בקע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בּקע (או פּקע, קילֵה, שֶבֶר; בלועזית: הֵרְנִיָה, Hernia) הינו תזוזה של איבר בגוף ממקומו הטבעי.
הבקע השכיח ביותר מתרחש באזור הבטן. הוא נגרם כתוצאה מחולשה של שריר בדופן הבטן, המאפשר ללולאת מעי לצאת ממקומה הטבעי. בקע כזה יכול להיות בקע סרעפתי, טבורי, מפשעתי ופוסט - ניתוחי.
- בקע סרעפתי: מצב בו נכלאת לולאת מעי או חלק מן הקיבה מעל הסרעפת, עקב התרחבות הפתח בשריר הסרעפת דרכו עובר הושט. מאפיין נוסף של בקע זה הוא צרבת.
- בקע מפשעתי: שכיח בגברים. בבקע זה יוצאת לולאת מעי ממקומה ונכנסת לתעלה האינגואינלית - דרכה, בחיים העובריים, ירדו האשכים למקומם מחוץ לגוף.
- בקע טבורי: שכיח יותר בנשים, ונגרם פעמים רבות לאחר הריונות. זאת עקב חולשת שרירי הבטן האורכיים והרוחביים לאחר התרחבותם בזמן ההריון.
- בקע פוסט-ניתוחי: עשוי להווצר באזור צלקת ניתוחית בבטן, עקב חולשת השרירים באזור.
- בקע כלוא: מצב בו הבקע נכלא בתוך השריר, ומתחיל להווצר בו נמק. יכול להווצר בכל סוגי הבקע. מצב זה, המאופיין בכאבי בטן, עליית חום וסימנים נוספים, הינו מצב חרום וידרוש ניתוח דחוף. בקע שאינו כלוא אינו דורש ניתוח דחוף.
לתיקון המצב נדרשת התערבות כירורגית. הניתוח אותו מבצעים לתיקון הבקע ידוע בשם ניתוח שבר; זהו אחד הניתוחים השכיחים ביותר ברפואה. הניתוח הינו פשוט ומתבצע בדרך-כלל בהרדמה מלאה; ההחלמה מהירה ואינה מצריכה שינויים מיוחדים באורח החיים, למעט הגבלה בהרמת משאות במשך מספר חודשים לאחר הניתוח.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
