אנדרס סגוביה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדרס סגוביה, מרקיז דה סאלוברניה Andrés Segovia, Marques de Salobreña (21 בפברואר 1893 - 3 ביוני 1987), גיטריסט קלאסי ספרדי, שנולד בלינארס, ספרד ונחשב לאבי תנועת הגיטרה הקלאסית המודרנית, לדעת רוב המלומדים בני ימינו. סגוביה טען, שהוא הציל את הגיטרה מידי רקדני הפלמנקו הצוענים ובנה רפרטואר קלאסי, המקצה לה מקום באולמות הקונצרטים.
היכרותו של סגוביה עם הגיטרה התרחשה כשהיה בן ארבע בסך הכל. דודו נהג לשיר לו שירים, כשהוא מעמיד פני פורט על גיטרה מדומה. התנסותו הראשונה עם הגיטרה הייתה עם נגן פלמנקו, שהטכניקה שלו עוררה בו חלחלה. סגוביה חתר להעלאת קרנה של הגיטרה למעמדם של הפסנתר והכינור. שאיפתו העיקרית הייתה לראות את הגיטרה מנוגנת ונלמדת בכל ארץ ובכל אוניברסיטה בעולם ולהעביר את אהבתו לגיטרה לדורות הבאים.
כנער מתבגר, עבר סגוביה לגרנדה, שם למד לנגן בגיטרה וספג את אווירת העולם האחר של ארמון אלהמברה - שריד מורי החולש על העיר מעל גבעה נישאה, שהיווה מקור השראה רוחנית לסגוביה.
הופעתו הפומבית הראשונה של סגוביה הייתה בספרד, בגיל שש-עשרה, וכמה שנים אחר כך קיים את הקונצרט המקצועי הראשון שלו במדריד, בנגינת עיבודים לגיטרה של פרנסיסקו טארגה וכמה יצירות משל יוהן סבסטיאן באך, שעיבד בעצמו. אף כי משפחתו ריפתה את ידיו ורבים מתלמידי טארגה התייחסו אליו בזלזול, הוא המשיך לשקוד על לימוד וחקר הגיטרה כל ימי חייו.
הטכניקה של סגוביה הייתה שונה מזו של טארגה וממשיכי דרכו, כמו מיגל לובט. הוא פרט על המיתרים בשילוב של הציפורניים וקצות האצבעות וכך הפיק צליל חד יותר מזה של בני זמנו. לובט נודע כמי שהשתמש בטכניקה זו הרבה לפני סגוביה. בטכניקה זו (אפויאנדו), שהמציא טארגה, אפשר היה ליצור מגוון רחב יותר של צלילים מאשר בשימוש בקצות האצבעות או בציפורניים בלבד. גיטריסטים קלאסיים חלוקים זה מכבר בשאלה, מהי הגישה הטובה ביותר, ואף כי רובם מנגנים כיום בטכניקה המשולבת, יש שמעדיפים עדיין את הנוחות והצליל הרך יותר של קצות האצבעות בלבד. גיסטריסט הפלמנקו הגדול פאקו דה לוצ'יה אמר לא מזמן, שאם גיטריסטים קלאסיים לא היו מבזבזים כל כך הרבה זמן על דאגה לטכניקה, הייתה הטכניקה שלהם משתפרת.
רבים מחשובי המוזיקאים סברו, שלגיטרה של סגוביה אין מקום בקהיליית המוזיקה הרצינית, משום שלא ראו את הגיטרה כמתאימה לנגינת מוזיקה קלאסית. אבל הטכניקה המצוינת של סגוביה והמגע הייחודי שלו הדהימו את מאזיניו. כתוצאה מכך חדלה הגיטרה מלהיחשב לכלי פופולרי מובהק והתקבלה ככלי שווה זכויות גם באולמות הקונצרטים.
ככל שסגוביה התקדם בקריירה שלו והופיע לפני קהל מאזינים גדל והולך, התברר לו, שהגיטרות הקיימות אינן עונות על דרישות הנגינה באולמות קונצרטים גדולים, משום שהווליום שלהן איננו מספיק. סגוביה פנה איפוא לחקור אפשרויות טכנולוגיות מתקדמות לשיפור יכולת ההגברה הטבעית של הגיטרה.
בעבודה משותפת עם לותייר, עזר לעצב את מה שמוכר כיום כגיטרה הקלאסית, הבנויה מעץ משובח יותר וממיתרי ניילון. גם צורת הגיטרה השתנתה לשיפור האקוסטיקה. הגיטרה החדשה הזאת יכולה להפיק צלילים חזקים יותר מדגמי גיטרות קודמים, שהיו בשימוש בספרד ובמקומות אחרות בעולם. את העיצוב הבסיסי הזה פיתח טורז 50 שנה לפני הולדת סגוביה.
אחרי מסע קונצרטים באמריקה בשנת 1928, התפרסם שמו כ"נגן הגיטרה" ומלחינים כמו הייטור וילה לובוס התחילו לכתוב בשבילו יצירות לגיטרה. הוא גם עיבד מספר רב של יצירות קלאסיות בעצמו והחזיר לביצוע עיבודים של אחרים, כדוגמת טארגה. עם זאת, נגנים רבים בשתי האמריקות כבר ניגנו יצירות אלה עוד לפני בוא סגוביה. לסגוביה היו תלמידים רבים במהלך הקריירה שלו, ביניהם כמה גיטריסטים מפורסמים כמו אבל קארלווארו, בן בולט, כריסטופר פארקנינג, פיליפ דה פרמרי, ג'ון ויליאמס, אליוט פיסק ואסטבן. התלמידים האלה, עם עוד רבים אחרים, ממשיכים בדרכו של סגוביה ועושים להגדלת נוכחותה של הגיטרה הקלאסית, להפצתה ולהרחבת הרפרטואר שלה.
כאות הוקרה על תרומתו העצומה לתרבות, ניתן לסגוביה תואר אצולה בשנת 1981, מרקיז דה סאלוברניה.
אנדרס סגוביה המשיך להופיע עד גיל מתקדם וחי בפרישה למחצה בשנות ה-70 וה-80 לחייו בקוסטה דל סול. שני סרטים, שהם בבחינת ציוני דרך, נוצרו על חיי סגוביה ועבודתו - אחד כשהיה בן 75 והשני כשהיה בן 84. את הסרטים אפשר להשיג ב-DVD, בשם "אנדרס סגוביה - פורטרט".
סגוביה מת במדריד מהתקף לב בגיל 94, אחרי שהשיג את שאיפת חייו, לרומם את הגיטרה מכלי מחול צועני לכלי נגינה בקונצרטים, שאיננו נופל מן הפסנתר או הכינור.
