דברה ליפשטדט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

דברה ליפשטדט (Deborah Lipstadt), היסטוריונית, נולדה במנהטן, ניו-יורק בשנת 1947.

אביה היגר לארצות הברית מגרמניה בשנות ה-20 של המאה ה-20, משיקולי פרנסה. המשפחה השתייכה לזרם היהודי האורתודוקסי-מודרני ודבורה חונכה בבתי-ספר יהודיים. באמצע שנות ה-60 גרה בסמוך לסופר היהודי הנודע יצחק בשביס זינגר והושפעה מהתנועה לשוויון זכויות למען השחורים באמריקה.

ליפשטדט סיימה את לימודיה לתואר ראשון בחוג למדעי המדינה והיסטוריה. היא שהתה במשך שנה שלמה בישראל (בין השאר, בזמן מלחמת ששת הימים ביוני 1967). עם חזרתה לארצות הברית, השתתפה בתוכנית לימודי יהדות באוניברסיטת ברנדייס, שם סיימה את לימודי הדוקטורט שלה.

תוכן עניינים

1 קריירה
- 1.1 פרסומים
- 1.2 פרשת אירווינג
2 קישורים חיצוניים

[עריכה] קריירה

ליפשטדט התמחתה בלימודי יהדות מודרנית באוניברסיטת קליפורניה שבלוס אנג'לס. היא הרצתה בכל רחבי העולם וכהיסטוריונית שימשה כיועצת למוזיאון האמריקאי להנצחת השואה. בשנת 1994, מונתה ליועצת המוזיאון על-ידי הנשיא דאז - ביל קלינטון.

בשנת 1996, מינה מזכיר המדינה האמריקאי את ליפשטדט לשמש כיועצת הוועדה לחופש הדת, וכיועצת הממשלה בענייני תגובות מדיניות להכחשת השואה. ליפשטדט מופיעה רבות בתקשורת, כדי לנתח אירועים העוסקים ביהודים, ונודעת לה השפעה עצומה על מדיניות הממשל האמריקאי.

ליפשטדט מכהנת כפרופסור בחוג ללימודי יהדות מודרנית ולימודי השואה באוניברסיטת אמורי באטלנטה, ג'ורג'יה.

דבורה ליפשטדט מסרבת בתוקף להתעמת באופן פומבי עם מכחישי שואה, בתואנה כי עימות שכזה יקנה להם אמינות שקרית.

[עריכה] פרסומים

בשנת 1986, פרסמה את ספרה: "מעבר לאמונה: התקשורת האמריקנית והופעתה של השואה 1933 - 1945" המתאר כיצד התקשורת באמריקה התעלמה מידיעות אודות השואה במהלך שנות מלחמת העולם השנייה.
ספרה של ליפשטדט משנת 1993: "מכחישים את השואה", הוא הספר המלא הראשון המבקש להתעמת עם אלה המנסים להכחיש את קיומה של השואה. הספר זכה בפרס כבוד מטעם המרכז הלאומי לספרות יהודית, בשנת 1994.
בעקבות פרשת התביעה של דייוויד אירווינג פרסמה ליפשטדט את הספר (History on Trial: My Day in Court with David Irving 2005)

[עריכה] פרשת אירווינג

ב 1998 הגיש הסופר וההיסטוריון הבריטי דייוויד אירווינג תביעה כנגד ליפשטדט והמו"ל "ספרי פינגווין", בטענה כי אלו הוציאו דיבתו רעה בספרה של ליפשטדט "מכחישים את השואה". ליפשטדט כתבה בספר שאירווינג עיוות את הראיות בכוונה, כדי לתמוך בדעותיו האידאולוגיות. על פי החוק הבריטי, שכוונתו להגן על שמו הטוב של הפרט, הוטל על ליפשטדט נטל הראיה להוכיח כי טענותיה הן אמת.

ליפשטדט ופינגווין שכרו את עורך הדין אנטוני ג'וליוס ואת ההיסטוריון מאוניברסיטת קיימברידג' ריצ'רד ג'. אוונס על מנת להציג את טיעוניהם. אוונס בילה שנתיים בבחינת עבודתו של אירווינג, והציג את הכשלים בעבודתו, לרבות העובדה שהשתמש כמקור במסמכים מזויפים ביודעין. השופט צ'ארלס גריי שוכנע על ידי עדויות אלו וכתב פסק דין ארוך שבו גינה את אירווינג ואישר את האשמותיהם של ליפשטדט ואוונס, תוך שהוא מזכה את ליפשטדט מכל אשמה.