סרביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה של סרביה היא מדינה בלקנית, שבעברה הייתה חלק מיוגוסלביה. לאחר פירוקה של יוגוסלביה, היתה, יחד עם מונטנגרו, חלק מסרביה ומונטנגרו. לאחר שגם איחוד זה התפרק, בעקבות משאל עם במונטנגרו, הכריזה המדינה, ב-5 ביוני 2006, על עצמאותה.

סרביה גובלת בהונגריה בצפון, ברומניה ובבולגריה במזרח, במקדוניה, במונטנגרו ובאלבניה בדרום, ובבוסניה הרצגובינה ובקרואטיה במערב. מאז שנפרדה ממונטנגרו אין לה מוצא לים.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 גיבוש הממלכה 1.2 תחת שלטון האימפריה העות'מאנית 1.3 סרביה העצמאית 1.4 מלחמת העולם הראשונה ותוצאותיה 1.5 כחלק מיוגוסלביה 1.6 לאחר פירוק יוגוסלביה 2 פוליטיקה 2.1 התפתחויות פוליטיות בשנים האחרונות 2.2 חלוקה מינהלית 3 כלכלה 4 גאוגרפיה 4.1 נהרות 4.2 הרים 4.3 אקלים 4.4 פארקים לאומיים 5 דמוגרפיה 6 תרבות 6.1 השפעות תרבותיות 6.2 חינוך 6.3 תיירות 7 חגים ומועדים בסרביה 8 תשתיות 8.1 תקשורת 8.2 תחבורה 9 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של סרביה

[עריכה] גיבוש הממלכה

השבטים הסרביים התקבצו באזור במאה השביעית, והתאחדו לממלכה אחת, ראשקה (Raška), בראשית המאה התשיעית. ב-1166 החלה לשלוט בממלכה השושלת לבית נמאניץ' (Nemanjić), ובתקופת שלטונה שגשגה הממלכה, שבשנת 1217 כבר זוהתה כממלכת הסרבים. לאחר ירידתו של בית נמאניץ', בשנת 1371, החלה הממלכה לאבד מגדולתה, בעיקר כתוצאה מקרבות ממושכים עם האימפריה העות'מאנית. בשנת 1386 נפלה קוסובו, והעות'מאנים התקדמו באיטיות עד שבשנת 1496 נכנעו אחרוני הסרבים בבוסניה ובזטה.

[עריכה] תחת שלטון האימפריה העות'מאנית

השלטון העות'מאני בסרביה נמשך כמעט ללא הפרעה במשך קרוב ל-400 שנים. ב-1594 סייעו הסרבים לאוסטרים במלחמתם בעות'מאנים, ובתגובה הורה הסולטן מורד השלישי על שריפתו של המקום הקדוש לסרבים, סנט סאבה. גם במהלך המלחמה התורכית הגדולה, בשלהי המאה ה-17, נעזרו בסרבים אויבי התורכים - האוסטרים, הפולנים והוונציאנים. למשך תקופה קצרה נחלו האוסטרים הצלחות, אך בסופו של דבר נאלצו לסגת. סרבים רבים נענו להזמנת האוסטרים, ונדדו צפונה לשטחי אוסטריה, במקום להישאר בארצם בהמתנה לנקמה התורכית. במהלך המאה ה-18 הצליחו האוסטרים לכבוש את צפון סרביה ובוסניה, וחלקים מדאלמטיה, מה שאפשר לסרבים רבים לחזור לאזורים אלה.

[עריכה] סרביה העצמאית

ב-1804 וב-1815 מרדו הסרבים בתורכים, וזכו במעמד אוטונומי. ב-1878 הכריזו על עצמאות מלאה, שהוכרה על ידי המעצמות האירופיות. הסרבים שהיו תחת שלטון אוסטרי, במחוז וויוודינה, מרדו אף הם במהלך אביב העמים, בשנת 1848, אך לא הגיעו להישגים, וב-1860 אף בוטל מעמדו של המחוז.

[עריכה] מלחמת העולם הראשונה ותוצאותיה

ב-28 ביוני 1914 התנקש סטודנט סרבי בחייו של הדוכס האוסטרי פרנץ פרדיננד בסרייבו, שהייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. ממשלת אוסטרו-הונגריה ראתה בסרביה אחראית לרצח, והכריזה עליה מלחמה. בעלת בריתה של סרביה, רוסיה, נחלצה לעזרתה, מערכות הבריתות האירופיות הופעלו, ומלחמת העולם הראשונה פרצה. ב-1915 הצליחו כוחות אוסטרים, גרמנים ובולגרים להשתלט על סרביה, והחזיקו בה למעשה עד סוף המלחמה. למלחמה היו השלכות קשות על סרביה. מיליון ורבע סרבים מצאו בה את מותם, שהיוו קרוב ל-30% מהאוכלוסייה וקרוב ל-60% מהגברים.

עם סיום המלחמה זכתה סרביה במחוז וויוודינה, שהיה בשליטה אוסטרית, מונטנגרו התאחדה עימה, וסופחו לה שטחים שהיו קודם לכן בשליטת בולגריה. עם זאת, סרביה לא הייתה עוד מדינה עצמאית, אלא חלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים - גלגולה הראשון של יוגוסלביה. האחדות הסלאבית הזו הייתה שבירה, ולאחר רצח של מנהיג קרואטי ב-1928, ביטל המלך אלכסנדר הראשון את החוקה ב-1929, הכריז על משטר דיקטטורי ושינה את שם המדינה ליוגוסלביה.

[עריכה] כחלק מיוגוסלביה

ערך מורחב – היסטוריה של יוגוסלביה

עם תום מלחמת העולם השניה הפכה יוגוסלביה למדינה סוציאליסטית פדרלית. הפדרציה כללה 6 מדינות - סרביה, קרואטיה, סלובניה, בוסניה והרצגובינה, מקדוניה ומונטנגרו. סרביה כללה גם שני מחוזות אוטונומיים - וויוודינה וקוסובו. שינוי בחוקה ב-1974 הגדיל את מידת האוטונומיה של המדינות, ולאחר מותו של טיטו ב-1980, השוני בין המדינות השונות גדל עוד יותר.

[עריכה] לאחר פירוק יוגוסלביה

ב-1991 הכריזו סלובניה, קרואטיה, בוסניה והרצגובינה ומקדוניה על עצמאותן, והותירו ביוגוסלביה רק את סרביה ואת מונטנגרו. סרביה לא השלימה עם הפרישה, ובין המדינות פרצה מלחמה קשה, שבה ביצעו שני הצדדים פשעי מלחמה. רוב המלחמה התחוללה בשטחן של קרואטיה ושל בוסניה, וסרביה עצמה נותרה שלווה. ב-1998 הופר השקט, כאשר גם המיעוט האלבני בקוסובו דרש עצמאות. יוגוסלביה הגיבה ביד קשה, והותקפה על ידי נאט"ו. בסופו של דבר הסכימה יוגוסלביה להסיג את כוחותיה מקוסובו, במקום הוצב כוח בינלאומי, אך הריבונות נותרה יוגוסלבית.

ב-2003 הפך הקשר בין סרביה למונטנגרו לרופף יותר. הדבר בא לידי ביטוי גם בשינוי שמה של המדינה מיוגוסלביה לסרביה ומונטנגרו. לאחר משאל עם שנערך במונטנגרו, הכריזה זו על עצמאותה ב-3 ביוני 2006, ויומיים לאחר מכן הפכה גם סרביה למדינה נפרדת, לראשונה מאז מלחמת העולם הראשונה.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של סרביה

[עריכה] התפתחויות פוליטיות בשנים האחרונות

ב-4 בפברואר 2003 החליט הפרלמנט של הרפובליקה הפדרלית היוגוסלבית לפרק סופית את יוגוסלביה ולהופכו לאיחוד מדיני שיקרא בשם סרביה ומונטנגרו. לכל מדינה היו מערכות שלטון נפרדות, לצד מערכת שלטון פדרלית. האיחוד החזיק מעמד רק עד יוני 2006 ופורק בעקבות תוצאות משאל העם במונטנגרו.

בבחירות שנערכו ב-5 באוקטובר 2000, הפסידה המפלגה הסוציאליסטית, בהנהגתו של הנשיא השנוי במחלוקת סלובודן מילושביץ', ששלט במדינה בשנות ה-90. במקומו נבחר וויסלאב קושטוניצה, ממפלגת האופוזיציה הדמוקרטית של סרביה.

השלטון במדינה סבל מחוסר יציבות, בין היתר בשל המחלוקת סביב הסגרתו של מילושביץ' לבית הדין הבינלאומי ליוגוסלביה בהאג, שהביאה לפרישת מפלגות מהקואליציה.

ב-27 ביוני 2004 נבחר לנשיאות בוריס טאדיץ' מהמפלגה הדמוקרטית הסרבית. עם פירוקה של סרביה ומונטנגרו, נושא טאדיץ' בתואר נשיא סרביה. כראש הממשלה מכהן וויסלאב קושטוניצה, נשיא סרביה ומונטנגרו לשעבר.

באוקטובר 2006 אושרו במשאל עם תיקונים בחוקה, שנועדו לצמצם את ריכוזיות השלטון ולקרב את סרביה למערב בכלל ולאיחוד האירופי בפרט. בין היתר -

• עוגן מעמדו של הנשיא כראש הצבא
• ניתנה לאזרחים זרים הזכות לבעלות ברכוש בסרביה
• נקבעה עצמאות הבנק המרכזי של סרביה
• ניתנה אוטונומיה כלכלית לוויוודינה
• "בוז'ה פראוודה" נקבע כהמנון סרביה
• הוכרו זכויותיהם של צרכנות, אימהות, ילדים ומיעוטים
• חופש המידע נקבע כזכות חוקתית
• הוזכר לראשונה המונח "ערכים וסטנדרטיים אירופיים"

בבחירות שנערכו ב-21 בינואר 2007 זכתה המפלגה הסרבית הרדיקלית הבדלנית המירב הקולות, אך עד כה טרם הורכבה קואליציה.

[עריכה] חלוקה מינהלית

סרביה מחולקת ל-29 אזוריים מינהליים, כולל הבירה בלגרד. האזורים מחולקים לרשויות מקומיות. לשני חבלי ארץ מעמד אוטונומי: קוסובו ווויוודינה. בפועל, מנוהלת קוסובו על ידי האו"ם. שיחות שנוהלו על עתידו של החבל הושהו עד להקמת ממשלה חדשה בסרביה.

החלק שלא נמצא בקוסובו ובוויווידינה נקרא מרכז סרביה. בניגוד להם, אין לו ממשלה אזורית- מקומית, והאחריות לנעשה בו היא כולה בידי השלטון המרכזית.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת סרביה

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של סרביה

סרביה ממוקמת בדרום מזרח אירופה, בהרי הבלקן ובמישור הפאנוני. היא גובלת ב-8 מדינות: הונגריה, רומניה, בולגריה, מקדוניה, אלבניה, מונטנגרו, בוסניה הרצגובינה וקרואטיה. בתקופה בה הייתה חלק מיוגוסלביה ומסרביה ומונטנגרו היה לה מוצא לים האדריאטי, אך מאז שנפרדה ממונטנגרו אין לה מוצא לים.

בצפון המדינה שוכן המחוז האוטונומי וויוודינה, שלו גבול משותף עם קרואטיה, הונגריה ורומניה. בדרום מזרח המדינה שוכן המחוז האוטונומי קוסובו, הגובל במונטנגרו, באלבניה ובמקדוניה.

[עריכה] נהרות

את סרביה חוצה נהר הדנובה, הרחב דיו כדי לקיים שיט למרכז אירופה ולים השחור. הדנובה חוצה את המדינה ומהווה גם גבול טבעי בחלק מהגבולות עם קרואטיה ורומניה. נהר נוסף, הסבה, יוצר את הגבול עם מחוז וויוודינה, ומתמזג עם הדנובה בבירה בלגרד. גם בנהרות טיסה, טאמיס ובגיי ניתן לשוט, והם מקשרים את המדינה עם מדינות שונות במרכז ובמזרח אירופה.

[עריכה] הרים

במזרח המדינה, בסמוך לגבול עם רומניה, מתנשאים הרי הקרפטים, ודרומית להם הרי הבלקנים והרי הרודופים. הר מידזור הוא הפסגה הגבוהה ביותר באזור זה, בגובה של 2,156 מ'. מערבית להרי הרודופים, שוכנים הרי השאר שבמחוז קוסובו. בהרים אלה נמצאת הפסגה הגבוהה בסרביה, הר טיטוב, בגובה של 2747 מ'. צפונית להרים אלה, ולאורך הגבול עם מונטנגרו ועם בוסניה והרצגובינה, מתנשאים האלפים הדינאריים.

[עריכה] אקלים

מכיוון שצפון המדינה הוא מישורי ודרומה הררי, יש מספר הבדלים באקלים של אזורים אלה. בצפון החורף קר והקיץ חם ולח. בדרום הקיץ יבש יותר.

[עריכה] פארקים לאומיים

בסרביה 5 פארקים לאומיים: פרושקה גורה, קופאוניק, טארה, ג'רדפ ושר פלנינה.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של סרביה

בסרביה מתגוררים (נכון ל-2005) כ-9.4 מיליון תושבים, מתוכם כ-2.1 מיליון בוויוודינה, 1.8 מיליון בקוסובו, והיתר, כ-5.5 מיליון, במרכז סרביה.

בסרביה 7 ערים שבהן מתגוררים למעלה מ-100,000 תושבים. בלגרד גדולה מכולן באופן משמעותי.

העיר	מספר התושבים	הערות
בלגרד	1,273,651	1,576,124 תושבים בבלגרד רבתי
נובי סאד (בירת וויוודינה)	215,659	298,139 תושבים בנובי סאד רבתי
פרישטינה (בירת קוסובו)	155,499	262,686 לפי אומדן מ-2006
ניש	194,790	250,518 בניש רבתי
קרגויבאץ	147,473	180,252 בקרגויבאץ רבתי
פריזרן	92,303	165,227 לפי אומדן מ-2006
סובוטיצה	99,471	147,758 בסובוטיצה רבתי

כ-83% מתושבי סרביה הם סרבים. המיעוטים העיקריים כוללים הונגרים, בוסנים, צוענים, קרואטים, סלובקים, מקדונים, בולגרים ורומנים.

[עריכה] תרבות

ערך מורחב – תרבות של סרביה

[עריכה] השפעות תרבותיות

סרביה היא מן התרבותיות שבמדינות אירופה. תרבותה שאבה השראה מהאימפריות ששלטו בה או שגבלו בה: רומא, הונגריה, האימפריה הביזנטית, האימפריה העות'מאנית ואוסטריה. באופן מסורתי, הושפע הצפון יותר מהתרבות המרכז-אירופית והדרום מהתרבות המזרחית, אך לשתי התרבויות הייתה השפעה הדדית, וההבדלים בין האזורים היטשטשו.

לאימפריה הביזנטית היתה, ככל הנראה, ההשפעה הגדולה ביותר. הסרבים הם נוצרים אותודוכסים ולא רומים-קתוליים, ולהם כנסייה משלהם, הנקראת הכנסייה הסרבית האורתודוכסית.

ההשפעה המעורבת של התרבויות נתנה אותותיה גם בכתב השפה הסרבית, שבה ניתן להשתמש גם באותיות קיריליות וגם באותיות לטיניות.

[עריכה] חינוך

מערכת החינוך כפופה למשרד החינוך והספורט. חינוך חובה מתחיל בגן חובה או בבית הספר היסודי. תחילת הלימודים בבית הספר היסודי היא בגיל 7, והלימודים בו נמשכים בתוך 8 שנים. לאחר מכן יכולים התלמידים לבחור בין בתי ספר עיוניים ומקצועיים, שבהם נמשכים הלימודים 4 שנים, או ללמוד בבית ספר מקצועי שבו נמשכים הלימודים 3 שנים, ללא אפשרות להמשיך ללימודי השכלה גבוהה.

[עריכה] תיירות

כחלק מיוגוסלביה, לא הייתה סרביה היעד המועדף על תיירים, שהעדיפו את חופיה ועריה העתיקות של קרואטיה. המלחמה שהתחוללה באזור במהלך שנות ה-90 לא אפשרה התפתחות תקינה של התיירות. רק בשנים האחרונות, עם הרגיעה באזור, נרשמת התאוששות מסוימת, אך עדיין סרביה אינה נחשבת ליעד תיירותי.

התיירות בסרביה מבוססת על ההרים והכפרים. עם ההרים המופרסמים נמנים זלטיבור, קופאוניק וטארה. כמו כן, יש בסרביה מספר רב של מעיינות חמים, המפורסם שבהם הוא ורנייצ'קה בּ‏‏נייה. הערים בלגרד ונובי סאד אף הן מושכות תיירים.

בקיץ מערך בנובי סאד פסטיבל המוזיקה אקזיט, ובעיירה הקטנה גוצ'ה נערך מדי שנה פסטיבל חצוצרות.

[עריכה] חגים ומועדים בסרביה

• 1-2 בינואר: יום השנה החדשה
• 7 בינואר: חג המולד האורתודוכסי
• 14 בינואר: יום השנה החדשה האורתודוכסי
• 27 בינואר: חג סבָ‏ה הקדוש
• 15 בפברואר: יום העצמאות הסרבי
• 6 באפריל: יום שישי הטוב האורתודוכסי
• 8-9 באפריל: חג הפסחא האורתודוכסי
• 1-2 במאי: במאי
• 9 במאי: יום הנצחון של בעלות הברית
• 28 ביוני: יום הידובדן, לזכר החיילים שנפלו בקרב על קוסובו

[עריכה] תשתיות

ערך מורחב – תשתיות בסרביה

[עריכה] תקשורת

ערך מורחב – תקשורת בסרביה

[עריכה] תחבורה

מישוריה של סרביה הם הדרך הנוחה ביותר להגיע ממרכז אירופה ליוון ולאסיה הקטנה. רשת הכבישים האירופית לא פסחה גם על סרביה והכבישים E65, E70, E75 ו-E80, וכן E662, E761, E762, E763, E771 ו-E851, עוברים דרכה. רשת הרכבות מחברת את סרביה עם כל שכנותיה, למעט אלבניה.

נהר הדנובה, עורק תחבורה ימית ראשי, ומקשר את סרביה עם גרמניה, אוסטריה, סלובקיה והונגריה במעלה הנהר, ועם רומניה ובולגריה במורד הנהר, הנשפך לים השחור.

בסרביה 3 נמלי תעופה בינלאומיים, בבלגרד, בניש ובפרישטינה. חברת התעופה הלאומית היא JAT איירווייז.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סרביה

• משרד הנשיאות של העם בסרביה
• הבנק הלאומי בסרביה
• רדיו בינלאומי סרביה
• משרד האירופי לעינייני סרביה
• לשכת התיירות הלאומית סרביה
• הממשלה הסרבית
• לשכת הסטטיסטיקה בסרביה
• בית הנבחרים הסרבי