משה וילנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

משה וילנסקי

משה וילנסקי (17 באפריל 1910 - 3 בינואר 1997), מלחין ומוזיקאי ישראלי.

וילנסקי נולד בפולין בשנת 1910, ולמד מוזיקה באקדמיה למוזיקה של ורשה. עלה לארץ ישראל בשנת 1932 והחל ללמוד צילום, משום שנאמר לו כי לא ימצא עבודה בתחום המוזיקה. עד מהרה גויס לתיאטרונו של אביגדור המאירי, "הקומקום", והחל לעבוד שם כפסנתרן ומלחין. לאחר מכן החל להלחין מוזיקה למוסדות תרבות נוספים, בהם לתיאטרון המוזיקלי "לי-לה-לו". ב-1945 הלחין למילותיו של נתן אלתרמן את השיר "כלניות", שביצעה אותו על במת תיאטרון "לי-לה לו" הזמרת שושנה דמארי, והפך ללהיט גדול ביישוב (יש שראו בו גם כשיר מחאה נגד חיילי ה"כלניות" הבריטים). היה זה שיתוף הפעולה הראשון של דמארי עם וילנסקי, שהמשיך לכל אורך חייו. וילנסקי הלחין את מרבית שיריה, בהם שירים בסגנון מזרחי-תימני שכתבו אלתרמן ויעקב אורלנד כמו "זכריה בן עזרא" ו"מרים בת ניסים". ערב קום המדינה ערכו וילנסקי ודמארי מסע הופעות מרגש במחנות העקורים ברחבי אירופה.

וילנסקי השתתף במלחמת העצמאות בהעברת אספקה לירושלים והלחין באותה תקופה שירים ללהקת הפלמ"ח "הצ'יזבטרון" למילותיו של חיים חפר, בין היתר את "הקרב האחרון" "היו זמנים" ו"צ'יזבט".

בשנות החמישים החל לשתף פעולה עם הפזמונאי יחיאל מוהר. הצמד "מוהרוילנסקי", כפי שנהגו לכנותם, יצרו יחד שירים רבים ללהקות הצבאיות, בעיקר ללהקת הנח"ל בראשיתה. בין להיטי להקת הנח"ל שיצרו (ולאחר מכן נודעו גם בביצועה של שושנה דמארי), היו: "יא משלטי", "מול הר סיני" (שנכתב על רקע מלחמת סיני), "הורה נתגבר" ו"בלדה על מעיין וים". וילנסקי כתב גם מוזיקה לסרטים ("עמוד האש") ולאופרטה מוזיקלית בשם "שולמית". במשך שנים עבד בקול ישראל כמגיש תוכניות זמר וניצח על תזמורת רשות השידור. הוא המשיך לעבוד עם שושנה דמארי בהלחנת שירים כמו "צריך לצלצל פעמיים", "לאור הזיכרונות", "מגדלור" ועבד גם עם אמנים נוספים. ב-1965 הלחין שירים של אלתרמן למופע "שוק המציאות" שהציגו אילי גורליצקי ויונה עטרי, בהם היו "לימון וצלחת" ו"בכל זאת יש בה משהו".

וילנסקי יצר יותר מ-1,000 לחנים לטובי הפזמונאים. מלבד אלתרמן, מוהר וחפר, הלחין גם את שיריהם של דן אלמגור ("שיר הפלאפל", "מגדלור", "ונצואלה"), יורם טהרלב ("חסקה", "לילה של פריחות", "בים בם בום"), תרצה אתר ("בלדה לאישה", "תפילת יום הולדת"), לאה נאור ("תני לו פרח", "חג לי"), יוסי גמזו ("זוהי יפו", "שני שקי שינה") ועוד. כמו כן הלחין את שירו המרגש של אברהם שטרן (יאיר) "הרי את מקודשת לי מולדת". עיקר גדולתו הייתה בעיבודיו ובתיזמור שהוא יצר לשיריו כשלפעמים רק הפתיח מהווה יצירה בפני עצמה.

במוזיקה של וילנסקי ישנו איחוד בין הסגנון האירופאי לבין הסגנון המזרחי, שילובים מסוג זה מאפיינים למעשה את גדולי המלחינים של הזמר העברי כמו נחום נרדי ומרדכי זעירא. לחניו של וילנסקי הצטיינו בהיקלטות מהירה של המנגינה, אך כאמור המנגינה הייתה רק רכיב אחד ביצירתו, כיוון שהתיזמור הוסיף ממד חשוב נוסף ללחן היסודי.

בשנת 1982 זכה וילנסקי לערב הוקרה שנערך לו בהפקת גלי צה"ל במועדון צוותא בת"א. בערב שנקרא "זר כלניות למשה וילנסקי" והוצא מאוחר יותר כאלבום, השתתפו אמנים מן השורה הראשונה בזמר העברי, בהם יהודית רביץ, נורית גלרון, חוה אלברשטיין, שושנה דמארי ועוד. ערבי הוקרה נוספים נערכו לו ב-1983 וב-1993.

וילנסקי זכה בפרס ישראל בשנת 1983 בתחום הזמר העברי.

בשנת 1997, כתב אהוד מנור את השיר "כשאני עומדת על במה" במיוחד לביצועה של שושנה דמארי, שהייתה צריכה לבחור מי ילחינו. הבחירה לא הייתה קשה, והיא בחרה בוילנסקי. וילנסקי החל להלחין, אך נפטר לפני שסיים ושיר זה נחשב לשירו האחרון. יוסי בינון השלים את ההלחנה.

קובץ פזמוניו של משה וילנסקי מקובצים בספרים: