גירוש זבונשין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
באוקטובר 1938 החל השלטון הנאצי לגרש מגרמניה את כל היהודים שלא היו אזרחי גרמניה.
ב-28 באוקטובר אספו הנאצים למעלה מ-15,000 יהודים בעלי אזרחות פולנית שגרו בגרמניה. רבים מיהודים אלה חיו רוב שנותיהם בגרמניה, ובהם נכללו גם ותיקי מלחמת העולם הראשונה. יהודים אלו גורשו לעיירה זבונשין שבגבול בין פולין וגרמניה, אך שם סירבה הממשלה הפולנית לקבלם, בהתאם לחוק לפיו אזרחותו של מי שלא חי בפולין במשך חמש שנים תישלל.
היהודים נותרו באזור הגבול, ללא מחסה מפני הקור, עד שבסופו של דבר שיכנעו הנאצים את הממשלה הפולנית לקלוט אותם.
בין היהודים שהוגלו הייתה משפחת גרינשפן, שסיפרה על הגירוש לבנה הצעיר, הרשל גרינשפן, שהתגורר באותה העת בפריז. כנקמה רצח בנם דיפלומט גרמני, ארנסט פום ראט. על פי הוראתו של שר התעמולה יוזף גבלס, קיבל מעשה הרצח פרסום נרחב בעמודים הראשיים של כל עיתוני גרמניה הנאצית. המשטר הנאצי ניצל את מקרה הרצח לארגון פרץ האלימות, ספונטני לכאורה, של ליל 9 בנובמבר 1938, שנודע כליל הבדולח.
