דנג שיאופינג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דֶנְג שְׂיָאופִּינְג (סינית: 鄧小平, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) , 22 באוגוסט 1904 - 19 בפברואר 1997), מהפכן וממנהיגי המפלגה הקומוניסטית בסין, מנהיגה בפועל של סין מ-1976 ועד 1997, כאשר הוא מהווה את הגרעין של הדור השני בהנהגת המפלגה. תחת הנהגתו התפתחה הכלכלה הסינית למעמדה העכשוי ככלכלה מתפתחת מהגדולות בעולם.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
דנג נולד בכפר שִׂישְׂייֵן שבמחוז סצ'ואן. הוא התחנך בצרפת ושם, בדומה למהפכנים סינים רבים, התוודע לראשונה לתורת המרקסיזם-לניניזם.
הוא התחתן שלוש פעמים והוליד 5 ילדים עם אשתו השלישית ג'ווֹ לין, שהייתה גם היא חברת המפלגה הקומוניסטית.
[עריכה] תחילת הקריירה
דנג הצטרף לשורות המפלגה בעודו סטודנט ולאחר שהשתתף במצעד הארוך. בהיותו מקורב של מאו דזה דונג הוא מונה על ידו לאחר המהפכה למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, וניהל את ענייני היום יום של המדינה יחד עם הנשיא המכהן ליו שאוצ'י. לאחר התפכחות המדינה וגילוי אי שביעות הרצון מתוכנית הדילוג הגדול קדימה של מאו, צברו דנג וליו כוח ופופולריות בקרב העם וראשי המפלגה, וזאת על חשבון מאו עצמו.
מאו, שחשש לאיבוד שליטתו במפלגה בראותו את הצלחתם של השניים, הגה את המהפכה התרבותית, שבמהלכה סר חינו של דנג מעיני העם, והוא נאלץ לפרוש מתפקידיו במפלגה, אך הוא חזר לתפקידו ב1974. מפלה נוספת ב1976 לא עצרה בעדו מלשוב ולתפוס את הנהגת המדינה מיד לאחר מותו של מאו באותה השנה.
[עריכה] החזרה לשלטון
בעזרת כוח רצון חזק ואינטליגנציה גבוהה, הצליח האיכר המזדקן דנג להפוך בהדרגה למנהיגה של המדינה המאוכלסת בעולם בשנים שלאחר מותו של מאו.
על ידי העברה זהירה של תמיכתו בתוך המפלגה הקומוניסטית, הצליח דנג לתמרן את יורשו החוקי של מאו חְווָה גְווֹפֶנְג וסילק אותו מראשות המדינה ב1980. בניגוד לחילופי שלטון קודמים במדינה, התיר דנג לחווה, אשר נשאר חבר בוועדת המפלגה, לפרוש בשקט ויצר תקדים בו מנהיג מודח מסיים את כהונתו מבלי להפגע באופן פיזי.
לאחר תפיסתו את השלטון דחה דנג את המהפכה התרבותית, והחל את התקופה הידועה כאביב של בייג'ינג, תקופה בה הותרה ביקורת על הסבל שנגרם בעת המהפכה התרבותית. הוא החליש את האנשים שהתחזקו בעקבות המהפכה, בעודו מחזק את האנשים שהודחו במהלכה, ביניהם הוא עצמו.
למרות שתפקידו הרשמי היה צנוע מאוד (יושב ראש הוועדה הצבאית-מרכזית של המפלגה) הוא החליף את המזכ"לים תחתיו ולמעשה היה האיש החזק ביותר בשלטון.
[עריכה] ההפתחות למערב
תחת שלטונו של דנג, קשריה של סין למערב התפתחו ללא תקדים. הוא קיים פגישות עם מנהיגים מערביים ואף נסע לארצות הברית להפגש עם הנשיא ג'ימי קרטר בבית הלבן, לאחר שארצות הברית הפסיקה את יחסיה הדיפלומטיים עם הרפובליקה הסינית (טיוואן) ב-1979.
הישג נוסף של דנג היה ההסכם שנחתם בין בריטניה וסין ב19 בדצמבר 1984, הסכם לפיו תועבר הונג קונג לידי סין בשנת 1997 עם תום 99 שנות החכירה של רוב שטח המושבה. דנג הסכים באותו חוזה להשאיר את המשטר הקפטיליסטי באי על כנו למשך 50 השנים מרגע ההחזרה. כינויה של התוכנית: "ארץ אחת, שתי תפיסות" שווק בקרב הסינים כפתיחת פתח לאיחוד סין עם טיוואן בשנים הקרבות.
לעומת זאת, בהצמדו לדרך המאואיסטית, דנג לא פיתח את היחסים עם ברית המועצות, בעקבות תפיסתו כי ברית המועצות הינה מעצמת על שווה בעוצמתה לארצות הברית, אך קרבתה הפיזית לסין מסכנת את האחרונה.
[עריכה] סוציאליזם בעל מאפיינים סיניים
מטרותיה של הרפורמה של דנג, שפורסמו ב-1976, סוכמו למה שידוע כארבע המודרניזציות: חקלאות, תעשייה, מדע וטכנולוגיה. הדרך בה בחר דנג להפוך את סין למדינה מודרנית-מתועשת הייתה צורת הכלכלה הסוציאליסטית בשילוב עם מאפיינים כלכליים אשר התאימו לחברה הסינית המתפתחת (בניגוד לצעדיו של מאו בדילוג הגדול קדימה).
לטענתו, באותן שנים הייתה סין בשלב מוקדם של סוציאליזם ועל המפלגה לעשות הכול כדי להיטיב את הסוציאליזם במדינה במאפייניו הסיניים. פירוש זה למרקסיזם הסיני הפחית את תפקידה של האידאולוגיה המפלגתית בתהליכי קבלת ההחלטות הכלכליים, מה שהביא ליצירת מדיניות של יעילות והשתפרות. על ידי הפחתת החשיבות של השיתופיות בכלכלה יצר דנג תחושה בקרב העם שמשמעות הסוציאליזם אינה "עוני משותף לכול".
שלא כמו חווה גוונפנג, דנג האמין שאין לדחות מדיניות רק מכיוון שהיא אינה תואמת את משנתו של מאו, ובניגוד לדעה השמרנית הוא גם הסכים לאמץ מודלים אשר היו קיימים בחברות קפיטליסטיות ברחבי העולם.
כחלק מתפיסה זו איפשר דנג לחברות בינלאומיות גדולות להקים מפעלים באזורי תעשייה מיוחדים ובכך להשיג השקעות זרות בכלכלה הסינית ולאפשר בה ליברליזציה יחסית.
דנג שיאופינג נפטר ב-19 בפברואר 1997 בגיל 93. מורשתו והרפורמה שהנהיג נחשבות לצעד של אדם בודד שהיה אחד המשפיעים ביותר בתולדות האנושות כולה.
| הקודם: חווה גוונפנג |
נשיא הרפובליקה העממית של סין
דנג שיאופינג |
הבא: ג'יאנג דזה-מין |
