גילגמש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גילגמש (גַּלְגַּמֵשׁ, בוריאציה האכדית) היה, על פי רשימת המלכים השומרית, מלכה החמישי של העיר ארך. תקופת שלטונה מתוארכת לסביבות אמצע האלף השלישי לפני הספירה. הוא נחשב, על-פי רוב המקורות, כבנו של המלך הקודם, לוגלבנדה, אם כי ברשימת המלכים השומרית נאמר דווקא כי אביו היה "רוח", מה שמוביל חוקרים רבים לשער כי הוא היה זר אשר תפס את השלטון בכוח. אמו, על-פי האגדה, הייתה האלה נינסון.
בתקופת מלכותו הרחיב את גבולות שלטונו, וכבש בין השאר את העיר קיש.
בשמו של גלגמש נקשרו אגדות רבות, והוא זכור בעיקר בזכות האפוס עלילות גלגמש, שהוא גיבורו.
אפוס זה, שהוא מהיצירות המוקדמות ביותר של התרבות האנושית, מספר על ידידותו עם אנכידו, איש הפרא שנברא על-ידי האלים במטרה להוות מתחרה שווה-כוח לגלגמש, בעקבות תפילותיהם של בני ארך, המתלוננים על שלטונו העריץ של גלגמש.
על אף שאנכידו מופיע לראשונה כיריבו של גלגמש, לאחר שהשניים נלחמים זה בזה, ההערכה שהשניים רוכשים לכוחם המשותף מביאה אותם להתידד זה עם זה. הם מבצעים ביחד מעללי גבורה רבים ונלחמים ביצורים מופלאים שונים, עד אשר הם פוגעים בכבודה של האלה איננה, וכתוצאה מכך אנכידו נופל למשכב ומת. גלגמש, המוכה צער על מות ידידו, נעשה מוטרד מהמחשבה על מותו שלו, ויוצא למסע במטרה לבקש לעצמו חיי אלמוות.
במסעו הוא פוגש בדרכו את אחד מאבות אבותיו, אותנפישתים (המקביל בסיפורו לנח התנ"כי) שאכן זכה עצמו לחיי אלמוות. אותנפישתים מספר לגלגמש את סיפור המבול, ומנחה אותו כיצד יוכל להשיג חיי אלמוות גם הוא. בהתאם להנחיותיו, גלגמש מוצא את הצמח אשר אכילתו תאפשר לו לחיות לנצח, אבל הוא נגנב ממנו על-ידי נחש בטרם הוא מספיק לאכול ממנו, והוא נאלץ להשלים עם גורלו כבן-תמותה, וחוזר לעירו ארך.
האפוס מסתיים בתיאור מותו של גלגמש.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- ניצה אברבנאל, גלגמש - גיבור מיתולוגי בתרבות משתנה, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2001.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גילגמש |
