, כנגד הזולת במטרה לפגוע בגופו, בכבודו, ברכושו, בנפשו או בתרבותו.
הלגיטימיות החברתית של אלימות תלויה בהקשר בה מתבצעת האלימות. בעוד שברוב המקרים, השימוש באלימות נתפס כשלילי וכעבירה על הנורמות החברתיות ולרוב גם על החוק, הרי שבמקרים מסוימים נתפסת האלימות כלגיטימית, בעיקר כאשר מדובר בהגנה עצמית או במי שהוסמך לכך על ידי המדינה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הסיבות לאלימות
[עריכה] הסברים פסיכולוגיים
פסיכולוגים חלוקים בדעותיהם לגבי הסיבות להתפתחות האלימות והתוקפנות.
- לפי זיגמונד פרויד, בני האדם מונעים על ידי שני יצרים, יצר החיים (ארוס) ויצר המוות (תנטוס), על גלגוליהם השונים. בעוד יצר החיים מכוון לאהבה ולצמיחה, יצר המוות דוחף להרס עצמי. אנו מפנים יצר זה החוצה, ונוהגים בתוקפנות כלפי הזולת. תפקיד החברה לעזור לנו לעדן יצר זה, כלומר להסיט אותו לכיוונים חיוביים ולפעמים אף מועילים, כגון: השתתפות בחוג אגרוף, שימוש במשחקי מחשב אלימים, צפייה בתכניות טלוויזיה אלימות ועבודה כקצב.
- בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20, דולארד ועמיתיו הגו את תאוריית תסכול-תוקפנות. הם הגדירו תסכול כמחסום בלתי צפוי בדרך להשגת מטרה נחשקת. כאשר מטרה זו אינה מושגת, האדם מגיב בצורה תוקפנית כלפי מה שהוא תופס כמקור התסכול. כל תסכול גורם לתוקפנות, ומקורה של כל התנהגות תוקפנית הוא תסכול. ביקורות רבות הוטחו על התאוריה, בטענה שיש מצבים מסוימים בהם היא אינה פועלת, למשל, כאשר האדם המתוסכל חושש מפני עונש שעלול לקבל אם יגיב בצורה תוקפנית. בנוסף, מחקרים הראו כי לא כל תחושת תסכול מובעת באמצעות תוקפנות. יהיו אנשים שישקעו בדיכאון, ואילו אחרים ינסו להתמודד עם הגורם המתסכל בדרך נינוחה. כמו כן, הוכח כי לא כל התנהגות תוקפנית מקורה בתסכול, אלא גם רגשות שליליים אחרים מביאים לאלימות.
- פסיכולוגים חברתיים המאמינים בגישת הלמידה החברתית שפיתח אלברט בנדורה, טוענים שההתנהגות התוקפנית היא התנהגות נלמדת הנרכשת במהלך החיים בדיוק כמו שורה ארוכה של התנהגויות אחרות. כלומר, ילדים לומדים להיות אלימים על ידי חיקוי מודלים תוקפניים, כמו הורים, שכנים וכוכבי סרטים. במיוחד תחוקה התנהגות שהילד התרשם שהביאה תוצאות חיוביות למודל התוקפן.
- פסיכולוגים אבולוציוניים, כגון זוכה פרס נובל קונראד לורנץ, מאמינים שהתוקפנות נגרמת עקב תחרות על משאבים דלים. כאשר אין מספיק משאבים לכולם - תבוא תוקפנות על מנת להשיג כאלה. כלומר, לאלימות ערך הישרדותי. הקושי בקבלת הגישה האבולוציונית נבע מהמגוון הרחב של התנהגויות תוקפניות אצל האדם - מאלימות פיזית ועד הפצת שמועות שקריות - אשר קשה מאוד להסבירו על ידי גורמים גנטיים. נימוק נוסף הוא ההבדלים הגדולים ברמות האלימות בחברות שונות, המצביעים על השפעה של תרבות. אולם ממצאים שונים מספקים תמיכה בגישת הפסיכולוגים האבולוציוניים. לדוגמה, במחקר נמצא כי זכרים בגיל העשרה נוטים להיות יותר מעורבים בתוקפנות כלפי זכרים אחרים מאשר כלפי נקבות, בעוד שאצל נקבות בגיל העשרה לא קיימים הבדלים כאלה. נראה כי גורמים ביולוגיים או גנטיים עשויים לשחק תפקיד מסוים בתוקפנותו של האדם, אם כי קשה להסביר אותה בדרכים אלו בלבד.
- בני האדם נבדלים זה מזה במאפייני אישיותם. נהוג להבחין בין אנשים מטיפוס A לאנשים מטיפוס B. ניתן למקם כל אדם על נקודה בציר, שבקצהו האחד טיפוסי A מובהקים, ובקצהו השני טיפוסי B מובהקים. טיפוסי A נמרצים, תחרותיים, חסרי סבלנות ומתרגזים בקלות. לעומתם, טיפוסי B יהיו בדרך כלל רגועים ונוחים יותר.
- מודל הריגוש הכללי עבור תוקפנות (GAAM - General Affective Aggression Model): גישה מודרנית זו לאלימות הוצעה על ידי קרייג אנדרסון. בשונה מתאוריות קודמות, תאוריות מודרניות כגון זו אינן מתמקדות בגורם בודד כסיבה העיקרית לאלימות, אלא הן לוקחות בחשבון תחומים רבים מן הפסיכולוגיה במטרה להשיג תובנה עמוקה לגבי הגורמים שמשחקים תפקיד בהתנהגות אלימה. לפי התאוריה, התוקפנות מופעלת על ידי טווח רחב של משתנים בסיטואציה ובנטיות האישיותיות של האדם במצב נתון. המשתנים הסביבתיים כוללים תסכול, התקפה כלשהי מאדם אחר כגון עלבון, חשיפה להתנהגויות תוקפניות של אנשים אחרים וחשיפה לגירויים הגורמים לאדם חוסר נוחות. הבדלים אישיותיים כוללים נטייה לתוקפנות, עמדות מסוימות שמעלות את הסבירות להתנהגות אלימה וכישורים המעלים הסבירות להתנהגות כזו, כגון מיומנויות שימוש בנשק. לפי GAAM, משתנים אלו יכולים להוביל לאלימות על ידי השפעה על שלושה תהליכים בסיסיים: על ידי העלאת העוררות הפיזיולוגית והנתפסת של האדם, הם יכולים לעורר רגשות עוינים וסממנים פיזיים לתוקפנות כגון הבעות פנים, והם יכולים לעודד אדם לחשיבה עוינת או היזכרות בזכרונות לא נעימים שמעלים הסבירות להתנהגות אלימה, כלומר השפעה על הקוגניציה.
החוקרים חלוקים באשר לגורמים לנטייה להתנהגות אלימה, והאם היא מולדת או נרכשת. עם זאת, גם אם הגורם הוא מולד ופנימי, יש לחברה תפקיד חשוב בעצירת האלימות על ידי חינוך, חקיקת חוקים וענישה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה אדד, האלימות בהיבט אינטגרטיבי. עבריינות וסטייה חברתית ח' (1980).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ההדרדרות החברה הישראלית לתרבות של אלימות, ישראל פלדה, באתר "אומדיה"
- סקירת נתוני האלימות בדו"ח המועצה הלאומית לשלום הילד, 2005, באתר "אומדיה"
