גרעין תורני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרעין תורני הוא קבוצה של משפחות או יחידים מתוך הציונות הדתית שמתארגנים לגור ביחד באזור שאינו נחשב כמקום "דתי", מתוך מטרה לחזק את הזיקה ליהדות באותו המקום, ליצור אינטגרציה ולהניע שינוי חברתי. גרעין "אלישיב" הממוקם בלוד, נוסד בשנת תשנ"ה. כיום (תשס"ה) זהו הגרעין התורני הגדול ביותר והוא מונה למעלה מ-100 משפחות. הגרעינים הראשונים הוקמו בעיירות פיתוח (כמו קרית שמונה ומעלות), ואילו בשנים האחרונות מתפתחת מגמה של הקמת גרעינים בערי המרכז (כמו לוד, תל אביב ורמת גן).
למעשה, אין המדובר ברעיון חדש בעולם היהודי, וניתן לראות פעילות דומה בקהילות מאורגנות של חסידי חב"ד המקימים בתי חב"ד אשר בתוכם ולצידם שיעורי תורה, פעילויות שונות, ואף בתי ספר חב"ד הנפתחים ומתקיימים גם אם לומדים בהם תלמידים בודדים בכל כיתה. זאת בניגוד לחוגים חרדיים אחרים המעדיפים להסתגר בקהילות המנותקות במידת האפשר מהעולם החילוני.
כמעט כל גרעין תורני מבוסס בעיקר על "כולל" או "ישיבה" העומד מרכזו (גרעין "אלישיב" הנזכר לעיל יוצא מן הכלל מהבחינה הזאת, והוא מבוסס בעיקר על קהילת משפחות) גרעינים רבים מקימים מוסדות חינוך, הן לגילאים הצעירים והן למבוגרים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
בין הגרעינים הראשונים והוותיקים - לפני שכלל הוקמו ארגונים לתמוך בהם, ולפני שעצם הביטוי "גרעין תורני" היה קיים - אפשר למנות את הגרעינים בקרית שמונה (1968), מעלות (שנות ה-70), אילת, ירוחם (שנות ה-80) וצפת (1989).
[עריכה] תהליך אוסלו
מגמת הקמת הגרעינים התורניים התחזקה בשנות ה-90, במקביל להסכמי אוסלו, כאשר נוסדו גרעינים בערים רבות ואף התארגנו ביחד.
ניתן לראות קשר הדוק בין התפשטות הגרעינים התורניים להתקדמות תהליך אוסלו. הגרעינים התורניים נתפסו בעיני אנשי הציונות הדתית כשגרירים של המתיישבים ביהודה, שומרון וחבל עזה, ועל מטרותיהם נוספה המטרה של קירוב רעיוני בין תושבי המדינה שבתוך הקו הירוק לאלו שמחוצה לו. בהתאם, הסיסמה שלוותה את הקמתם של גרעינים רבים היתה: "להתנחל בלבבות" (סיסמה אותה טבע הרב יואל בן נון במאמרו בנושא זה בנקודה כנגד הביטוי "להתנחל על הגבעות").
אל הגרעינים התורניים הצטרפו צעירים רבים שנולדו או גדלו ביישובי יש"ע, אבל לא ראו את המשך דרכם בהתנחלות אלא בתרומה מסוג שונה לחברה הישראלית.
[עריכה] מטרות הגרעינים התורניים
בין מטרותיהם של הגרעינים השונים (שלא תמיד זהות), ניתן לציין כמה מטרות בולטות:
- בראש ובראשונה: "חיזוק" הציבור הדתי המקומי (גם מבחינה מספרית, וגם מבחינה ערכית ואידאולוגית, על ידי מוסדות החינוך ופעולות חינוכיות אחרות).
- קירוב הציבור המקומי החילוני למורשת יהודית.
- ליצור שינוי חינוכי וחברתי (סוציו-אקונומי) בעיירות פיתוח.
לא כל הגרעינים שותפים לכל המטרות האלה, והם שונים מאוד באופיים ובדרכי פעולתם.
[עריכה] ארגונים
בשנות ה-90 הוקמו שני ארגונים התומכים בהקמתם והחזקתם של גרעינים תורניים: שעלי תורה וקרן מורשת (בנשיאותו של הרב מרדכי אליהו). בשנת 2005 קרן מורשת חדלה מלפעול, בעקבות קשיים כלכליים, ולמעשה שעלי תורה נותרה יחידה "במערכה". שנה לאחר מכן החל ארגון "גשר" לקחת חסות על חלק מגרעיני מורשת לשעבר, בנסיון להמשיך את פעילותם הקהילתית והחברתית.
[עריכה] ביקורת
ישנה גם ביקורת על פעולתם של הגרעינים התורניים, הן מצד הציונות הדתית והן מצד תושבי הערים בהן הוקמו הגרעינים:
- רוב הגרעינים המבוססים בעיקר על כולל או ישיבה הואשמו בחוסר רצון להתחבר חיבור אמיתי עם האוכלוסייה המקומית (הדתית ו/או החילונית), ובמקום זה רצון חזק להמשיך במסגרות נפרדות לאנשים מתוך הגרעין לבד. יש גרעינים שבאופן רשמי אינם מכירים ב"חברותם" בגרעין של אנשים מקומיים שאינם אברכים בכולל (אף אם הם בעלי רקע ישיבתי).
- במקביל, אנשי הגרעין (במיוחד אברכים בכולל) מתקשים לעסוק בפעילות חברתית, בגלל אמונה שהפעילות החברתית גוזלת מזמנו של לימוד התורה או מפאת סדר היום העמוס של הלומדים במוסדות אלו. על פי גישתם של כמה מחברי הגרעינים התורניים, נגישותה של הישיבה, מבחינה גיאוגרפית, לאוכלוסיות מוחלשות, היא בעצמה התרומה לקהילה. גישה זו עצמה לפעמים מקשה על האוכלוסייה הדתית המקומית, אם וכאשר היו לה ציפיות שונות מאוד מהקמתה של גרעין תורני בתוכה.
- הקמת מוסדות לימוד חצי פרטיים בכמה ערים, עבור ילדי הגרעין וילדים נבחרים מתוך הקהילה הקולטת, גרמו למשיכת התלמידים ה"טובים" יותר (מבחינה לימודית והתנהגותית), ולפעמים גם העשירים יותר לבתי הספר האלו, ולירידה מקבילה ברמתם של בתי הספר המקומיים.
- לעתים קרובות השקפת עולמם והאידאולוגיה של חברי הגרעינים שונה מהותית מזו של האוכלוסייה המקומית (ואף הדתית). שוני זה יוצר קשיים בתקשורת ובביסוס פעילות דתית משותפת. אם הוקם בית ספר, החינוך השונה בבית הספר עלול להביא לפערים ערכיים בין ילדים (המתחנכים בבית הספר על פי גישתם של חברי הגרעין) להוריהם.
- חלק מהגרעינים עוסקים בגלוי ב"חזרה בתשובה", למורת רוחו של הציבור החילוני המקומי, ואף של הציבור הדתי.
