גיבונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הילובטידים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	פרימטים
תת־סדרה:	קופים צרי אף
משפחה:	גיבונים
סוגים
ראו במאמר
שם מדעי
Hylobatidae

גיבונים (הילובטידים) - משפחה בתת סדרת קופים צרי אף ובקבוצת ההומינואידים שכוללת גם את ההומינידים.

תוכן עניינים 1 מיון הגיבונים 2 אזורי מחיה 3 התנהגות 4 אבולוציה

[עריכה] מיון הגיבונים

על אף ששיוך ההילובטידים בתוך הפרימטים ידוע ואין עליו השגות, לא זה המצב לגבי החלוקה הפנימית בתוך המשפחה. מחקרים ראשונים, שלא הכירו את כל מיני הגיבונים, חילקו את המשפחה לשני סוגים בלבד - הסיאמנג גדול הגוף כסוג אחד, ושאר הגיבונים, שנודעו אז כקבוצת "לאר", כסוג שני. חלוקה דיכוטומית זו ניתן להסביר בשל המידע המועט שהיה ידוע על שאר המינים עד לשנות ה-80 של המאה העשרים, כמו כן בשל ההבדלים הברורים לעין שבין שני הסוגים: לסיאמנג קול עבה יותר, גרונו החיצוני אלסטי ומתנפח, אצבעות כף רגלו 2-3 מחוברות יחד בקרום עורי.

כאשר התגלו מינים נוספים של גיבונים ואחרים נחקרו יותר לעומק, נגלה גם הצורך להוסיף עוד שני סוגים לפחות על הקיימים. בשנות ה-80 כבר נודעו 14 המינים במשפחה, ונעשתה חלוקה גנטית ל-4 סוגים עפ"י תבנית קריוגרם. רק בשנת 2001 התקבלו המחקרים בקהילת חוקרי הפרימטים. בסוגריים מצוין מספר הדיפלאודים של חברי אותו סוג.

• גיבון לבן גבות (38) Bunopithecus:
  • גיבון לבן גבות B. hoolock
• גיבון גיבון (44) Hylobates:
  • גיבון מזוקן H. albibarbis
  • גיבון לבן יד H. lar
  • גיבון כסוף פרווה H. moloch
  • גיבון קלוס H. klossii
  • גיבון אפור פרווה H. muelleri
  • גיבון שחור כיפה H. pileatus
  • גיבון גמיש H. agilis
• גיבון סיאמנג (50) Symphalangus:
  • גיבון סיאמנג S. syndactylus
• גיבון מצויץ (52) Nomascus:
  • גיבון שחור מצויץ N. concolor
  • גיבון לבן לחיים צפוני N. leucogenys
  • גיבון לבן לחיים דרומי N. siki
  • גיבון צהוב לחיים N. gabriellae
  • גיבון היינן N. hainanus

[עריכה] אזורי מחיה

הגיבונים הם הקטנים שבקרב קופי האדם. משקלם נע בין 5-10 ק"ג. הם נפוצים ביערות הטרופיים של דרום מזרח אסיה. מרוכזים באוכלוסיות קטנות בסין, לאוס, וייטנאם, תאילנד, בנגלדש, צפון מזרח הודו, בורמה, מלזיה ואינדונזיה ובמספר איים כבורנאו וסומאטרה. רוב הארצות מסווגות את המינים שבתחומם בסכנת הכחדה, והסכנה ברורה וממשית כל עוד נמשך ביעור היערות וצמצום שטחם לטובת התעשייה והחקלאות. גורמים שיש לאוכפם על מנת לשמר את הגיבונים הם איסור הציד, המסחר בחלקי גופות לתרופות שבטיות, והמסחר בגורים כחיות שעשועים.

[עריכה] התנהגות

לגיבונים מאפיינים של יתר ההומינואידים: גפיים קדמיות ארוכות, חזה רחב, העדר זנב, אך עם זאת שמרו על תכונות רבות של הפרימטים הפרימיטיביים יותר. בעיקר תזונתם החדגונית ואורח חייהם על העצים. חוקרים הרואים את הגיבונים כמשפחה בעלת המאפיינים הפרימיטיביים ביותר בקבוצה זו (שמם באנגלית Lesser Apes), רואים בהם כעת כמשפחה המגשרת בין הקופים בעלי הזנב ליתר קופי האדם.

הם הולכים זקוף כיתר חבריהם ההומינידים, אך לעומתם עיקר חייהם על העצים.זרועותיהם ארוכות מאוד ביחס לרגליהם, והם מרבים להלך על זוג רגליהם כאשר הזרועות מונפות לצדדים בכדי לאזן את גופם בעת הליכתם. הגיבונים הקסימו את שוחרי הטבע והמדענים ביכולות האקרובטיות שלהם: יכולתם המופלאה לתמרן בין העצים הסבוכים, יופי תנועותיהם וזריזותם הפכה אותם גם למיצגים מועדפים בגני חיות.

הגיבונים חיים אורח חיים מונוגמי ושומרים על משפחה גרעינית - זוג ופעוט על פי רוב. צאצא יחיד נולד במרווחים של 3 שנים לערך, הוא גדל הם הוריו עד להגיעו לבגרות מינית בגיל 8 שנים לערך, אז הוא מסוגל לחפש את בת זוג ולהקים טריטוריה משלו.

מונוגמיה אובחנה רק אצל 3% מכלל היונקים, על כן הנושא נמצא בדיון מתמיד בקשר לגיבונים. מחקר שמתנהל בשנים האחרונות אצל מינים רבים, בוחן את הסברה שמונוגמיה אינה תוצר של הזדקקות הנקבה להגנתו של הזכר, אלא בעצם תוצר של גורמים סביבתיים רבים כגון כמות המזון בנחלה וגודלה. סברה נוספת שנבחנת נוגעת בעצם לקולות הגיבונים שנשמעים מרחוק. הנקבות עלולות להתפתות לקולות אשר מגיעים מנחלות קרבות, ועל כן במאמץ להגן על הטריטוריה שלו נוצר אצל הזכר אורח חיים מונוגמי שנכפה על הנקבה.

זוג מגן על הטריטוריה שלו בעזרת תנועותיהם הנמרצות ובעיקר בעזרת קולם. הגיבונים נשמעו והוקלטו בטבע שהם מבצעים שירים: "שירי סולו" ו"דואטים" המזכירים את הגיוון והווקליות של העופות ולאו דווקא של יתר הפרימאטים. מאפיין בולט זה לעתים בעוכריהם של הגיבונים, מאחר וכך ניתן לאתרם וללוכדם. השירים נועדים, לדעת החוקרים, למספר מטרות עוקבות בחיי הגיבון המבסס את נחלתו: לשמור על הטריטוריה וגבולותיה, לחפש אחר בני המין השני, לשמר את קשרי הזוגיות בתא המשפחתי.

הציידים השבטיים במדינות אסיה, יצרו אגדות ציד בבואם ללכוד את הגיבונים. שלושה תכונות התחברו יחדיו כדי לשלהב את הציידים בבואם ללכוד חיה "מסתורית" זו - קולותיה החדים והוירטואוזיים, זריזותה ותנועתה הקלילה ולבסוף עמידתה הזקופה ששיוותה לה מראה מאיים באנושיותו.

צבעי הפרווה מגוונים ומשתנים ממין למין - חלקם קרמיים-חומים, חלקם אפורים-שחורים. צבע הפרווה של הפעוטים שונה לעתים משל הבוגרים, כמו כן צבע פרוות הזכר שונה לעתים מצבע פרוות הנקבה.

עיקר תזונתם היא פירות טרופיים, התניידותם המהירה מאפשרת להם ללקט מזון המפוזר בין העצים השונים ביער הטרופי.

[עריכה] אבולוציה

הדעות חלוקות לגבי התפתחות הקבוצה מבחינה אבולוציונית: יש הרואים את הסיאמנג כסוג הראשון שהתפצל משאר הקבוצה לפני כ-8 מיליון שנים, אחרים טוענים שהדבר נכון לגבי גיבון מצויץ ואחרים רואים בגיבון לבן גבות הסוג העתיק ביותר. סברה אחרונה טוענת שלסיאמנג ולגיבון המצויץ אב קדמון משותף, שלא קשור לגיבונים האחרים.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הילובטידים