אלכסנדר יהלומי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר יהלומי, שחקן ובדרן (1911 - 2003) נולד בלטביה. בהשכלתו בוגר גימנסיה עברית בווילנה וכן בוגר למודי משפטים באוניברסיטת ורשה (1937), וכן בוגר סטודיו עברי למשחק בווילנה.
עם עלייתו ארצה באמצע שנות הארבעים החל לעסוק בהנחייה ובמשחק וכן בביצועי פרודיות מזומרות. לפני קום המדינה שיחק בתיאטרון "לי לה לו" , ואחר כך שירת בלהקה הצבאית הראשונה של צה"ל "ציל צליל".
יהלומי נודע בעיקר כמנחה עם חוש הומור וחן רב (מה שנקרא אז קונפרנסייה), ששילב בהנחייתו פדיחות ופרודיות. זכור לטוב הקטע שהוא ביצע בשם "גולדנברג", כשהוא מלווה את עצמו בפסנתר, קטע שדרש זריזות לשון מיוחדת ואשר מתאר את שפע האנשים אשר נושאים את השם גולדנברג.
בשנותיו האחרונות הוזמן להופיע במיוחד בתוכניות עם טעם של נוסטלגיה, והקהל קיבלו תמיד באהדה גם אם הוא סיפר בדיחות שהעלו כבר עובש, (בזכות החן הרב והיחודיות של ההגשה).
אלכסנדר יהלומי קיבל את פרס אמ"י ב-1980 ואת התואר יקיר תל אביב ב-1988.
[עריכה] יחודיות ההומור של יהלומי (או: "מפניניו")
- אשה מבוגרת ניגשת אל יהלומי לאחר הופעה ופונה אליו בזו הלשון: "מר יהלומי, הבדיחה שספרת בתוכנית, שמעתי אותה כבר לפני ארבעים שנה!". משיב לה יהלומי מניה וביה: "מה אני אשם שאת חיה כל כך הרבה...?".
- יהלומי מספר שכאשר ליווה את עצמו בפסנתר (וכידוע הוא לא הצטיין במיוחד בנגינה), בשיר רוסי באחת ההופעות שלו, הבחין בדמעות של אחד האנשים מהקהל. "בוודאי אתה מזיל דמעות בגלל הזכרונות שעולים אצלך מרוסיה", אמר יהלומי. "לא, אני פסנתרן!" השיב האיש, כך יהלומי...
- "רבותי מגיע מזל-טוב למלווה שלי", הכריז יהלומי באמצע ההופעה, "נולד לו בן במזל טוב", ולאחר שהקהל מחא כף, הוא הוסיף: "אבל אשתו עדיין אינה יודעת מזה...".
- באמצע ההופעה כשנכנסת לאולם קבוצת מאחרים, מפסיק את הקטע ופונה אליהם בנימה מתנצלת: "סליחה שהקדמנו...".
