הרפובליקה העממית של סין

הרפובליקה העממית של סין (中华人民共和国) (הקרויה בקיצור סין העממית או רק סין) היא המדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם, למעלה ממיליארד ורבע תושבים. הרפובליקה העממית של סין הוקמה בשנת 1949.

סין העממית נמצאת במזרח אסיה, והיא המדינה הרביעית בשטחה בעולם. הרפובליקה העממית של סין גובלת עם 14 מדינות: קוריאה הצפונית, רוסיה, מונגוליה, קזחסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן, אפגניסטן, פקיסטן, הודו, נפאל, בהוטן, מיאנמר (בורמה), לאוס ווייטנאם.

הרפובליקה העממית של סין טוענת לבעלות על האי טאיוואן, הנמצא בשליטה של הרפובליקה הסינית, וכן מספר איים נוספים שבשליטתה. המונח "סין היבשתית" בא לתת ביטוי להבדל בין שתי המדינות (ר' מפת מחלוקות טריטריאליות להלן).

המשטר הסיני הוא משטר דיקטטורי, המונע בכוח הזרוע. התאגדויות הנחשבות סכנה עבור המשטר כגון הפאלון גונג ותנועות לשחרור טיבט נרדפות על ידי השלטונות ומחבריהם נמנעות לעתים תכופות זכויות האדם הבסיסיות.

כלכלת סין, נכון לשנת 2004, הינה הכלכלה השביעית בגודלה בעולם אך היא אינה אחת משמונה המדינות החברות בארגון המדינות המתועשות הן משום שהתמ"ג לנפש נמוך בהשוואה למדינות המפותחות והן מסיבות פוליטיות אחרות. בעקבות צמיחתה המדהימה של כלכלת סין בשנים האחרונות מומחים רבים טוענים שסין תהפוך למעצמה הגדולה בעולם בעוד כמה עשרות שנים ואולי לפני כן. ולמרות היותה מדינה חקלאית ברובה, סין מפגינה יכולות טכנולוגיות מרשימות כמו יכולת לשגר אדם לחלל, ותוכניות עתידיות לשיגור אדם לירח.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 פוליטיקה
- 2.1 יחסי החוץ
3 כלכלה
4 חלוקה אדמיניסטרטיבית
5 גאוגרפיה
6 דמוגרפיה
- 6.1 יהודי סין
- 6.2 בריאות הציבור
7 צבא
8 ראו גם
9 לקריאה נוספת
10 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של סין

ערך מורחב – לוח הזמן של ההיסטוריה הסינית

ערך מורחב – היסטוריה של הרפובליקה העממית של סין

לאחר מלחמת העולם השנייה, הסתיימה מלחמת האזרחים הסינית בין הקומוניסטים ללאומנים בשנת 1949 בניצחונם של הקומוניסטים. שרידי הלאומנים ברחו לאי טיוואן. ב-1 באוקטובר הכריז מאו צה דונג על הקמת הרפובליקה העממית הסינית כמדינה קומוניסטית.

לאחר כינון שלטונם יזם מאו תוכנית פיתוח כלכלית שאפתנית בשם "הקפיצה הגדולה קדימה" (1958-1961), שהביאה למותם של עשרות מליוני סינים ברעב. מאו ועמיתיו לשלטון ניהלו גם שורה ארוכה של מסעות טיהורים, שהביאו לכליאתם ולמותם של מליונים נוספים. מסע הטיהורים הידוע ביותר היה זה שכונה "המהפכה התרבותית" ונמשך רשמית בין 1966-1976.

לאחר מותו של מאו, עלה לשלטון דנג שיאופינג. הוא החל ברפורמות על מנת להקל את הלחץ על האוכלוסייה, אך המפלגה הקומוניסטית נותרה המפלגה המותרת היחידה בסין. הרפובליקה העממית קיבלה את חוקתה הנוכחית ב-4 בדצמבר, 1982.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של הרפובליקה העממית של סין

סין העממית הייתה ועודנה מדינה קומוניסטית לפי רוב, אך לא כל החוקרים. הניסיונות לפשט את המבנה הפוליטי של סין לא עלו בצורה יפה. המשטר תואר כדיקטטורה המשלבת אלמנטים של משטר אוטוריטרי, סוציאליסטי וקומוניסטי.

ממשלת הרפובליקה העממית של סין נמצאת תחת פיקוחה של המפלגה הקומוניסטית של סין. על אף שהיו אי אלו צעדים ליברליים, הסינים לא איפשרו קיום מפלגות חדשות. למרות זאת, היחס לכלכלה השתנה, וכיום היא גדלה בקצב של 8-10% בשנה.

צנזורה היא דבר שבשיגרה בסין, והמפלגה הקומוניסטית מדכאת כל תנועה שלדעתם מהווה איום על ההגמוניה של המפלגה. למרות זאת, עקב הרפורמות הליברליות, התקשורת קיבלה מעט חופש, וכיום ניתן בה ביטוי גם לקשייה של המדינה. אף על פי שהמפלגה הקומוניסטית הסינית לא מאפשרת עליית כוחות מתחרים, ופעילות מחאה ברמה הלאומית נאסרת, ניתן חופש יחסי ברמה המקומית, והתושבים מביעים לעתים מחאה מקומית בצורת הפגנה, דבר שהשלטונות אינם מונעים אותו. מידת התמיכה שהמפלגה זוכה לה בקרב האוכלוסייה איננה ברורה, היות ואין בחירות חופשיות.

[עריכה] יחסי החוץ

הרפובליקה העממית מקיימת יחסים דיפלומטיים עם רוב מדינות בעולם, אך טוענת לבעלות על טיוואן, ולא מקיימת איתה יחסים רשמיים - למרות יחסי מסחר ותיירות הדוקים. בנוסף לכך היא מתנגדת לטנזין גיאטסו, הדלאי לאמה ה-14.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת הרפובליקה העממית של סין

בסוף 1978 התחילה הנהגת סין ברפורמות כלכליות משיטה כלכלית ריכוזית לשיטה המזכירה את השוק החופשי, תוך כדי שמירה על פיקוח הדוק. בתחום החקלאות עברו משיטת האחריות הקולקטיבית לחקלאות פרטית. בתעשייה מנהלי המפעלים קיבלו עצמאות וסמכות גדולה יותר ופתחו את הכלכלה לסחר חוץ.

הממשלה שמה דגש על העלאת ההכנסה והצריכה האישית, תוך כדי הכנסת שיטות ניהול חדשות על מנת לשפר את התפוקה. הממשלה התמקדה בסחר חוץ כמנוע הצמיחה הראשי של המשק הסיני. למטרה זו הגדירה מעל ל-2000 אזורי סחר מיוחדים, שבהם יש חוקים נוקשים פחות והכלכלה שם חופשית יותר. התוצאה היא גידול התמ"ג פי 4 משנת 1978. התמ"ג הסיני הוא 7,260 דולר לנפש (הערכה ל-2006). הכלכלה הסינית היא הרביעית בגודלה בעולם, אחרי כלכלת ארצות הברית, יפאן וגרמניה. ההכנסה הממוצעת של פועל סיני היא כ-1,810 דולר לשנה. סין היבשתית היא חברה בארגון הסחר העולמי. הבערות בסין ירדה עד כדי 4% ו-8% בכפרים. הצמיחה השנתית בסין היא כ-10% (2006). לסין יש עודף מסחרי הנאמד ב-30 מיליארד דולר.

לסין היבשתית יצא מוניטין של עבודה זולה, בעיקר בזכות ההוצאות הנמוכות על שכר. הפועל האמריקאי עולה פי 14 מהפועל הסיני.

[עריכה] חלוקה אדמיניסטרטיבית

ערך מורחב – מחוזות סין

הרפובליקה העממית מורכבת מ-22 מחוזות (省) והממשלה המרכזית מחשיבה את טאיוואן (台湾) כפרובנציה ה-23. בנוסף לכך, הם טוענים לבעלות על מספר איים בים סין הדרומי. פרט למחוזות ישנם 5 אזורים אוטונומיים (自治区) הכוללים כמה מיעוטים. ישנן 4 עיריות בממשל עצמי (直辖市) ל-4 הערים הגדולות של סין ו-2 אזורים מנהליים מיוחדים (特别行政区).

מפת החלוקה המנהלית של סין

המחוזות:

אזורים אוטונומיים:

עיריות בממשל עצמי:

אזורים מנהליים מיוחדים:

מקאו (澳门)
הונג קונג (香港)

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של הרפובליקה העממית של סין

הרפובליקה העממית והרפובליקה הסינית (טיוואן)

הרפובליקה העממית הסינית היא המדינה השלישית בשטחה בעולם. בסין יש מגוון רחב של נופים עם רמות ענק והרים במערב ושפלה במזרח. כתוצאה מכך, הנהרות זורמים ממערב למזרח. כל הנהרות נשפכים לאוקיינוס השקט.

רוב השטחים הראויים לעיבוד חקלאי נמצאים לאורך שני הנהרות המרכזיים - נהר הצַ'אנג-ג'יאנְג (長江) המכונה גם "יאנגצה" ונהר הְװַאנְג-הֶה (黃河) המכונה "הנהר הצהוב". כל אחד מהם היווה מרכז לתרבויות סיניות עתיקות. נהרות חשובים נוספים הם סי-ג'יאנג (西江), מקונג ברהמאפוטרה ואמור.

במזרח לאורח חופי הים הצהוב והים הסיני המזרחי נמצאים מישורים, המאוכלסים בצפיפות. החוף של ים סין הדרומי הוא הררי ודרום סין רוויה ברכסי הרים.

בכיוון מערב, מצד צפון יש מישור סחף ענק ודרום לו מישור הרווי בהרים בעלי גובה בינוני אך יחד עם זאת נושק להימלאיה, תוך כדי שהוא מכיל חלק מהאוורסט. דרום מערב המדינה גם כן מכיל רמות גבוהות, בעלות אקלים צחיח. שם נמצאים מדבריות גובי וטקלמקן. לאחרונה התעצם תהליך המדבור בסין, וסופות חול הפכו למחזה נפוץ באביב.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של הרפובליקה העממית של סין

באופן רשמי, הרפובליקה העממית של סין רואה את עצמה כמדינה רב לאומית המכירה ב-56 קבוצות מיעוטים. הרוב המכריע של הסינים משתייכים לקבוצה האתנית של ההאן (汉), ומרכיבים 92% מאוכלוסיית המדינה. אף על פי שהם מהווים 92% מהאוכלוסייה, הם מרוכזים בערך ב-50% משטחה של המדינה.

הרפובליקה העממית הסינית מנסה להגביל את אוכלוסיתה, והיא מאמצת מדיניות המעודדת משפחות עירוניות מצומצמות ומאפשרת רק ילד אחד למשפחות אלו. בכפר יש אפשרות להביא שני ילדים לעולם, בתנאי שהראשונה היא בת, היות שהבנים נחשבים למתאימים יותר לעבודה באזור כפרי. התוצאה היא ילודה סלקטיבית ונטישת תינוקות בנות.

המדיניות הזאת גרמה ל-115 בנים לכל 100 בנות, תופעה שאין דמיון לה ברוב ארצות העולם. הסינים מנסים להאבק בתדמית האישה ה"נחותה" ומצביעים על היתרונות שבלידת בת ואף מטילים סנקציות על הורים המנסים לברור את מין התינוק.

בכדי לשמר את המיעוטים, מתירים שלטונות סין לבני מיעוטים להביא שני ילדים לעולם (ההחלטה ניתנת לפי השתייכות הגבר).

השפה הרשמית של סין, שנלמדת בבתי הספר היא מנדרינית (סינית).

[עריכה] יהודי סין

ערך מורחב – יהדות סין

[עריכה] בריאות הציבור

סין סובלת ממספר בעיות רפואיות חמורות - גידול במספר נפגעי האיידס ומאות מיליוני מעשנים. בעיה נוספת שמגיעה לממדי מגפה היא צהבת נגיפית B. כ-10% מכלל תושבי סין, סובלים מהמחלה. לעתים קרובות המחלה גורמת לסרטן הכבד ולאחר מכן למוות. הסינים מנסים תוכנית חיסון חדשה החל מ-2002, אשר לפיה יחוסנו במשך 5 שנים כל התינוקות בסין היבשתית.

[עריכה] צבא

ערך מורחב – צבא השחרור העממי

הרפובליקה העממית מקיימת את הצבא הגדול ביותר בעולם, אם כי לפי דעת רוב הפרשנים, המספרים העצומים לא אומרים הרבה על יכולתו של הצבא הזה, היות שרוב ציודו מיושן. התקציב הצבאי הסיני לא ברור עקב האיפול שמטיל המשטר. ההערכות נעות בין 9 ל-400 מיליארד דולר. לרפובליקה העממית יש מצבור גדול של נשק לא קונבנציונלי כולל נשק גרעיני. אף על פי שיש לה נשק גרעיני, היא לא נחשבת בדרך כלל למעצמת על. יחד עם זאת יש לה כוח אזורי רב.