ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ובאני פיקו דֶי קונטי דלה מירנדולה (מירנדולה, נפת מודנה, 24 בפברואר 1463 - פירנצה, 17 בנובמבר 1494) היה הומניסט ופילוסוף איטלקי.
[עריכה] חייו
נולד במירנדולה כבן הזקונים של הרוזן ג'אן פרנצ'סקו הראשון ושל ג'וליה בויארדו. למד בבולוניה (1477-1478), בפרארה (1479) ובפאדובה (1480-1482), שם התוודע לאסכולת ה"אוורואיזם" (ראו: אבן רושד).
כפילוסוף והומניסט חקר את נושאי הידיעה וההכרה, ומוזכר במיוחד בזכות חוש הזיכרון המופלא שבו ניחן; בני תקופתו העידו על כך שהכיר בעל-פה את כל "הקומדיה האלוהית" לדאנטה ושאף היה מסוגל לדקלמה מן הסוף להתחלה. רעיונו ההגותי העיקרי היה כי ניתן לאחד את כל הדוקטרינות הפילוסופיות והתאולוגיות תוך שימת האדם במרכז העולם, בהתאם לתפיסת הרנסאנס. הואשם על ידי האפיפיור בכפירה ומאוחר יותר זוכה. זכה לכבוד רב כאשר נקרא על ידי מיכלאנג'לו "אדם כמעט אלוהי". השפיע על ניקולו מקיאוולי שבא לשמוע את הרצאותיו בפירנצה. הייתה לו גם השפעה על האסטרונום יוהנס קפלר בעקבות ביקורתו על האסטרולוגיה.
בשנת 1484 עבר לפירנצה, שם התיידד עם לורנצו דה מדיצ'י, ועם אנשי הרוח אנג'לו פוליציאנו (אמברוג'יני) ומרסיליו פיצ'ינו ולמד ב"אקדמיה האפלטונית". ב-1486 פרסם ברומא את כתבו "Conclusiones philosophicae, cabalisticae et theologicae". נפטר בפירנצה בשנת 1494 בגיל 31.
