הקיסרות הרומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

ערך זה הוא חלק מסדרת היסטוריה של איטליה

איטליה הקדם-רומית הקיסרות הרומית ימי הביניים הרנסאנס האיטלקי איטליה בימי השלטון הזר איחוד איטליה איטליה הפשיסטית הרפובליקה האיטלקית

איטליה

הקיסרות ה‏רוֹ‏מית היא מערכת פוליטית אשר הוקמה בעיר רומא ושרדה כחמש מאות שנה. היסטוריונים קובעים כי היא הוקמה בשנת 27 לפנה"ס כשהסנאט הרומי הצמיד לקיסר גאיוס יוליוס אוקטביוס את הכינוי "אוגוסטוס", ועל ידי כך הפך אותו לשליט יחיד של האימפריה הרומית לאחר שנים קשות של מלחמות אזרחים. בתקופת השיא של הקיסרות, כללה זו אזורים נרחבים באירופה, אסיה וצפון אפריקה. רומא שלטה במשך שנות הרפובליקה הרומית (509-27 לפנה"ס) ברחבי איטליה והארצות הסמוכות, אך התרחבה במידה רבה יותר וגיבשה את שליטתה הפוליטית בזמן הקיסרות הרומית, שהחליפה את הרפובליקה. הקיסרות שרדה עד שפלישות שבטים גרמאנים, הידרדרות כלכלית, ואי יציבות פנימית חיסלו את יכולתה לשלוט על שטח כה גדול. עם זאת, קיסרות רומא ותושביה פיתחו תרבות ומערכת פוליטית שממשיכות להשפיע על העולם אפילו היום.

תוכן עניינים 1 מקורות הקיסרות 2 השלום הרומי 2.1 כהונת אוגוסטוס 2.2 השושלת היוליו-קלאודית 2.2.1 טיבריוס וקליגולה 2.2.2 קלאודיוס 2.2.3 נירון 2.3 מלחמת אזרחים 2.3.1 אספסיאנוס 2.3.2 טיטוס ודומיטיאנוס 2.4 חמשת הקיסרים הטובים 2.4.1 נרווה 2.4.2 טריאנוס 2.4.3 אדריאנוס 2.4.4 אנטונינוס פיוס 2.4.5 מרקוס אורליוס 2.4.6 קומודוס 3 התפוררות הקיסרות 3.1 השושלת הסווריאנית 3.2 המשבר במאה השלישית 3.3 דיוקלטיאנוס 3.4 קונסטנטינוס 3.5 סוף המאה הרביעית 3.6 שקיעת האימפריה הרומית 4 מורשת רומא 5 ראו גם 6 לקריאה נוספת

[עריכה] מקורות הקיסרות

עקב הפלת המלוכה הרומית ב-509 לפנה"ס, נוצרה ממשלה ייצוגית יותר שהתקראה הרפובליקה הרומית. בחמש מאות שנות שליטתה, רומא התרחבה מעיר קטנה בגבעות מרכז איטליה למעצמה משמעותית בעולם התיכוני. במאה הראשונה ובמאה השנייה לפנה"ס, הרומאים הרחיבו את שטחם עד ששלטו על שטח עצום בין גאליה וקרתגו למזרח התיכון.

ב-49 לפנה"ס, יוליוס קיסר, מצביא מפורסם מוצלח ורב עוצמה, גרם למלחמת אזרחים כשערער במוסד הרפובליקה. בתום המלחמה, הקיסר היה חד משמעית המנהיג הבולט ברומא, והדבר האיץ את המהפך הקיסרותי. ב-44 לספנה"ס, קבוצת סנטורים התנקשו בקיסר על רקע שאיפותיו הדיקטטוריות. המתנקשים חפצו בתחיית הרפובליקה, אך מהלך זה היה בלתי אפשרי מכיוון שגם ההמונים העניים וגם הצמרת הצבאית לא היו מוכנים להרשות לאצילות הישנה להשיג מחדש את השליטה.

הרומאים נזקקו למנהיג חזק שיכול לנהל היטב את 50 מיליון נתיני רומא ואת צבאה העצום. בעקבות מות קיסר, שני יורשיו, סגנו הצבאי מרקוס אנטוניוס ואחיינו גאיוס יוליוס אוקטביוס, נאבקו על מנהיגות הקיסרות המתפתחת. עד 30 לפנה"ס, איש לא הטיל ספק בעליונותו של אוקטביוס, מה שהוביל להכתרתו ב-27 על ידי הסנאט שהוריש לו את התואר אוגוסטוס, פירושו הנעלה.

[עריכה] השלום הרומי

[עריכה] כהונת אוגוסטוס

על אף כוחו של אוקטביוס, הבעיות שכרסמו ברפובליקה עדיין עמדו בראש סדר יומו של הקיסר החדש. היה על אוגוסטוס לפרק את הצבאות הענקים הפראים מנשקם, להבטיח את נאמנות נתיניו, להבטיח את ביטחון ארצות הספר המקופחות, ולשלב את האיטלקים בתרבות הרומית. בהתחלה, אוגוסטוס החביא את רודנותו דרך שמירת על התוארים הרפובליקנים. בנוסף לכך, אוגוסטוס התבדה בתדמית מורלית, כשרוב הרומאים האשימו את נפילת הרפובליקה בחוסר מוסר מצד האצילות. עם זאת, תרומתו הגדולה ביותר של אוגוסטוס הייתה בתחום הכלכלה. הקיסר הראשון סייע רבות בהתאוששות כלכלת האימפריה לאחר שנות מלחמת האזרחים ובחזרת תחושת היציבות לתושבי הקיסרות מכל המעמדים החברתיים. בסופו של דבר, כמעט כל הרומאים, למעט מספר סנטורים עקשנים, השלימו עם הפסדת החופש בעקבות הצמיחה ושלום ששררו תחת המשטר החדש.

[עריכה] השושלת היוליו-קלאודית

שלטונו של אוגוסטוס היווה את תחילת "השלום הרומאי" (Pax romana), עידן היציבות הרומאית. כל ארבעת הקיסרים שכיהנו אחריו, מן השושלת היוליו-קלאודית, שלטו בצלו של הקיסר הראשון. איש מהם לא השיג את גדולתו של אוגוסטוס או את פופולריותו הנרחבת.

[עריכה] טיבריוס וקליגולה

טיבריוס (14-37 לספירה), בן חורג של אוגוסטוס ומצביא שהתפרסם בזכות פעולותיו בגרמניה. ירש את הקיסרות מאוגוסטוס, למרות מצב רוחו הירוד, שמר הן על היציבות הביטחונית והן על השגשוג הכלכלי. קליגולה (37-41 לספירה), מועמד פופולרי לקיסרות, עלה לשלטון לאחר מות טיבריוס. אף על פי שראשית היה מנהיג אדיב ורחב יד, מחלה חמורה הכבידה את ליבו. קליגולה רצח סנטורים בשביל רכושם ונשותיהם, הוריש פרובינציות לחבריו הילדותיים, וניסה למנות את סוסו לתפקיד הקונסול. אחד משומריו, שלא בהפתעה, הרג אותו.

[עריכה] קלאודיוס

בתום המהומה שעקבה אחרי התנקשות קליגיולה, עלה דודו קלאודיוס (41-54 לספירה) לשלטון. קלאדיוס הוסיף את בריטניה לקיסרות, גילה גמילות חסדים בהענקת אזרחות לרבים ובהכנסת תושבי גאליה לסנאט, וחוקק באופן הומני בקשר לעבדים ולחובות פרטיות. למרות מנהיגותו היפה, אשתו הרביעית אגריפה הצעירה הרגה אותו בכדי להבטיח שבנה נירון יירש את כס הקיסר.

[עריכה] נירון

כהונתו של נירון (54-68 לספירה) התחילה כשהוא היה רק בן 15, אך קיסר זה היה רודני במיוחד. הקיסר האשים את הנוצרים בשריפה ההרסנית ברומא ב-64 ובמקביל רדף אחריהם בחריפות. יתר על כן, נירון הזניח את הצבא, והדבר הכעיס את החיילים עד כדי כך שפרצו מרידות ברחבי הקיסרות. הצבא שעודד את קום הקיסרות בסופו של דבר הפנה עורף אל המוסד והביא לנפילת השושלת הראשונה של הקיסרות.

[עריכה] מלחמת אזרחים

בעקבות נפילת השושלת היוליו-קלאודית, מהומה ואי סדר התפשטו בקיסרות. בשנת 69 לספירה הנקראת גם שנת ארבעת הקיסרים, נשברו האשליות אותן יצרו אוגוסטוס כדי להסתיר את מהות שלטונו. בתקופה הזאת, הסתבר עד מהרה כי סמכות הקיסרים נבע לא מן הסנאט, המיתוס המקובל, אלא שליטתו של הקיסר על הצבא וכן תמיכת הצבא בו.

[עריכה] אספסיאנוס

מלחמת האזרחים הסתיימה עם מנהיג ברור, אספסיאנוס (79-69 לספירה) מצביא פרגמטי ביותר שלפני שנים אחדות חזר מארץ ישראל, שם הוא דיכא את המרד הגדול. חסכניותו של אספסיאנוס מילאה מחדש את כספות הקיסרות, שהורקו על-יד נירון. הקיסר גם גייס חיילים ממערב הקיסרות והבטיח את נאמנותם של הבכירים בצבא לשושלתו החדשה, שושלת הפלאבית.

[עריכה] טיטוס ודומיטיאנוס

המקורות הקדומים מתנגדים זה לזה בתיאור שלטונם של בני אספסיאנוס. טיטוס (79-81 לספירה) כיהן זמן קצר אם כי היה נהנה מפופולריות רבה. לעומת זו, אחיו דומיטיאנוס (86-91 לספירה) ידוע כרודן אכזר. למרות ביצורו המוצלח של הספר הצפוני של הקיסורת, דומיטיאנוס שאב את סמכותו משימוש מחריד בסוכנים והשמצה. הקיסר נרצח בארמונו במסגרת מזימה שכללה בתוכה את אפילו את אשתו.

[עריכה] חמשת הקיסרים הטובים

במאה הבאה, המאה השנייה לספירה, לא התקיימה שושלת תורשתית אם כי הקיסרים הנהיגו את הקיסרות באופן טוב מזה של קודמיהם. יש הטוענים שחמשת הקיסרים הטובים ידועים כך מאחר שמונו בזכות כושרם המנהיגותי ולא בזכות ייחוסם המשפחתי לקיסר. עם זאת, לשלום ושגשוג אלו היה מחיר כבד: באותן שנים, למיליוני עבדים לא היו אף זכות, לא נרשמה התקדמות במעמד האשה בפוליטיקה, היהודים גורשו מארצם שם נרדפו הנוצרים, ומגפה חיסלה את שליש מאוכלוסיית מערב הקיסרות.

[עריכה] נרווה

נרווה (96-98 לספירה) מונה על-יד הסנאט, ובכהונתו הקצרה החליף את מדיניות הטרור של קודמו בשחרור אסירים ובעירוב הסנאט בשלטון. למרות זאת, הצבא עדיין היה נאמן לדומיטיאנוס והטילו מצור על ארמונו, מה שגרם לו להכריז על המצביא המפורסם טריאנוס כיורשו.

[עריכה] טריאנוס

טריאנוס היה חייל מכובד שנהפך לאחד הקיסרים האהובים של רומא. בתחום הצבא, כבש את ארם נהריים ואת דאקיה (רומניה בת זממנו), אולם נכשל בהיאחזות בשטחים נוספים אותם כבש. עם זאת, תרומותיו האחרות מוכיחות את תושייתו, את כישרונו הניהולי, ואת חמלתו המהותית. טריאנוס לקח עניין במצבם של העניים בתכניות רווחה כמו חילוק לחם לילדים.

[עריכה] אדריאנוס

בן דוד של טריאנוס, אדריאנוס (177-138) חיבב מסעות ארוכים ותרבות יוונית, מאפיינים שהכעיסו את הסנטורים. למרות זאת, ניהל היטב את הקיסרות. אדריאנוס פתח בסדרת רפורמות ניהוליות, דיכא את מרד בר כוכבא בארץ ישראל, והוסיף למערכת הכבישים שאפשרו לחיילים להגיע במהירות לקצות הקיסרות. הפרויקט המפורסם ביותר שלו בתחום הבנייה הוא חומת אדריאנוס, גבול מבצרי שחצה את צפון אנגליה.

[עריכה] אנטונינוס פיוס

לאנטונינוס פיוס (138-161) הייתה כהונה שקטה בה השלום המשיך להחזיק מעמד למעט מספר מרידות לא משמעותיות.

[עריכה] מרקוס אורליוס

מרקוס אורליוס (161-180), בן דוד של הקיסר הקודם, שלט על קיסרות ספוגת מלחמה למרות אופיו האנרגטי וההומני. נאבק קשות נגד שבטים גרמאנים שפלשו לצפון עקב המגפה שהחלישה את מערב הקיסרות. קיסר זה גם היה אוהד התנועה הפילוסופית האסכולה הסטואית.

[עריכה] קומודוס

עם עליית קומודוס (180-192), בנו של מרקוס אורליוס, תם עידן השלום ומאה שנות הקיסרים הטובים. קומודוס דאג יותר למשחקים הגלדיאטוריים כמחאת כוחו מבענייני ניהול הקיסרות. לאחר נסיונות ספורים להרגו, נרצח קומודוס בידי הגלדיאטור נרקיסוס, בעת שרחץ באמבטיה , כחלק מקשר שרקמו הסובבים אותו וביניהם פילגשו. בעקבות מותו פרצה מלחמת אזרחים, לאחר יותר ממאה שנים של שקט יחסי בקיסרות.

[עריכה] התפוררות הקיסרות

הריגתו של קומודוס האיצה עידן חדש ומצער בתולדות רומא. אף בכהונות הקיסרים החריגים כמו קליגולה ונירון החיים ברוב הקיסרות התנהלו כרגיל. עתה, הקיסרות הרומית נקלעה למלחמת אזרחים חסרת תקדים.

[עריכה] השושלת הסווריאנית

בין 193 ועד 235 לספירה שליטים הידועים כשושלת הסווריאנית שלטו על הקיסרות אם כי מלחמת האזרחים נמשכה בצורות שונות באזורים רבים באימפריה. ספטימיוס סוורוס, שהוכתר ב-193, הקדיש את מרבית זמנו למלחמות בספר הקיסרות. במסגרת קמפיין זה, הקיסר ניסה להבטיח את נאמנות החיילים דרך העלאת משכורתם והרפיה במשמעת, והדבר גיבש את צורך הקיסר בתמיכת הצבא. דרך פינוק החיילים, ספטימיוס סוורוס התכוון להבטיח עתיד נעים בשביל עצמו, אך במציאות החליש את ההגנה על הקיסרות והגביר את תאוות הבצע של חיילים ואת שאיפותיהם. השושלת הסווריאנית הוסיפה לשלוט כמה עשרות שנים בעזרת פינוק חיילים זה, אבל המחיר העצום הסתבר בחמישים השנים הבאות.

[עריכה] המשבר במאה השלישית

לאחר ספטימיוס סוורוס, כוח הקיסרים נבע בלעדית מן הצבא, גוף שבהחלט לא גילה נאמנות של ממש. במשך חמישים שנים, החיילים הכתירו 20"קיסרים" ו-30 "מתחזים", כשההבדל ביניהם הוא פשוט שקיסרים הספיקו לשלוט על העיר רומא זמן קצר. באותה תקופה, מלחמת אזרחים והתמוטטות המינהל המרכזי השפיעו רבות על החיים ברחבי הקיסרות. השלום הרומי של אוגוסטוס כמעט ונשכח כשהיפר-אינפלציה והוזלת המטבע כפו על החיילים לשדוד מאיכרים במקומות רבים והפכו את הכלכלה (כולל המסים) לסחר חליפין. יתר על כן, השבטים הגרמאנים ניצלו את המהומה האדירה ופלשו לקיסרות פעמים רבות.

[עריכה] דיוקלטיאנוס

ברגע שרבים סברו כי תיפול הקיסרות כולה, נכנס לתמונה הקיסר דיוקלטיאנוס (284-305), שניהל רפורמות רבות בכדי לייצב את הקיסרות הקורסת. דיוקלטיאנוס הבין כי מהומת המאה השלישית נבעה מחוסר היכולת של איש אחד להקנות את נאמנותם של כל צבאות הקיסרות. לכן, חילק את התפקיד הקיסרות לשני אזורים ואת תפקיד הקיסר בין ארבעה מנהיגים, כשהוא עומד בראשם, מערכת שנקראת טטררכיה. הרפורמות הכלכליות הרחבות של הקיסר דיוקלטיאנוס החליפו את האנרכיה הצבאית הקודמת שיצרה את המשבר הכלכלי. דיוקלטיאנוס קבע מחירים בשביל מוצרים בסיסיים רבים כדי למנוע אינפלציה וניסה קשות להתאים את הוצאות המלוכה להכנסותיה.

[עריכה] קונסטנטינוס

כשהתפטר ב-305, דיוקלטיאנוס הוריש את הקיסורת, שמעשית הייתה מחולקת בין מזרח למערב, לשני קיסרים. כשהקיסר המערבי נפטר לפתע, בנו קונסטנטינוס מיהר להשתלט על המצב. בסדרת השגים צבאיים, ביטל את מערכת מאזן הכוחות של קונסטנטינוס וכבש את הקיסרות המערבית. באחד מהקרבות ב-312, לפי המסופר, הופיע לקונסטנטינוס בחלום צלב ועליו כתוב, "באות זה תהא המנצח", והדבר גרם לו להמיר לנצרות. תוך עשר שנים, קונסטנטינוס כבש גם את החצי המזרחי של הקיסרות ואיחד את האמפריה מחדש. ב-330 הכריז על בירה חדשה בעיר קונסטנטינופול (איסטנבול בת זממנו), אותה בחר בזכות מיקומה האסטרגטגי בין אירופה לאסיה. עד מותו ב-337, קונסטנטינוס הפך את הנצרות לדת המדינה הרשמית, מעשה ששינה את ההיסטוריה של העולם כולו.

[עריכה] סוף המאה הרביעית

לאחר קונסטנטינוס, הקיסרות חולקה שוב ולעולם לא התאחדה מחדש. תאודוסיוס הראשון (379-395) היה הקיסר האחרון ששלט על קיסרות מאוחדת.

[עריכה] שקיעת האימפריה הרומית

אחרי מלכות תאודוסיוס הראשון, סדרת קיסרים צעירים החלישה את האמפריה רבות. המחצית המזרחית התחזקה מול המערב המתמוטט בשעה שהתחוללה הדרדרות כלכלית, באימפריה שלטו קיסרים חלשים, ופלשו לקיסרות שבטים גרמאנים. מערכת המסחר, התקשורת, והסדר הציבורי שסייעו כל כך הרבה בעליית רומא לשיא התרבותיות בעולם החלו להתפורר במהירות. נעלמו כלל תכניות הרווחה בעוד העניים הפצירו משני אויבי סוף העידן הקלאסי: אספני מסים וברברים זרים. מחסור במשאבי כוח אדם אילץ את הצבא לגייס כוחות גרמאנים לראשונה.

ב-410, הגותים פלשו לרומא, כבשו אותה, ובזזו אותה. זו הייתה הפעם הראשונה שרומא ספגה תקיפה פיזית מאז 390 לפנה"ס, 800 שנים לפני כן. ב-476, החיילים הגרמאנים באיטליה מרדו ומינו מפקד גותי, אודואקר, שהפיל את הקיסר הצעיר ששלט באותו זמן. אודואקר הפך לקיסר הגרמאני הראשון של הקיסרות, מה שמציין כיום את נפילת הקיסרות הרומית.

אולם באותן שנים, נדמה שהפרשנים כלל לא השגיחו במה שקרה ברומא. רק אחרי ארבעים שנה היסטוריון ביזנטי הזכיר כי הממסד הקיסרותי אותו הקים אוגוסטוס בא לקיצו ב-476. למרות שהתאריך מציין את תום המבנה הפוליטי הרומי, המטבע, המסים, והמינהלים כולם החזיקו מעמד: החיים בקיסרות המבוטלת המשיכו כרגיל.

ישנם מספר גורמים לנפילת הקיסרות במערב ושרידתה במזרח במשך אלף שנים. הברור ביותר מהם הוא הגיאוגרפיה, מכיוון שלמערב היה גבול ארוך ומבודד מאוד לאורך הנהרים בצפון. המזרח היה הרבה יותר מאוכלס; ליד המיצרים (בוספורוס ודרדנלים) היו 8 מיליון תושבים, בעוד בגאליה גרו רק 2.5 מיליון. במזרח, בניגוד למצב כיום, היה ריכוז גבוה של ערים ובסיס כלכלי הרבה יותר חזק. מזה מאות שנה, למזרח היה קשר מסחרי חשוב עם ארצות ערב, סין, והודו. כשנאבדו המזרח ומאוחר יותר השטחים באפריקה, המערב נאלץ להגביר את המסים ולהחיל מגבלות קשות. הגרמאנים לכדו עוד ועוד קרקעות, והמערב כמעט ולא הצליח לשלם לחייליו חסרי התועלת, מנהליו וכמריו. בהחלט לא היה מספיק כסף לכדי לפייס את הפולשים הגרמאנים.

עם זאת, אין פירוש קל לנפילת הקיסרות הרומית. הממשלה נזקקה ליותר כסף שלא היה קיים. כשהאצילות נמנעה מלשלם את חלקה, המשא הוטל על העניים הרעבים. המחסורים במשאבי כוח האדם שנוצרו כשהתושבים עזבו את בתיהם אילצו את הצבא להעסיק גרמאנים ולהכניסם לאיטליה. המחזור חזר על עצמו שוב ושוב עד שהקיסרות קרסה ב-476.

[עריכה] מורשת רומא

רבים מההיסטוריונים המודרניים מדגישים את ההמשכות בין סוף העידן הקלאסי לתחילת ימי הביניים. המבנים הפוליטיים שונו במקצת, כשעבור האכרים שהיוו 90 אחוז מן האוכלוסייה, החיים לא ממש השתנו. החוק הרומי, הלשון הלטינית והדת הנוצרית מעידים להמשכות זו אם כי היו שינויים נרחבים. התרבות היוונית-רומית נסוגה לים התיכון, בעוד האזורים הפנימיים איבדו את פניהם הרומיות. התמוטטו הבניינים, הוחיו צורות האמנות הקלטיות העתיקות, ואפילו הלטינית אט אט השתנתה לשפות שונות כמו צרפתית, ספרדית, איטלקית וקטלנית.

במאה ה-15, האיטלקים סוף סוף גילו מחדש את הקיסרות הרומית, מה שהצית את הרנסאנס, "תחיית" התרבות האבודה. אמנים לא מעטים פנו לקודמיהם ברומא העתיקה, והדבר משתקף בריאליזם של הפיסול, האדריכלות, ואפילו בהצגות כמו אלו של ויליאם שייקספיר. פילוסופים בחנו מחדש את הטקסטים הרומיים הגדולים והתעמקו בדיונם של הפוליטיקאים הרומים בחופש וברודנות. למידת לטינית קלאסית הוקרה מאוד ועקפה את הלטינית המקראית והדיבור היומיומי בה. אפילו המהפכנים מן עידן האורות באמריקה ובצרפת למדו את ספרי רומא העתיקה ואימצו את אופנת הרומאים. במהלך הדורות התברר שקריסתו של המבנה הפוליטי ברומא ב-476 משמעותה אינה איבוד התרבות הרומית לגמרי, והדיה משפיעים עד היום במקומות רבים.

[עריכה] ראו גם

• שלהי העת העתיקה

[עריכה] לקריאה נוספת

• אדוארד גיבון, ההיסטוריה של שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית, 1776

he:הקיסרות הרומית