ג'ימי פייג'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'יימס פטריק פייג' (נולד ב-9 בינואר 1944), הידוע יותר בשם ג'ימי פייג', הוא גיטריסט של להקת הרוק האגדית לד זפלין ואחד מהגיטריסטים המשפיעים ביותר בתולדות הרוקנרול.
תוכן עניינים |
[עריכה] השנים המוקדמות
פייג' נולד בהסטון, פרבר צפוני של לונדון, בן יחיד לאב מנהל תעשייתי ואם מזכירה רפואית. פייג' התחיל לנגן בגיטרה בגיל 12, ולמרות שלקח מספר שיעורי נגינה הוא נחשב כמי שלימד את עצמו לנגן. פייג' קיבל השראתו מאמני רוקאבילי דוגמת סקוטי מור וג'יימס ברטון אך לאחר זמן נטה יותר לאמני בלוז דוגמת בי בי קינג ואלמור ג'יימס. עם סיום לימודי התיכון החל לנגן פייג' עם משוררי ביט, עד שניל כרסיטיאן ביקש ממנו להצטרף ללהקתו, הקרוסיידרס (צלבנים). במהלך סיבוב ההופעות חלה פייג' - שהיה שברירי מאוד מבחינה פיזית באותם ימים - במחלת הנשיקה, ונאלץ לפרוש מהלהקה ובמקום בחר להתמקד בלימודי אומנות.
[עריכה] הקלטות האולפן
גם במשך לימודיו המשיך פייג' לנגן במועדון המארקי עם אלקסיס קורנר, אריק קלפטון וג'ף בק. לאחר שמספר אמרגנים הבחינו בנגינתו של פייג' הוא החל לנגן בהקלטות אולפן עבור מספר אמנים, בתחילה עשה זאת כעיסוק משני אך עם הזמן גבר הביקוש עבור נגינתו והוא החל להקליט באופן קבוע. פייג' ניגן עבור להקות רבות דוגמת הקינקס, המי (The Who) , הרולינג סטונס, ועבור זמרות כמו מריאן פייתפול ולולו. לאחר שאריק קלפטון עזב את להקת היארדבירדס ב-1965, הוצע התפקיד לפייג' אך הוא סירב והציע את חברו הטוב, ג'ף בק, בתור מחליף לקלפטון. פייג' המשיך להקליט גם עבור אמנים מתחומים שונים מרוקנרול והגיע למצב שבימים מסוימים לא ידע עבור מי הוא אמור לנגן. ב-1966, הקליט פייג', יחד עם ג'ף בק, קית' מון, ג'ון פול ג'ונס וניקי הופקינס את השיר "בק'ס בולרו", הקלטה זו גרמה לפייג' לעזוב את הקלטות האולפן ולהקים להקה. מספר שבועות לאחר מכן, לאחר עזיבת הבסיסט של היארדבירדס החליט פייג' להצטרף ללהקה ולנגן בבס למרות שלפני כן לא ניגן על כלי זה. לאחר זמן מה עבר פייג' לנגן בגיטרה והיארדברידס נעשתה ללהקה עם שני גיטריסטים מובילים, פייג' ובק. בק פרש מהלהקה לאחר משבר אישי ופייג' נותר גיטיריסט יחידי, עד התפרקות הלהקה ב-1968.
[עריכה] לד זפלין
פייג', יחד עם מנהל היארדבירדס פיטר גראנט, החזיקו בזכויות לשם והחליטו להמשיך לפעול תחת השם ה"יארדבירדס החדשים" עד תום התחייבויותיהם. פייג' גייס ללהקה את ג'ון פול ג'ונס, שהכיר אותו מימי הקלטות האולפן, בתור בסיסט, ושני צעירים אלמוניים, רוברט פלאנט כזמר וג'ון בונהם כמתופף. הלהקה שינתה שמה ללד זפלין וההצלחה מיהרה לבוא. פייג' שימש כמלחין, כנגן וכמפיק המוזיקלי של הלהקה ונחשב לגורם העיקרי להצלחתה. למרות שפייג' מזוהה ביותר עם גיטרת גיבסון לס פול בהופעות החיות, הוא לא הרבה להשתמש בה בהקלטות האולפן, בהן השתמש לרוב בגיטרת פנדר טלהקסטר וגיטרת דנאקלטרו כשניגן עם סלייד. הסולו שלו לשיר "מדרגות לגן-עדן" ("Stairway to Heaven") נבחר לסולו הטוב ביותר בתולדות הרוק על ידי קוראי מגזין גיטר וורלד. ב-1976 החל פייג' להשתמש בהרואין וכתוצאה מכך נגינתו הדרדרה והוא לעתים נעדר מהקלטות הלהקה, מה שגרם לעליית הדומיננטיות של ג'ונס ופלנט בכתיבת השירים.
[עריכה] אחרי לד זפלין
לאחר מות ג'ון בונהם ב-1980, התפרקה לד זפלין, ופייג' לא ניגן במשך שנתיים, בהן נאבק בהתמכרותו בהרואין. ב-1982 הקליט את פסקול הסרט "משאלת מוות 2", פייג' ניגן עבור להקתו החדשה של פלנט, ויחד עם פול רוג'רס בלהקה חדשה שלא האריכה ימים. ב-1985 התאחדה לד זפלין לכבוד הלייב אייד כשפיל קולינס על התופים במקום בונהם המנוח אך הופעה זו לא הייתה מוצלחת במיוחד. פייג' המשיך לשתף פעולה עם דייב קוברסדייל, יריב של רוברט פלנט.
פלנט ופייג' חזרו להופיע ביחד ב-1994. מסע הופעות זה כלל ליווי של אנסמבל מצרי, נגנים ממרקש ותזמורת המטרופוליטן של לונדון. האלבום וה-DVD שהוקלטו במרוקו, ווילס ולונדון זכו להצלחה רבה והאלבום אף הגיע למקום הרביעי במצעד מכירות האלבומים של הבילבורד. הבולט מבין שירי האלבום הנו הביצוע ל"קשמיר", שזכה לעיבוד בסגנון מזרחי מלא. ארבע שירים מזרחיים הוקלטו על ידי השניים, וכן מספר משירי לד זפלין בגרסאות מזרחיות. השניים המשיכו את שיתוף הפעולה והוציאו אלבום עם חומר מקורי ב-1998, לאחר מכן נפרדה שוב דרכם של השניים. פייג' הופיע ביחד עם שון "פי דידי" קומבס בפסקול הסרט "גודזילה" בשיר שמנגינתו נדגמה מהשיר "קשמיר" של לד זפלין. לאחר מכן פייג' הופיע יחד עם להקת ה"בלאק קרואוז" (העורבים השחורים) אך פרש במהלך סיבוב ההופעות בשל פציעה בגב. בשנים האחרונות מקדיש פייג' את מירב זמנו בקרן לסיוע לילדים נזקקים מברזיל ביחד עם אשתו הברזילאית, עבור תרומה זו קיבל פייג' ב-2005 את תואר ה-Order of the British Empire) OBE) הנכבר ממלכת אנגליה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ג'ימי פייג', באתר MOOMA
