ברית הקנאים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברית הקנאים הייתה מחתרת יהודית דתית קיצונית שפעלה בישראל בשנים 1950-1953 נגד מגמות החילון במדינה.
מטרתה של ברית הקנאים הייתה לכפות את חוקי הדת היהודית במדינת ישראל ולהקים מדינת הלכה. חברי הקבוצה התאמנו בנשק גנוב והציתו כלי רכב שבעליהם נהגו בהם בשבתות ואיטליזים שמכרו בשר לא כשר.
לידי השב"כ הגיע מידע על כך שחברי ברית הקנאים תכננו לנתק את זרם החשמל למשכן הכנסת ולהטיל פצצת עשן לאולם המליאה, בעת שיערך שם דיון על גיוס בנות לצה"ל. ב-26 במאי 1953 נלכדו שני אברכים חברי הקבוצה בדרכם להניח מטען חבלה בבניין של משרד החינוך במחאה על החינוך הממלכתי. ברשות העצורים הייתה רשימה של חברי הקבוצה, שנעצרו חיש קל. ארבעה מהם נדונו לתקופות מאסר קצרות. בזמן מעצרם של חברי הקבוצה נשמעו טענות על יחס משפיל ואף הוקמה ועדת חקירה פרלמנטרית שבדקה את הטענות כנגד התנהגות המשטרה.
את תקופת המעצר, טרם המשפט, ריצו בכלא ג'למי שליד שער העמקים. בעקבות זאת, הקבוצה גם כונתה בשם מחתרת ג'למי.
עם חברי ברית הקנאים נמנה הרב מרדכי אליהו שהיה אחר כך הראשון לציון, כמו גם שלמה לורנץ, לימים יו"ר ועדת הכספים של הכנסת מטעם אגודת ישראל.
מחתרת שונה שפעלה באותה עת הייתה המחתרת שכונתה "מלכות ישראל" או "מחתרת צריפין" שנחשפה גם היא בשנת 1953, בעקבות מעצר חברי "ברית הקנאים".
