דיכאון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיכאון (בלעז דֶפרסיה) הוא מצב נפשי מתמשך של ירידה במצב הרוח והשתקעות בתוך עצבות ויאוש עמוקים וממושכים, אשר מגיע לנקודה שמשבשת את התפקוד החברתי של היחיד, ואו את התפקוד היומיומי של החיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבוא
הדכאון הוא הפרעה נפשית הידועה מימי קדם. בימי התנ"ך האמינו שהגורם לו הוא רוח רעה התוקפת את האדם מבחוץ. אישיות תנ"כית מפורסמת שכנראה לקתה בו היא שאול המלך, שבכדי להקל עליו ניגנו לפניו בנבל. [1] הרופאים הראשונים העניקו לה את השם "מרה שחורה", כיוון שהאמינו שהמרה השחורה שמתגברת אצל אדם דכאוני, היא הסיבה לדיכאון.
אנשים מדוכאים חווים רגשות שליליים לרוב, בין אם בתחושתם כלפי עצמם (מרגישים שאינם בני אדם בעלי ערך) ובין אם כלפי אחרים (סבורים שהזולת לא אוהב אותם ולא חפץ בקרבתם). מתוך אי הבנת מצוקת הסובלים מדכאון עלול הצופה מהצד לחשוב כי הם "עצלנים" ופשוט "צריכים לקחת עצמם בידיים". עבור האדם המדוכא ביקורת זו היא עוד מקור לאכזבה ומחשבות ביקורתיות כלפי עצמו. דיכאון קליני (לא חולף או קל כפי שהכול לעתים חווים) הוא הפרעה נפשית שההתמודדות עמה קשה ביותר. על פי המקובל, דרושים לפחות שבועיים של ירידה קשה במצב הרוח לצורך הגדרת דיכאון.
[עריכה] אפידמיולוגיה
הדיכאון היא אחת ממחלות הנפש הנפוצות יותר. תופעת הדיכאון כלל עולמית, כאשר שיעורי הסובלים ממנה משתנה מארץ לארץ. כך למשל בטאיוואן הדיכאון נוגע בשיעור של כ-1.5 אחוז מן האוכלוסייה, כאשר בלבנון הוא מתבטא בכ-19 אחוז.
מספר מחקרים רחבי-היקף מראים כי שיעורי הדיכאון גברו בעולם בעשורים האחרונים. בנוסף, ההתבטאות של הדיכאון בדורות האחרונים היא בגילאים צעירים יותר. החוקרים הציעו סיבות רבות לממצאים אלו, כמו למשל שינויים במבנה המשפחה, אורבניזציה, וההפחתה בהשפעות תרבותיות ודתיות. [1]
בארצות הברית, דיכאון קליני נוגע בכ-16 אחוז מהאוכלוסייה לפחות פעם אחת בחייהם. הדיכאון הקליני כעת מהווה גורם ראשוני לנכות בארצות הברית ובמספר מדינות נוספות. לפי ארגון הבריאות העולמי, הציפייה כי עד שנת 2020 הדיכאון יהפך לסיבה השנייה בעולם לנכות, אחרי מחלות הלב. [4]
כ80% ממקרי ההתאבדות נובעים מדיכאון, כאשר מתוכם 15% מצליחים ליטול את חייהם.
[עריכה] תסמינים
כיוון שאין לדיכאון סימנים פיזיולוגיים ברורים (אי אפשר לוודא קיום דיכאון באמצעות בדיקה גופנית) אבחון הדיכאון נקבע על ידי הופעת חלק או רוב התסמינים הבאים, לאורך תקופת זמן של יותר משבועיים:
[עריכה] במישור הפיזיולוגי
- הפרעות אכילה. חוסר תאבון או תאבון מועט
- הפרעות שינה. נדודי שינה, התעוררות מוקדמת, ולחילופין ריבוי בשינה וקשיי התעוררות בבוקר
- שינוי במשקל הגוף - עליה או ירידה
- תחושת עייפות וחולשה
[עריכה] במישור הרגשי
- מיעוט בפעילות ובאנרגטיות
- עצבות, יאוש, רוגז, התפרצויות בכי
- חילופי מצב רוח קיצוניים שלא היו אופיינים בעבר
- הסתגרות חברתית וניתוק קשרים
- אדישות ואיבוד עניין בפעילויות שנחשבו מהנות (תחביבים, ספורט)
- ירידה בחשק לקיים יחסי מין
- ביקורת ושנאה עצמית
- תחושת חוסר אונים וחוסר תקווה.
- תחושת ריקנות
[עריכה] במישור הקוגנטיבי
- תפיסת עולם קודרת ופסימית
- ירידה בריכוז, ירידה בזכרון, הססנות בקבלת החלטות
- מחשבות אובדניות
- שיפוט לקוי של המציאות, במיוחד של העצמי, דימוי עצמי נמוך
- ייחוס כשלונות לחובת העצמי וראיה עגומה של העתיד והעולם
[עריכה] סיבות לדכאון
הסיבה לדיכאון נעוצה במשולש שבין נטייה תורשתית, רקע של אובדנים מוקדמים וטראומות ילדות, ואירועי חיים לוחצים בהווה.
ברוב הקבוצות האתניות, שכיחות הדיכאון גדולה כפליים בקרב נשים מאשר בין הגברים. נראה שביהודים השכיחות בגברים גבוהה יותר, עד כדי שוויון עם הנשים[3]. מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של דיכאון בקרב בני משפחה של חולי דיכאון. אחוז התאימות בקרב תאומים זהים הוא כ 50 אחוזים, ואחוז התאימות בקרב תאומים לא זהים הוא בין 10 ל 25 אחוזים. עד כה אותרו מספר גנים הקשורים בדיכאון, אך אף אחד מאלו אינו יכול להסביר התפתחות של דיכאון ללא תנאים נוספים.
התפתחות דיכאון קשורה לא פעם בסיבות פסיכוסוציאליות כמו אירועי דחק או התעללות בילדות, אירועים טראומטיים חריפים או אובדן של אדם קרוב. מחקרים חדשים מצביעים על קשר בין נטייה גנטית לבין אירועי דחק, כלומר: הסיכון להתפתחות של דיכאון בעקבות אירועי החיים תלוי גם בנטייה הגנטית.
אנשים הסובלים מהפרעת קשב, או מהפרעות אישיות כמו הפרעת אישיות גבולית, הפרעה טורדנית כפייתית או תסמונת בתר חבלתית סובלים מדיכאון בשכיחות גבוהה יותר. מספר תיאורטיות פסיכואנליטיות להסבר הדיכאון הוצעו על ידי פרויד, אברהמס, קליין ואחרים.
[עריכה] מכניזם ביולוגי
שני הנוירוטרנסמיטרים הרלוונטיים ביותר להתפתחות דיכאון הם סרוטונין ונוראדרנלין (נוראפינפרין). שני חומרים אלה הם גם המוקד לפעילותן של רוב התרופות נוגדות הדיכאון השימושיות כיום. וויסות הורמונלי נקשר אף הוא להתפתחות דיכאון, בפרט הורמונים הקשורים בציר היפותלמוס-היפופיזה (בלוטת יותרת המוח)-יותרת הכליה, וכן שינויים ברמות הורמון בלוטת התריס.
התשתית הביולוגית לדיכאון אינה ברורה די צרכה, ומחקר ענף נערך בנושא. התזה המקובלת ביותר על החוקרים (אם כי יש חוקרים החולקים עליה) טוענת לקשר בין חסרון במוליכים העצביים נוראדרנלין ובמיוחד סרוטונין במרווחים הסינפתיים שבין תאי המוח. חסרון של מוליכים עצביים אלו גורם גם לשינוי פיזי, בניוון הדנטרטים שאמורים לקלוט את המוליכים העצביים. התרופות נוגדות-הדיכאון פועלות בכמה כיוונים במטרה לשמור על רמה סבירה של מוליכים עצביים אלו במרווח הסנפטי. יש שמנסות לפגוע בתהליך הספיגה והשאיבה מחדש (reuptake) של המוליכים העצביים בחזרה אל האקסון. יש כאלו החוסמות קולטנים המונעים הפרשה של המוליכים העצביים. החדישות ביותר פועלות כבר בין שבועיים לשלושה לאחר נטילת התרופה בניגוד לישנות כמו משפחת הפרוזק, שתחילת פעולתן בין שבוע עד שבועיים לאחר הנטילה, והן מגיעות לשיא ההשפעה שבועיים עד שלושה אחר-כך.
[עריכה] טיפול
ישנן שיטות שונות לטיפול בדיכאון. העיקריות שבהן הן הטיפול הפסיכולוגי והטיפול התרופתי. אנשים רבים משתמשים בשתי השיטות גם יחד, וכך רואים תוצאות טובות יותר. בנוסף לשתי שיטות טיפול נפוצות אלה, הולך וגובר היום השימוש גם בטכניקות אלטרנטיביות לטיפול בדיכאון.
[עריכה] טיפול פסיכולוגי
- בשיטה הפסיכודינמית הטיפול מבוסס על שיחות עם פסיכולוג על מנת למצוא את הסיבות האישיות לדיכאון ושורשיו, לפתור קונפליקטים בין המודע ללא מודע, ולמצוא שסתומים לכעסים שלא מצאו את ביטויים, העלולים לעמוד ביסוד הדיכאון. טיפול זה אינו נחשב למוצלח במיוחד באנשים דיכאוניים.
- בשיטה הקוגנטיבית, שנחשבת כיום ליעילה יותר, עד לרמה של טיפול תרופתי, מנסים ללמד את המטופל לחשוב באופן חיובי, לתקוף ישירות את המחשבות הדיכאוניות, לערער עליהן, לנסות ולראות את המציאות באור שונה שלא מעציב ומדכא את האדם. נמצא שאצל המדוכא קיימים דפוסי חשיבה מעוותים, ייחוס כשלונות לחובת העצמי וראיה עגומה של העתיד והעולם. טיפול זה הינו קצת מועד ובעל הצלחות מוכחות.
[עריכה] טיפול תרופתי
כאשר הטיפול פסיכולוגי לא עוזר ולעתים במקביל לו, יש אפשרות לפנות לפסיכיאטר לקבלת תרופות המקלות על הדיכאון באמצעים כימיים. התרופות הנפוצות ביותר הן ממשפחת SSRI, (Selective Serotonine Reuptake Inhibitors) הכוללת את התרופות פרוזק, אפקטין, סרוקסט, לוסטראל, סרטראלין, זולופט, ציפראמיל, רסיטל, פבוקסיל, ציפראלקס, סרוקסט, פקסיל, פאקסט ועוד. תרופות אלה מעלות את רמת הסרוטונין במרווח הבין-סינפטי, על ידי חסימה של ספיגתו מחדש בתאים. בדרך כלל חולפים כשבועיים עד חודש עד שהשפעת התרופות מסוג זה ניכרת. מציאת התרופה המתאימה ביותר לכל אדם ספציפי במינון המתאים לו ביותר היא משימה מורכבת, שאורכת בדרך כלל שבועות עד חודשים. במקרים רבים של אנשים שסבלו מדיכאון, נמצא כי התרופות משפרות את תסמיני הדיכאון ומקלות על התפקוד היומיומי. תופעות הלוואי של התרופות מסוג SSRI הן עצבנות, הפרעות-שינה, הפרעה בתפקוד המיני (אצל גברים), הפרעות במערכת העיכול, כאבי-ראש ועוד.
לאחרונה חוקר הFDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי) קשר בין צריכת תרופות SSRI לבין הוצאה לפועל של מחשבות אובדניות, ובשל כך הוטלו מגבלות ואזהרות על השימוש בהן בחולים מתחת לגיל 18. בנוסף לכך, נמצא כי תרופות ממשפחת SSRI גורמות בטווח הארוך דווקא לירידה של רמת הסרוטונין במרווח הבין-סינפטי, מה שמתבטא בהרעה של תסמיני הדיכאון ובאגרסיביות. כאשר הטיפול בתרופות מסוג SSRI אינו מועיל, בדרך כלל מנסים שימוש בתרופות ישנות יותר מסוג SNRI כמו אפקסור, סימבלטה, איקסל, אדרונקס, ריפקס, המעכבות קליטה ופירוק של נוראדרנלין או של סרוטונין שלא נוצלו בסינפסות, או בתרופות מסוג חוסמי MAO (Mono Amine Oxidase), החוסמות את החמצון של המונואמינים (שחלק מהנוירוטרנסמיטרים, ובהם סרוטונין, נמנים עליהם), ובכך מעלות את רמתם במרווח הבין-סינפטי. לתרופות אלה תופעות לוואי קשות יותר, כיוון שהן משפיעות לא רק על רמת הסרוטונין, אלא על כל המונו-אמינים - כלומר גם על נוירוטרנסמיטרים נוספים.
במקרים קיצוניים של דיכאון קליני עמוק שלא חולף בהשפעת תרופות, נמצא כי טיפול בנזעי חשמל משפר את מצבו של הסובל מדיכאון. הטיפול בנזע חשמלי מביא לשיפור במצב הרוח, כנראה משום שהוא מעודד הפרשת המוליך העצבי סרוטונין. זהו טיפול שמשתמשים בו בהעדר דרכי טיפול יעילות אחרות, או כאשר יש סכנה מיידית לחיי המטופל כתוצאה מאובדניות. הוא נעשה בהרדמה. תופעת לוואי של טיפול חוזר ונשנה בנזע חשמלי היא פגיעה זמנית בזכרונות מהתקופה שקודמת לטיפול.
[עריכה] טיפולים חדשניים
ישנם שלוש סוגי טיפולים נוספים שיעילים במצבים קשים:
- גירוי מגנטי פנים-גולגלתי (TMS)
-
- טיפול באמצעות אלקטרומגנטים רבי עוצמה שמקורבים לראש, וגורמים לשינוי חשמלי בקליפת המוח. טיפול זה משיג אפקט דומה בטיפול בנזעי חשמל, אך בשונה ממנו אינו מצריך הרדמה.
- גירוי עצב הואגוס (VNS)
-
- בטיפול זה מושתל קוצב בחזה המלופף סביב עצב הואגוס וגורם לו לגירוי. טיפול זה משמש גם כנגד מחלת אפילפסיה.
- גירוי מוחי עמוק (DBS)
-
- בטיפול זה מושתל קוצב יחד עם אלקטרודות באזורים ממוקדים במוח. מיועד רק למצבים קשים ביותר מכיוון שמדובר בניתוח חודרני לא פשוט. מטפלים באמצעותו גם במחלת פרקינסון.
[עריכה] טיפול אלטרנטיבי
למרות שיעילותם של טיפולים כאלה לא נבדקה באופן מסודר בניסוי קליני, ישנם מטופלים שאחרי כשלון של טיפול פסיכולוגי או תרופתי פנו לטכניקות מהרפואה המשלימה, כגון דיקור סיני, נטורופתיה, הומיאופתיה, דמיון מודרך ורייקי, לשיטות של מודעות עצמית ובמיוחד אינטגרציה נשימתית, ואפילו לשימוש בשיטות עתיקות של שמאניזם. כאשר הדיכאון נובע מטראומות, הטיפול כולל התייחסות למצב הפוסט-טראומטי. ישנם דיווחים בודדים על שיפור במצבי דיכאון גם בעקבות שינוי בהרגלי השינה (חשיפה רבה יותר לאור שמש), או שימוש במכשיר המדמה זריחה ומפיץ אור רב במקום שעון מעורר, וגם על שיפור בעקבות שינוי בהרגלי התזונה, ובמיוחד הוספת שמן המכיל אומגה 3 לתזונה (ראה לעיל - סיבות לדיכאון). אף אחת משיטות אלה אינה מומלצת על-ידי ספרי הלימוד הפסיכיאטריים.
מפעם לפעם מתפרסמים מחקרים הבודקים את היעילות של דיקור סיני (אקופונקטורה) לטיפול בדיכאון. במאמר סקירה של האגודה הבריטית לאקופונקטורה, ב- 2005, נקבע (בתרגום חפשי) ש"העדויות מניסויים מבוקרים אינן מספיקות כדי להסיק שאקופונקטורה יעילה בטיפול בדיכאון, אבל מצדיקות עריכת ניסויים באלקטרואקופונקטורה"[1]. באותה שנה פורסם גם מאמר בעיתון החשוב ביותר במטא-אנליזה של מחקרים רפואיים, Cochrane Database Systematic Review, ושם נקבע באופן חד משמעי ש"אין עדויות מספקות לקביעת עדיפות של אקופונקטורה על פני קבוצת ביקורת שלא טופלה או על-פני אקופונקטורה מדומה, באשר לטיפול בדיכאון. תכנון המחקר (במאמרים שנסקרו) היה גרוע, ומספר הנבדקים קטן"[2].
[עריכה] התמודדות אישית עם הדיכאון
מעבר לשימוש בטיפול פסיכולוגי ותרופתי, מעשיו של האדם יכולים להשפיע רבות על הדיכאון שלו:
- הסחה - הסחת דעת מהמחשבות הדיכאוניות באמצעות עיסוק ועשיה, ובמיוחד כזו שמשנה את מצב הרוח ומשמחת את האדם.
- השתתפות בפעילות חברתית - יציאה החוצה ופגישת אנשים. לרוב בעקבות הדיכאון ישנה הסתגרות והתבודדות של האדם המדוכא, המחזקת את הדיכאון הראשוני. מגע חברתי הוא חשוב לשבירת המעגל.
- פעילות ספורטיבית - כגון הליכה מהירה, אופניים, אימון משקולות. בפעילות ספורטיבית מופרשים חומרים אופיאטיים (אנדורפינים ואחרים) המשפרים את מצב הרוח. כמו כן הפעילות הספורטיבית משפרת את הבריאות, מעלה את סף האנרגיה הזמינה ואת כוח הסבל, ומשפיעה לטובה על יצירת הורמונים.
- פעילות יצירתית - כגון ציור, כתיבה, ואף עריכה בוויקיפדיה. היצירה מספקת הסחה וממלאת זמן פנוי. כמוכן היא מסוגלת לשפר ערך עצמי.
- עשיה מנחמת - האזנה למוזיקה, קריאת ספרים, צפיה בסרטים, משחקי מחשב, מסע קניות.
- קבלת תמיכה רגשית מאנשים וממשפחה - לעתים דיכאון נובע מתחושה של בדידות. יצירת קשר עם אנשים עשויה להשפיע לטובה, אם כי לעתים מדוכאים מאבדים את האמון בסביבה, ואינם מוכנים לקבל ניחומים מהזולת.
- פעילות התנדבותית קהילתית - מעבר מהתמקדות בעצמי להתמקדות בסבלו של הזולת ובצורך להושיט לו עזרה, מוציא את האדם מההשתקעות במחשבותיו על עצמו. לעתים עשיה זו נותנת לו פשר חדש לקיומו.
- גידול בעלי-חיים - נמצא כי גידול של בעלי-חיים היוצרים קשר משמעותי עם בני-אדם (כגון כלבים או חתולים) משפר את מצבם של הסובלים מדיכאון.
- אוטו-קוגניציה - לימוד והתעמקות בנושא הדיכאון והבנת המנגנונים שלו. זאת בניגוד להרהורים אודות העצמי שאינם דרך יעילה לצאת מהדיכאון.
[עריכה] לקריאה נוספת
- פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, הוצאת פפירוס, עמ' 191-195
- רמי רחמימוב, מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים, הוצאת הקיבוץ המאוחד - הסבר נרחב על מבנה ופעילות של תאי עצב וכיצד מחלות ופגמים משפיעים עליינו.
- ד"ר דניאל גולדמן, אינטלגנציה רגשית, הוצאת מטר, עמ' 87-95
- אנדרו סלומון, דמון של צהריים, הוצאת עם עובד - ספריית אופקים
- ד"ר דויד סרוואן-שרייבר, ללא פרויד, ללא פרוזאק, הוצאת מטר - 2004 - נכתב על-ידי פסיכיאטר, ומתאר את הטיפול האלטרנטיבי בדיכאון מנקודת ראות מדעית.
- ד"ר דייוויד ד.ברנס,בוחרים להרגיש טוב (Feeling Good), מכון פסגות
- ד"ר יורם יובל, סערת נפש, הוצאת קשת.
[עריכה] ראו גם
דיכאון עונתי | דחק | הפרעה דו-קוטבית | דיסתימיה |פסיכואנליזה | מודל הנפש הפרוידיאני | לוגותרפיה | תאוריית הצרכים | משמעות החיים | אקזיסטנציאליזם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- Clinical-Depression
- קרן קפלן ואורן קפלן, דיכאון
- יעל חן, דיכאון: כל הדרכים לעזור לאנשים הקרובים לנו, באתר ynet
- דכאון מאמר העוסק בדכאון, תוך התמקדות בהומוסקסואלים ולסביות.
- שאלון לאבחון עצמי - באתר פרויקט המדגם
- עמותת סהר, סיוע והקשבה ברשת
- הקשר בין B12 לבין דיכאון - מתוך Doctors
[עריכה] מקורות
1. ^ Mukaino Y, Park J, White A, Ernst E., "The effectiveness of acupuncture for depression--a systematic review of randomised controlled trials", Acupunct Med. 2005 Jun;23(2):70-6.
2. ^ Smith CA, Hay PP, "Acupuncture for depression", Cochrane Database Syst Rev. 2005 Apr 18;(2):CD004046.
3. ^ Levav I, Kohn R, Golding JM, Weissman MM, "Vulnerability of Jews to affective disorders", Am J Psychiatry. 1997 Jul;154(7):941-7.
4. ^ Murray, C.J.L., Lopez, A.D. (1997). "Alternative projections of mortality and disability by cause 1990-2020: Global Burden of Disease Study". Lancet 349: 1498�1504.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
