אפקט מוצרט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אפקט מוצרט הוא:
- כינוי שניתן לתוצאותיו השנויות במחלוקת של מחקר המעיד שהאזנה לסוגים מסוימים של מוזיקה מורכבת עשויה לגרום לשיפור קצר־מועד (חמש עשרה דקות) בביצוע של משימות שכליות הידועות כ"חשיבה מרחבית-טמפורלית" (Spatial-temporal reasoning).
- גרסאות עממיות של התאוריה הטוענות ש"האזנה למוצרט הופכת אותך לחכם יותר" או שלחשיפה מוקדמת למוזיקה קלאסית בילדות יש השפעה מועילה על ההתפתחות השכלית.
- סימן מסחרי רשום של חברת דון קמבל לקבוצה של הקלטות מסחריות וחומרים נלווים שעל פי טענת החברה רותמים את האפקט למטרות רבות. קמבל מגדיר את הסימן המסחרי הרשום כ"מונח כוללני המסמל את יכולת ההתמרה של המוזיקה בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה האישית. הוא מייצג את השימוש הכללי במוזיקה להפגת מתח, דיכאון או חרדה, להשגת רגיעה או שינה, להמרצת פעילות הגוף ולשיפור הזיכרון או המודעות. שימושים חדשניים וניסיוניים במוזיקה ובצלילים יכולים לשפר בעיות קשב וריכוז, דיסלקציה, אוטיזם, וליקויים מנטליים וגופניים אחרים."
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
את מושג "אפקט מוצרט" תאר החוקר הצרפתי ד"ר אלפרד טומטיס בספרו מ-1991 "מדוע מוצרט?" (?Pourquoi Mozart), שבחן את היישום הנרחב, בייחוד של מוצרט, להשגת תוצאות בעבודה בת שלושים השנה של טומטיס עם ילדים לקויי למידה בשיטה הקרויה על שמו שיטת טומטיס.
אמצעי התקשורת האמריקנים שמו לב למונח לראשונה בסדרת מאמרים משנת 1993 שכתבו פרנסס ראושר, צ'לנית ופסיכולוגית באוניברסיטת ויסקונסין, וגורדון שואו מאוניברסיטת קליפורניה. המאמר הראשון דיווח שחשיפה קצרה לסונאטה ברה מז'ור לשני פסנתרים של מוצרט גרמה לגידול זמני בציוני החשיבה המרחבית, המקבילים ל-9-8 נקודות IQ בסולם ה-IQ של סטנפורד-בינה. ראושר ערכה ניסוייים דומים גם בעכברי מעבדה. העכברים נחשפו לאותה סונאטה בהיותם ברחם וחודשיים לאחר שנולדו, ואז שוחררו במבוך. קבוצה זו של עכברי מעבדה מצאה את דרכה מתוך המבוך מהר יותר מאשר שלוש קבוצות אחרות של עכברים שנחשפו לרעש לבן, לדממה, או לקטע חדגוני של המלחין האמריקאי פיליפ גלאס.
תשומת הלב הציבורית התעוררה הן בשל הזכרת המונח IQ, והן משום שהמוזיקה שבה נעשה שימוש במחקר הייתה של מוצרט, הנחשבת תמצית המוזיקה העילאית במסורת החינוך האירופאי, ו"אפקט מוצרט" זכה לדיווחים נרחבים.
אלכס רוס, בעל טור המוזיקה בניו יורק טיימס כתב ב-1994 במאמר בעל נימה קלילה, "החוקרים ראושר ושואו החליטו שהאזנה למוצרט הופכת אותך למעשה לחכם יותר", והציג זאת כחלק האחרון של ההוכחה שמוצרט הדיח את בטהובן מכיסאו כ"מלחין הגדול ביותר בעולם".
מאמר בבוסטון גלוב מ-1997 הזכיר חלק מהתוצאות של ראושר ושואו. הוא תאר מחקר אחד שבו קבוצת ילדים בני שלוש וארבע שקיבלו שעורי פסנתר פרטיים במשך חצי שנה השיגו תוצאה גבוהה ב-34% במבחני "חשיבה מרחבית-טמפורלית" מאשר קבוצת הבקרה שכללה ילדים שקבלו שעורי מחשב, שעורי שירה או שלא קבלו שעורי העשרה בכלל.
[עריכה] ספרו של דון קמבל מ-1997, הסימן המסחרי הרשום, וקידום המכירות שבא בעקבותיהם
"אפקט מוצרט" מוכר לציבור הרחב בעיקר דרך עבודתו של המוזיקאי דון קמבל. ספרו רב־המכר מ-1997 שתורגם גם לעברית, "אפקט מוצרט: לתעל את כוחה של המוזיקה לרפא את הגוף, לחזק את החשיבה, ולשחרר את רוח היצירה", הסביר בצורה עממית את התאוריה שהאזנה למוצרט (במיוחד לקונצ'רטי לפסנתר) תגדיל באופן זמני את ה-IQ של המאזין ותיצור השפעות ברוכות נוספות רבות על הפעילות השכלית. על סמך טענות אלו המליצו קמבל ואחרים לנגן קטעי מוזיקה קלאסית שנבחרו במיוחד לתינוקות, בצפייה כי פעולה זו תשפר את התפתחות השכלית. תאוריות אלה שנויות במחלוקת, על אף קיומן של הוכחות רבות לקשר בין מוזיקה וצליל (בנגינה ובשמיעה) לבין התפקוד השכלי ומדדים פסיכולוגיים שונים.
קמבל רשם את המונח "אפקט מוצרט" כסימן מסחרי רשום בטרם פרסם את ספרו ואחר כך כתב ספר המשך בשם "אפקט מוצרט לילדים", ויצר את המוצרים הנלווים. ביניהם אוספי מוזיקה שלטענתו גורמים ל"אפקט מוצרט" וממקדים אותו לפעילויות מסוימות כגון "התחדשות ומנוחה עמוקה", "למידה ואינטליגנציה", ו"דמיון וכושר יצירה".
שום חוקר אינו טוען להשפעות נרחבות כאלה, ואפילו קיומו של אפקט בעל השפעה קטנה בהרבה, כפי שטוענים החוקרים שואו וראושר, שנוי במחלוקת (ראו בהמשך).
[עריכה] השימושים ב"אפקט מוצרט"
ההשפעה העממית של התאוריה הופגנה ב-13 בינואר 1988 כשהמושל של ג'ורג'יה, זל מילר, הכריז כי הוא כולל בתקציב המיועד של המדינה $105,000 לשנה על מנת לספק לכל ילד שייוולד בג'ורג'יה קלטת או תקליטור של מוזיקה קלאסית. מילר הצהיר "איש אינו חולק על כך שהאזנה למוזיקה בגיל צעיר מאוד משפיעה על חשיבה מרחבית-טמפורלית שהיא בבסיס המתמטיקה, ההנדסה ואפילו השחמט".
מילר השמיע לנציגי בית המחוקקים קטע מתוך "אודה לשמחה" שבסימפוניה התשיעית של בטהובן ושאל "נו, אתם לא חשים חכמים יותר?" מילר בקש מיואל לוי, המנצח של התזמורת הסימפונית של אטלנטה, להכין אוסף של קטעים מוזיקליים קלאסיים שיכללו בקלטת.
בשנת 1999 קבעה מדינת פלורידה תקנה המחייבת פעוטות להאזין למוזיקה קלאסית כל יום במוסדות המנוהלים בידי המדינה, וגם במדינות נוספות כדוגמת קולורדו קיימות תוכניות דומות.
ג'ון יוז, נוירופסיכולוג מהמרכז הרפואי של אילינוי, דיווח כי השמעת אותה הסונאטה לשני פסנתרים של מוצרט לחולי אפילפסיה שהיו בתרדמת הקטינה בצורה משמעותית את מספר ההתקפים. ניסיונות שערך עם מלחינים אחרים הראו כי מוצרט היה היעיל ביותר.
באנגליה קיים מרכז טיפולי המבוסס על שיטת טומאטיס של השמעת מוזיקה בשיטה הקרויה "אוזן אלקטרונית", שבה הוסף לאוזניות רגילות חלק במרכז הצמוד לגולגולת ומעביר את הצלילים באמצעות רטט ישירות לעצמות הגולגולת. בגיליון של השבועון TIME (ראו לקריאה נוספת) מצוטטת מישל קואטרון, אם לילדה אוטיסטית, המדווחת כי לאחר שבתה האזינה שעתיים במשך 14 יום למוצרט חל שיפור משמעותי בתפקודה ולראשונה בחייה החלה לרכוש חברים.
[עריכה] המחלוקת סביב אפקט מוצרט
קיומו של "אפקט מוצרט" הוטל בספק על ידי שני צוותי חוקרים ב-1999: כריסטופר פ. צ'בריס, וקנת' מ. סטיל ואחרים. בצמד מאמרים שהם פרסמו ביחד תחת הכותרת "פרלוד או רקוויאם ל'אפקט מוצרט'?"
צ'אבריס טען כי הניתוח שערך מראה ש"כל התפתחות קוגניטיבית היא זעירה ואינה משקפת שום שינוי ב-IQ או ביכולת החשיבה באופן כללי, אלא שהיא נגזרת לחלוטין מביצוע של סוג מטלה קוגניטיבית ספציפית שלה יש הסבר נוירו־פסיכולוגי פשוט", הקרוי "עירור ההנאה". לדוגמה, הוא מצטט מחקר שמצא כי "האזנה למוצרט או לקטע מתוך סיפור של סטיבן קינג שיפר את ביצועי הנחקרים בקיפול ובחיתוך נייר (אחד מהמבחנים שראושר ושואו עשו בו שימוש רב) אבל רק לאלה שנהנו ממה ששמעו".
סטיל ואחרים מצאו כי "האזנה למוצרט הפיקה גידול של 3 נקודות יחסית לדממה בניסוי אחד וקיטון של 4 נקודות בניסוי אחר".
השפעתו, טבעו ואפילו קיומו של "אפקט מוצרט" נתונים במחלוקת. אבל גם בהנחה שקיימת השפעה מוכחת בת מדידה של מוזיקה מורכבת על התפקוד הקוגניטיבי, יש לציין שתי מגבלות או אי־הבנות.
ראשית, הצורה העממית הפשוטה של "אפקט מוצרט" תמיד קושרת את האפקט ל"אינטליגנציה". כך למשל ההערות שהוזכרו לעיל של אלכס רוס ש"שהאזנה למוצרט הופכת אותך למעשה לחכם יותר" והשאלה ששאל זל מילר את הנציגים בבית הנבחרים של ג'ורג'יה האם הם חשים "חכמים יותר" לאחר שהשמיע להם את בטהובן.
ראושר, אחת מהחוקרים המקוריים, ניערה חוצנה מרעיון זה. בתשובתה מ-1999 לצ'אבריס, סטיל ואחרים היא כתבה:
- "התוצאות שאליהן הגענו לגבי השפעה של האזנה לסונאטה לשני פסנתרים ברה מז'ור של מוצרט קכל 448 על ביצועי החשיבה המרחבית-טמפורלית יצרו עניין רב אבל גם כמה אי־הבנות, רבות מהן באו לידי ביטוי בניסיונות לשכפל את המחקר. ההערות של צ'אבריס, סטיל ואחרים משקפות את הנפוצות שביניהן: שהאזנה למוצרט משפרת את האינטליגנציה. אנחנו לא העלינו טענה מסוג זה. האפקט מוגבל למשימות מרחביות-טמפורליות הכוללות דימויים מנטליים וארגון טמפורלי."
שנית, טענה נפוצה היא שלחשיפה לסוג הנכון של מוזיקה בילדות יש השפעה מועילה מתמשכת. על תוכניות כדוגמת הדרישה של מדינת פלורידה לחייב פעוטות להאזין למוזיקה קלאסית כל יום במוסדות המנוהלים בידי המדינה העירה ראושר ב-1999:
- "אני לא חושבת שזה יכול להזיק. אני בעד לחשוף ילדים לחוויות תרבותיות נפלאות. אבל אני חושבת שניתן לנצל את הכסף טוב יותר בתוכניות לחינוך מוזיקלי."
[עריכה] לקריאה נוספת
- דון קמבל, אפקט מוצרט, תרגמה שלומית קדם הוצאת אור-עם, 1999.
- The Power of Mozart מאמר בגיליון האירופאי של השבועון TIME מה-16 בינואר 2006.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "אפקט מוצרט" - האתר של דון קמבל (באנגלית)
- "אפקט מוצרט" באתר "מילון הספקנים" (באנגלית)
- הדף של קנת' סטיל מכיל מאמרים רבים של קנת' סטיל המטילים ספק באפקט מוצרט, מאמרים בפורמט PDF הניתנים להורדה, כולל המאמר ב-Nature "פרלוד או רקוויאם ל'אפקט מוצרט'?" (באנגלית)
- אפקט מוצרט-מציאות או דימיון? מאמר של רינה יהושע, אמנית ומטפלת באמצעות מוזיקה, תנועה וצלילים.
- אריאל שרון מקשיב למוצרט ראיון שערך עומר שומרוני, מבקר המוזיקה הקלאסית של "גלובס", עם המוזיקולוג ד"ר זהר איתן.
- אתר על אפקט מוצרט (בעברית)
