גן חיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אריות בגן החיות של העיר אברסוולדה במדינת ברנדנבורג בגרמניה

"שדרת התוכים", ציור של מקס ליברמן המתאר גן חיות

גן חיות או גן זואולוגי הוא מקום בו מוחזקות חיות בר דרך קבע ומוצגות לעיני קהל למטרות בידור, מחקר, חינוך ושימור.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 מבנה ומאפיינים
- 2.1 רווחת בעלי החיים ותנאי אחזקתם
3 מחקר, חינוך ושימור
4 ראו גם
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

גני החיות הראשונים היו לרוב חלק מאחוזתם הפרטית של מלכים, וכבר בעת העתיקה ידוע על שליטים שהחזיקו בעלי חיים מסוימים בבורות או בכלובים פרימיטיבים. גן החיות העתיק ביותר שעודנו פועל הוא גן החיות שנברון (גן החיות של וינה) הנמצא בבירת אוסטריה. גן החיות הזה, שהתפתח אף הוא מאחוזה אריסטוקרטית, נפתח בשנת 1752 על ידי בית הבסבורג. בעקבות המהפכה הצרפתית, נפתח גן החיות של פריז, Ménagerie du Jardin des Plantes, לציבור; והיה זה גן החיות הראשון שנפתח במוצהר למטרות מחקר וחינוך. כזה היה גם גורלו של גן החיות של לונדון, שהיה מלכתחילה חלק מאחוזתו הפרטית של בית המלוכה האנגלי (בריג'נטס פארק) ונפתח בשנת 1828.

הצלחתו של גן החיות של לונדון הביאה לעליית גל חדש של גני חיות שנפתחו במקומות רבים במדינות המערב. גן החיות הראשון שנפתח באוסטרליה היה גן החיות של מלבורן בשנת 1860. באותה השנה נפתח לציבור גם גן החיות הראשון בארצות הברית - גן החיות של הסנטרל פארק שבניו יורק. למרות ששנה קודם לכן, בשנת 1869, החברה הזאולוגית של פילדלפיה עשתה מאמצים לייסד גן חיות, הדבר לא עלה בשל מלחמת האזרחים האמריקנית.

בעבר, מטרתם של גני החיות היתה לבדר את הקהל בלבד ולכן החיות נכלאו בכלובים קטנים שלא דמו כלל לסביבת המחייה הטבעית שלהם. החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 הדבר השתנה בהדרגה במדינות המערב וכיום ברוב גני החיות החיות נמצאות בתצוגות המדמות עד כמה שניתן את סביבתן הטבעית ונעשים מאמצים רבים להבטיח את רווחתם. עם עליית האקולוגיה ואסכולות איכות הסביבה ושימור הטבע בשנות ה-70 של המאה העשרים, החלו גני חיות מסוימים לקחת את תפקיד שימור בעלי החיים והקמת גרעיני רבייה לבעלי חיים בסכנת הכחדה כאחד מתפקידהם העיקריים. מאז, בהדרגה, גני החיות מייסדים תוכניות שימור ואף מחליפים בניהם בעלי חיים כדי להגדיל את המגוון הגנטי, בתקווה לשחרר לבסוף בעלי חיים בסכנת הכחדה חזרה אל הטבע.

בתקופת הנאו אימפריאליזם (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20), היו מקרים נדירים בהם עמים ילידיים הוצגו לעתים בכלובים יחד עם חיות, במטרה להדגים ולהציג תאוריות גזעניות פסאדו-מדעיות. בשנת 1906 האנתרופולוגית החובבת, מאדיסון גראנט, יושבת ראש החברה לשימור הטבע של ניו-יורק, הציגה לראווה בחור פיגמי מקונגו בגן חיות בניו-יורק, יחד עם קופי אדם וחיות אחרות, כדוגמה ל"חוליה החסרה" בין האוראנג אוטאנג לאדם הלבן. תופעה זו נקראה "גני חיות אנושיים", ונמשכה עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.

בישראל מספר גני חיות, הגדול ביותר שבהם הוא גן החיות התנ"כי שבירושלים. גן חיות גדול נוסף הוא הספארי ברמת-גן, בו בנוסף לגן החיות הרגיל בו מוחזקות החיות בכלובים קיים אזור פתוח המדמה ספארי אפריקני. בעבר, התקיים בתל אביב גן חיות בו הוחזקו החיות בתנאים לא טובים ובכלובים קטנים. גן חיות זה נסגר בשנת 1980 והחיות שהוחזקו בו הועברו לספארי ברמת גן. שישה גני חיות ישראלים מאוגדים בארגון גני החיות הישראלי.

[עריכה] מבנה ומאפיינים

בגני חיות מודרנים מצויים בעלי החיים בכלובים המדמים עד כמה שניתן את סביבתם הטבעית. בתמונה בבונים בגן החיות של סינגפור

בגני חיות מודרנים פותחו מתקנים מיוחדים עבור אחזקת עופות, חרקים, דגים ובעלי חיים ימיים אחרים. דולפינריום הוא סוג מיוחד של מבנה בו מוחזקים יונקים ימיים (בעיקר לווייתנאים וטורפים ימיים), ולעתים הוא מהווה הוא חלק אינטגרלי מגן חיות. אקווריום גדול אף הוא מתקן הנמצא לעתים בתוך גן החיות, ובו מוחזקים מגוון רחב של דגים, גם כאלה גדולים מאוד. קיימים גם גני חיות יעודיים למינים או קבוצות מסוימות של בעלי חיים, כגון עופות.

ברוב גני החיות, אסור למבקרים להאכיל את החיות, וזאת כדי לשמור על בריאותן ולמנוע מהן לאכול מזון שאינו מתאים להן; לעתים קרובות המבקרים אינם שומעים לאיסור זה, ולפעמים בעל חיים חולה ואף מת כתוצאה ממזון (או שקיות ניילון ואשפה) שהביאו לו המבקרים. בדרך כלל, הצוות מאכיל את בעלי החיים בשעות קבועות כדי לאפשר לצופים לחזות בהאכלה, ולפעמים בשעה זו ניתנת למבקרים רשות להאכיל את בעלי החיים אוכל שמביא הצוות. בחלק מגני החיות בעלי החיים, גם המסוכנים שמבניהם, מאולפים ומוחתמים והצוות המטפל בא איתם במגע קרוב, ובחלק מהם הצוות דוגל בהמנעות עד כמה שניתן ממגע עם בעלי החיים, והטיפול בבעלי החיים, ההאכלה וניקוי שטחם נעשה ללא מגע קרוב. בגני חיות מהסוג הראשון נערכים לעתים מופעים דמויי קרקס של הצוות והחיות, בהם מבצעים החיות פעלולים שונים. מופעים כאלה מתבצעים גם עם בעלי חיים קטנים יותר, כגון תוכים.

בעבר חלק גדול ממיני בעלי החיים שבגן חיות, ובעיקר המינים האקזוטיים, ניצודו בטבע והובאו לגני החיות לשם הבידור בלבד. ציד זה פגע באוכלוסיות בטבע ולדעת רבים היה אכזרי מאוד וחסר סיבה מוצדקת. כיום, רוב רובם של בעלי החיים בגן החיות נולדו בשבי, וגני חיות בחלקים שונים של העולם מחליפים בניהם לעתים בעלי חיים כדי לבקר את גודל האוכלוסיות, לשמור על רווחת בעלי החיים ולהעשיר את המגוון הגנטי בקרב המין.

פינות ליטוף מכילות צירוף של בעלי חיים מבויתים וחיות בר עדינות מספיק שיאפשרו נגיעה והאכלה על ידי בני אדם. פינות ליטוף פופולריות במיוחד בקרב ילדים. כדי להבטיח את בריאות בעלי החיים בפינת הליטוף, בדרך כלל האוכל שיכולים לחלק המבקרים לחיות מחולק על ידי צוות הגן, והמבקרים אינם מורשים להביא לבעלי החיים אוכל משל עצמם. בגני חיות רבים קיימים תצוגות מסוימות אליהן יכולים להכנס המבקרים. בדרך כלל, מדובר באזורים בהם מוחזקים בעלי חיים לא מסוכנים כגון למוריים, מרמוסטים, עופות, לטאות, צבים וכדומה. באזורים כאלה למבקרים נאמר לא לסטות מהשביל, לא להפריע לחיות וולא להציג או לאכול מזון אותו יכולים בעלי החיים לחטוף.

[עריכה] רווחת בעלי החיים ותנאי אחזקתם

פנדה בגן חיות בסן דייגו. הפנדה היא אחד מבעלי החיים שאינו מסתגל היטב לחיים בגני חיות, וזאת למרות המאמצים הנעשים להביא לרווחתה, מפני שזהו מין הנתון בסכנת הכחדה חמורה: בגני חיות שיעורי הרבייה של הפנדה יורדים פלאים לעומת שיעורי הרבייה בטבע.

מקוקים מוחזקים בתנאים לא טובים בגן חיות ברפובליקה העממית של סין

בעבר, בעלי החיים שהוחזקו בגני החיות נכלאו בכלובי ברזל קטנים שלא דמו לסביבתם הטבעית. כיום, לעומת זאת, ברוב גני החיות המודרניים מוחזקים בעלי החיים בתצוגות מודרניות, בכלובים המדמים את סביבת מחייתם הטבעית תוך מטרה לדמות עד כמה שניתן את חיי בעלי החיים בטבע. בסביבה זו יש לחיות מקום לפעילות גופנית וגם מעט פרטיות, דבר שלעתים מתסכל את האנשים המבקרים בגן. עם זאת, נראה שהחוויה הכוללת השתפרה הן עבור בעלי החיים והן עבור בני האדם המבקרים. עיצובים חדשים נבנים בצורה כזו שתעודד את בעלי החיים להעדיף מקומות שבהם אפשר לצפות בהם בלא להפריעם, לדוגמה על ידי התקנת חלון כהה בחלקו האחורי של המחסה אליו בעלי החיים נמלטים מחום הצהריים.

אמצעי בקרת אקלים מלאכותיים נמצאים בשימוש בנסיון לאפשר לבעלי חיים החיים בטבע בתנאים קיצוניים, כגון פינגווינים או דובי קוטב, לחיות ברווחה.

בחלק מגני החיות התצוגות של בעלי חיים מסוימים לא מתוחמות בסורגים כלל, אלא בבור או במקווה מים בלתי-ניתן לעבירה. כדי לענות לצרכיהם המיוחדים של החיות השונות, גני חיות רבים כיום מכילים מבנים מיוחדים עבור בעלי חיים ליליים, הכוללים תאורה עמומה לאורך היום כדי לעודד פעילות בשעות הביקור, ותאורה חזקה בלילה כדי לעודד שינה.

למרות זאת, פעילי זכויות בעלי חיים מסוימים מתנגדים לחלוטין לגני חיות מאחר והם רואים בהם סמל לדיכוי שמפעילים בני אדם על יצורים שווים להם וזאת לשם בידור בלבד, וטוענים שהערך החינוכי שלהם הוא שטחי ושגני החיות נותנים לגיטימיות לכליאת חיות בר.

בניגוד לגישה זו - הנדירה יחסית - ארגוני רווחת בעלי חיים לא שוללים לחלוטין את גני החיות אלא מנסים לשפר את תנאי אחזקתן ולספק להם גירויים קוגנטיביים שיעסיקו אותן. בגני חיות מודרנים אכן נעשים מאמצים להעניק לבעלי החיים - ובמיוחד לאינטליגנטים שבהם - גירויים מספקים, כך שיבצעו הן פעילות גופנית והן פעילות קוגנטיבית, בדומה למתרחש בטבע. גירויים אלה באים בדרך כלל בתור מתקנים, סולמות או חבלים עליהם יכולים בעלי החיים לטפס; מזון המוכנס לתוך גזע עץ או מוקפא בגוש קרח, ועל בעלי החיים להפעיל אינטליגנציה כדי להגיע אליו; צעצועים וחפצים שיכולים בעלי החיים לשנות ולהערים אחד על השני; הכנסת אביזרים חדשים לכלובים במטרה לעורר את סקרנותם של בעלי החיים; וגיוון שגרת יומם של בעלי החיים באופן כללי.

על פי מספר מחקרים שנעשו על בעלי חיים בשבייה, נראה כי גם בגני חיות המנסים לדמות את התנאים הטבעיים בריאותם של מינים מסוימים יורדת והם חווים מתח נפשי, ירידה באחוזי הרבייה או חוסר מרץ. בעלי חיים כאלה הם בעיקר טורפים הרגילים בטבע לשטחי מחייה גדולים, וכן מינים מסוימים של לווייתנאים המוחזקים במתקני דולפינריום.

[עריכה] מחקר, חינוך ושימור

גני חיות רבים משתתפים בתוכניות להחלפת פרטים צעירים ואף בוגרים בין גני החיות השונים כדי למנוע מועקה אצל החיות בגלל צפיפות יתר וכדי להגדיל את המגוון הגנטי. בתמונה גור דוב הקוטב "קנוט" בגן החיות של ברלין.

כיום, מרבית גני החיות המודרנים באירופה ובצפון אמריקה משתתפים בתוכניות לשימור מינים בסכנת הכחדה והקמת גרעיני רבייה לבעלי חיים בסכנה, בתקווה שביום מן הימים ניתן יהיה לשחרר את בעלי החיים לטבע. בנוסף לשימור, גני חיות רבים משתתפים גם בתוכניות מחקר על בעלי החיים, ובייחוד כאלה שקשה לחקור אותם בצורה סדירה בטבע, בסביבתם הטבעית. מרבית גני החיות מפעילים גם תוכניות למידה וחינוך למבקרים הצעירים כדי להחדיר אליהם מודעות לחשיבות שבשימור הטבע ובעלי החיים שבו.

התאחדות גני החיות והאקווריומים העולמית (WAZA) השיקה את תוכנית השימור הראשונה שלה בשנת 1993. ב-נובמבר 2004 פרסמה ההתאחדות תוכנית חדשה המציגה את הכיוון והמשימות אליהן אמורים להגיע גני החיות במאה ה-21.

תוכניות השימור והקמת גרעיני הרבייה של מינים הנתונים בסכנת הכחדה מתואמת על ידי תוכניות שימור בינלאומיות המתווכחות בין גני החיות השונים. תוכניות הרבייה משתמשות באילנות יוחסין ובדיקות גנטיות כדי להחליט אלו בעלי חיים יועברו לאלו גני חיות וכדי להעלות את סיכויי הרבייה. להעברת פרטים צעירים ובוגרים בין גני החיות השונים שלושה מטרות עיקריות: הקמת גרעיני רבייה של מינים בסכנת הכחדה והגדלת סיכוייהם להתרבות; הגדלת המגוון הגנטי של מין מסוים כדי למנוע מחלות ופגמים גנטיים; ומניעת מועקה אצל החיות שיכולה להגרם מצפיפות יתר או ממספר רב מדי של זכרים המתחרים על הנקבות.

לתוכניות אלו חשיבות רבה בשימור בעלי חיים בסכנת הכחדה, ומספר לא מבוטל של מינים אף הושבו לטבע בעקבות גרעיני שימור שנוסדו בגני חיות או גנים זאולוגים, ואילו אחרים יושבו לטבע בעתיד או לכל הפחות תבוסס אוכלוסייה איתנה שלהם שתאפשר שחרור עתידי.