אנגלית בריטית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנגלית בריטית הוא כינוי לשפה הנמצאת בשימוש בבריטניה, על גרסאותיה השונות, להבדיל מהאנגלית בשאר המקומות דוברי האנגלית בעולם. בבריטניה עצמה אין שימוש רב במונח זה - אם שואלים בריטי איזו שפה הוא מדבר תשובתו תהיה "אנגלית" ולא "בריטית", ושדוברי אנגלית מארצות אחרות הם בעלי מבטא אחר.
למרות ש"אנגלית בריטית" הוא מונח כללי המתאר את האנגלית בבריטניה, האנגלית המדוברת בחלקיה השונים של בריטניה משתנה במידה משמעותית. ישנו שוני במבטאים לא רק בין אזורים שונים בממלכה, כגון אירלנד הצפונית, סקוטלנד וויילס, אלא גם בין ערים שונות בתוך אנגליה.
מבחינה היסטורית, השימוש הנפוץ באנגלית ברחבי העולם מיוחס לכוחה של האימפריה הבריטית, ששלטה בימיה הגדולים בחלקים נרחבים של העולם. לפיכך, הניב האנגלי שהיה הנפוץ ביותר בקרב השליטים הבריטיים היה זה שבו השתמשו בדרום-מזרח אנגליה (באזור שסביב הבירה לונדון, ובערים בהן היו אוניברסיטאות גדולות דוגמת אוקספורד וקיימברידג'). ניב זה של השפה הוא הניב שאליו מתייחסים רבים, גם בימינו, כ"אנגלית הבריטית" במובנה הקלאסי. החל מאמצע המאה ה-20, עת החל לדעוך כוכבה של האימפריה הבריטית, ועד ימינו, מקושר מעמדה הרם של השפה האנגלית לדומיננטיות הכלכלית, צבאית ופוליטית חובקת העולם של ארצות הברית, והאנגלית האמריקנית נחשבת בימינו בעיני רבים לניב המרכזי של האנגלית בעולם, במיוחד עקב הכמות העצומה של תוצרים תרבותיים המגיעים מארצות הברית (סרטים, תוכניות טלוויזיה, ספרים, מוזיקה וכו') המופצים ברחבי העולם כולו, שגבוהים עשרות מונים מאלו של כל מדינה אחרת דוברת אנגלית.
האנגלית המדוברת (ובעיקר הכתובה) בבריטניה היא בעלת השפעה על האנגלית ברבות ממדינות חבר העמים הבריטי, ובכללן אוסטרליה, דרום אפריקה והודו.
