בני נגרי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בני נגרי (5 באוקטובר 1950) הוא מלחין ומעבד ישראלי. התבלט בסוף שנות השישים ובראשית שנות השבעים כמלחין וכמעבד אשר הביא את מוזיקת הנשמה הפופולרית מארצות הברית אל הבימות בישראל. במיוחד בלט הדבר בתוכניתה העשירית של להקת חיל הים, "שירת הים" ובמחזמר המצליח אל תקרא לי שחור.
נולד בתל אביב ולמד נגינה על חליל אצל אורי שוהם. בגיל 16 שימש כעוזרו של מנצח המקהלות זיגי שטדרמן בפסטיבל אבו גוש. במהרה, למד עיבוד מוזיקלי ותזמור אצל צבי קרן ובלימוד עצמי ובמקביל, עזב את המוזיקה הקלאסית והחל לעבד מוזיקה פופולרית [1]. עוד לפני גיוסו לצבא, השתתף בעיבוד השירים של צוות הווי נח"ל לאלבומם "כמה טוב" (1967) אשר הכיל להיטים כמו: "מלאך מסולם יעקב" (עיבוד יחד עם משה זורמן), "באביב את תשובי חזרה", "גשם ראשון" ו"כמה טוב" (איזה ערב) (עיבודים יחד עם צביקה ארבל). ב-1968, הלחין יחד עם אלכס כגן את המוזיקה לקברט הסטירי של חנוך לוין, את ואני והמלחמה הבאה.
בשירותו הסדיר הפקיד אותו במאי להקת חיל הים, דני ליטאי, על העיבודים והניהול המוזיקלי של שתיים מהתכניות המצליחות ביותר של הלהקה. הראשונה, ב-1969, נקראה "רפסודה בכחול" ובלטו בה הלהיטים: "אנשי הדממה" (טהרלב ורוזנבלום), "כשאהיה גדול" (שוטי שוטי ספינתי) (דינור ורוזנבלום) ו"אידישע פיראטען" (טהרלב, ליטאי וחבקין). התוכנית השנייה "שירת הים" הועלתה בסוף 1971 ובלטו בה השירים: "שרק יהיה הים שקט" (טהר לב ונגרי), "בוא לים" (אלמגור ורוזנבלום), "חסקה" (טהרלב ווילנסקי) ו"על אם הדרך" (אלתרמן ושמר). בשתי תוכניות אלו (ובמיוחד בתוכנית השנייה), שזכו גם לשידור בטלוויזיה, הציגה להקת חיל הים, בחלק מן השירים, העמדות ותנועה של מחזמר ומוזיקה שהושפעה מאוד ממוזיקת הנשמה האמריקאית ("מי ישא את נשמתי"), תופעה שהייתה אז יוצאת דופן בלהקות הצבאיות. היה זה גם שינוי כיוון בכך שרוב ההשפעה הזרה בשנות השישים המאוחרות, על הרוק והפופ הישראלי, הגיעה מאנגליה (הצלליות והביטלס), מצרפת ומאיטליה והמוזיקה האמריקאית הפופולרית לא קיבלה ביטוי בבמות הראשיות בישראל. יוצא דופן היה המחזמר שיער, אשר הגיע מארצות הברית, והשפיע על הלהקות הצבאיות ובמיוחד על היוצרים בלהקת הנח"ל ובלהקת חיל הים.
לאחר מכן החליף את יאיר רוזנבלום כמנהל המוזיקלי של להקת הנח"ל במהלך התוכנית "הפלנחניק", אותה ביים ליטאי.
מאוחר יותר עבר לעבוד עם להקת פיקוד המרכז לה הלחין את "שומר החומות". הלחין ועיבד שירים לפסטיבלי הזמר, בין היתר הלחין ועיבד את "יעלה ויבוא" שביצע גידי גוב. עבד כמעבד עם אמנים רבים ונטל חלק בתכניות רדיו וטלוויזיה רבות.
נגרי אף הלחין ועיבד מוזיקלית מספר מחזות זמר. המפורסם והמצליח שבהם היה אל תקרא לי שחור ב-1972. המופע, שכלל אנסמבל של שבעה שחקנים וזמרים, הושפע מעליית התנועה האמריקאית לזכויות האזרח ונסוב סביב אפליית השחורים וסיפורי התנ"ך. את המופע ביים דני ליטאי ואת כל השירים כתבו דן אלמגור (שכתב גם את הטקסט למופע) ובני נגרי. כל השירים היו בסגנון מוזיקת הנשמה השחורה. גם כאן היה חידוש בכך שמופע שלם עסק בסוג מוזיקה שלא היה מקובל לפני כן בישראל. המחזמר זכה להצלחה מסחרית ולהערכת המבקרים וזכה בפרס כינור דוד. בלטו בו הלהיטים "יום יבוא" ו"קליפסו בשחור לבן". ב-1982 הלחין ועיבד את המחזמר "אברהם אחד" אותו ביים דני ליטאי. מהמחזמר התפרסם השיר "הו מה יפית ארץ כנען".
כמו כן, הלחין את פס הקול למספר סרטים. ב-1986 הלחין את הלהיט "שתי אצבעות מצידון". השיר, בביצועו של בועז עופרי, היה שיר הנושא בסרט המצליח שתי אצבעות מצידון.
לאורך שנות פעילותו עבד בהקלטות של אמנים רבים כמעבד המוזיקלי. בין הבולטים שבהם ניתן לציין את: עפרה חזה ("שדי"), ריקי גל ("אין לזה סוף"), בועז שרעבי ("ריגושים") ואף מחוץ לישראל, אריק בי אנד ראקים ("paid in full") [2].
ב-1990 עבר להתגורר ולעבוד בבריטניה. הוא חי בלונדון וממשיך בה בפעילותו המקצועית ביחוד בתחום המוזיקה הקלאסית.
