גדליה אלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

גדליה אלון (1901 - 1950), היסטוריון ישראלי, חתן פרס ישראל.

נולד בשנת תרס"א 1901 בשם גדליהו רוגוזניצקי בעיירה קוברין שבבילורוסיה. אביו רבי נחמן היה תלמיד חכם ובעל מלאכה. אלון למד בחדר וב"ישיבה קטנה" בקוברין. בשנת 1913 למד בישיבת סלבודקה באחת מהישיבות היוקרתיות ביותר בליטא, שם יצא שמו למרחוק כעילוי. ב-1917 שב לעיר מולדתו. לאחר הצהרת בלפור נהפך אלון לפעיל ציוני ויסד בקוברין בית ספר עברי, בעל אופי דתי לאומי. ב-1924 נסע לברלין, שם למד שנה אחת. עלה לארץ ישראל ב-1926, החל ללמוד באוניברסיטה העברית והיה ממסיימי מחזור הלימודים הראשון בה. אלון החל ללמד באוניברסיטה תלמוד והיסטוריה של תקופת המשנה והתלמוד. נפטר מהתקף לב בכ"ח באדר תש"י.

חתן פרס ישראל במדעי היהדות לשנת תשי"ג (3 שנים לאחר פטירתו).

אלון חקר את תולדות ארץ ישראל בתקופה שמאלכסנדר מוקדון עד לכיבושי הערבים. אלון שלט באופן מופלא במדעי היהדות. פרט לכך שלט בכל הענפים של המדעים הקלאסיים ובהם: פפירולוגיה הלניסטית, אפיגרפיה יוונית ורומית, המשפט הרומי, ספרות והיסטוריה של יוון ורומי והספרות הנוצרית.

אלון היה חוקר את התלמוד, ניתח את אגדותיו וניסה למצוא את מקומן בתוך המציאות ההיסטורית. הוא חקר את ההיבטים הפוליטיים, החברתיים והמשפטיים של ארץ ישראל בתקופת המשנה ובתקופת התלמוד.

אלון חקר גם את ההיררכיה החברתית של המנהיגים הדתיים בישראל, ולפי דעתו היה קיים בקרבם מנהל אוטונומי עד חורבן התרבות העברית העתיקה בארץ. הוא אף הראה כי חרף השיוויון ששרר בעולם היהודי, הרי שחכמי ההלכה הושפעו מהקיסרות הרומית שסביבם והתפתח אצלם משטר מעמדי של מעבר בירושה מאב לבן. הדבר היה להם לרועץ והיה בין הגורמים שהביאו לחורבן.

[עריכה] מספריו

כל מאמריו כונסו בארבעת הספרים הבאים (יצאו לאור אחרי פטירתו על ידי ע"צ מלמד ושמואל ספראי):

תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, חלק א', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשי"ג.
תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, חלק ב', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשט"ז.
מחקרים בתולדות ישראל בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד, חלק א' , תשי"ז.
מחקרים בתולדות ישראל בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד, חלק ב' , תשי"ח.

[עריכה] לקריאה נוספת

גדליהו אלון, פריסת אצבעות של כהנים בנשיאת כפים, נדפס בתוך מקראה בחקר התפילה, תשס'ג 2003.
ביבליוגרפיה של כתבי גדליה אלון, נדפסה בתוך: מחקרים בתולדות ישראל ובלשון העברית, ספר זכרון לגדליהו אלון. בעריכת מנחם דורמן, שמואל ספראי ומנחם שטרן. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל 1970.
יצחק בר, גדליהו אלון, נדפס במחקרים בתולדות ישראל ובלשון העברית (תשל) 1970.
אפרים אלימלך אורבך, היהודים בארצם בתקופת התנאים, נדפס במחקרים במדעי היהדות, ב', 1998.
ישעיהו גפני, על גדליהו אלון ומקומו בהיסטוריוגרפיה התלמודית, נדפס במדעי היהדות, 41, תשס'ב 2002.
בצלאל בר-כוכבא, לכל אחד גדליהו אלון שלו, נדפס במדעי היהדות, 41, תשס'ב 2002.
אהרון אופנהימר, גדליהו אלון במבחן היובל, נדפס בציון, ס'ט, ד', 2004.
דורון מנדלס, הרקע היווני-רומי ב"תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד" לגדליהו אלון, נדפס במדעי היהדות, 41, תשס'ב 2002.