ג'יאנג דזה-מין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גְ'יָאנְג דְזֶמִין (江泽民) (נולד 17 באוגוסט 1926) היה בכיר דור ההנהגה השלישי של המפלגה הקומוניסטית בסין בשמשו כמזכיר הכללי של המפלגה מ-1989 ועד 2002, נשיא המדינה מ-1993 עד 2003 ונשיא הוועד הצבאי העליון מ-1989 ועד 2004. תחת שלטונו התקדמה כלכלתה של סין התקדמות מטאורית, קשרי החוץ הורחבו וכל זאת תוך השארת המפלגה הקומוניסטית כמפלגה השלטת בממשלה ובמדינה.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
ג'יאנג דזה-מין הצטרף למפלגה הקומוניסטית בשנת 1946 לאחר חברות ארוכה בתנועות הנוער הקומוניסטיות המחתרתיות. לאחר סיום לימודיו התיכוניים, עבר ג'יאנג ללמוד באוניברסיטאות שונות בסין, וכשסיים את תוארו בהנדסה, נסע למפעלי הרכב של סטלין במוסקבה כדי לקבל ניסיון במקצוע.
שליטתו המוחלטת ברומנית ורוסית וכן יכולתו המרשימה לקלוט שפות אשר הקנתה לו יכולות ניהול שיחה ביפנית, צרפתית ואנגלית עזרו לו בצעדיו המאוחרים יותר לפתיחת סין אל המערב. לפני כניסתו לפוליטיקה הארצית שימש ג'יאנג כשגרירה של סין ברומניה וכראש עיריית שאנגחאי.
[עריכה] עליה לשלטון
אחרי דיכוי המחאות בכיכר טיאנאנמן ביוני 1989 החליטו דנג שיאופינג, לי פנג וצ'ן יו'ן להחליף כמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של סין את המנהיג הליברלי יותר ג'או דזה-יאנג אשר נחשב קשוב יתר על המידה למחאות הסטודנטים. כמחליף הם בחרו בג'יאנג, למרות שלא לקח חלק בדיכוי מחאות הסטודנטים בכיכר טיאנאנמן, אולם לאחר שהוכיח את יכולתו בדיכוי מהומות דומות בשאנגחאי. ב-24 ביוני 1989, הכינוס הרביעי של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית הדיח את זאו, ומינה את ג'יאנג כמזכיר הכללי.
בנובמבר אותה שנה הפך ליו"ר הוועד הצבאי המרכזי של המפלגה, ב27 במרץ 1993 נבחר לנשיא המדינה, ועם מותו של דנג שיאופינג ב-1997 הפך סופית למנהיג הרפובליקה העממית של סין.
[עריכה] הקונגרס ה-16 של המפלגה והפרישה
בשנת 2002 פינה ג'יאנג את מקומו בראשות הוועידה המכוננת של המפלגה, לאנשי "הדור הרביעי" במפלגה אשר הונהגו על ידי הו ג'ינטאו. לאחר שעלה הו לשלטון הוא העניק לג'יאנג את התואר החדש "ראש המפלגה" בעוד הוא עצמו משמש כמזכירה הכללי של המפלגה (ולמעשה שולט במדינה). ב-15 במרץ 2003 ירש הו את תפקידו של ג'יאנג כנשיאה של סין. ג'יאנג נשאר יושב ראש הוועדה הצבאית הראשית כאשר הוא משמר את כוחו בוועדה המכוננת על ידי הצבה של אנשי שלומו ב-6 מתוך תשעת המקומות בוועדה.
לאחר הקונגרס ה-16 של המפלגה הקומוניסטית, הקפיד ג'יאנג לשמור על פרופיל נמוך ולהימנע מהצהרות פומביות. הוא היה שקט במיוחד בזמן השתוללות מחלת הסארס בסין, במיוחד בהשוואה לפתיחות הרבה לתקשורת אותה גילה היו"ר הו. למרות שרבים ציפו מג'יאנג להמשיך ולהשפיע על התנהלותה של המפלגה, מדיניותו לא ניכרה ולא באה לידי ביטוי במהלכיה של המפלגה, וזאת בעיקר משום שההסדרים החוקתיים שהתקבלו בקונגרס ה-16, השאירו את ג'יאנג למעשה בעמדה חסרת השפעה.
למרות שמרבית חברי הוועדה המכוננת היו אנשיו, הם לא יכלו להשפיע על הבירוקרטיה האזרחית בסין בצורה אשר בה הוא חפץ. יתר על כן, תפקידו כראש הוועדה הצבאית נחלש גם הוא וזאת בשל הרכבה החדש של הוועדה שכלל בעיקר אנשי צבא מקצועיים, אשר רמזו לו בעדינות כי הם אינם מעוניינים להתוות מדיניות שונה מזו של הוועדה המכוננת. לבסוף, נשאר ג'יאנג האיש היחיד מאנשי הדור השלישי בצמרת המפלגה (מלבד דנג שיאופינג שלמרות פרישתו המשיך לעסוק בענייני המפלגה) מאחר וכל חבריו העדיפו להימנע מלעסוק בענייני היומיום ולפרוש לענייניהם הפרטיים.
ב-19 בספטמבר 2004, לאחר כינוס בן ארבעה ימים של הוועד הראשי של המפלגה, פרש ג'יאנג מתפקידו הרשמי האחרון כראש הוועדה הצבאית לאחר שבועות של ניסיונות לשכנעו בידי אנשיו של הו ג'ינטאו לפנות את מקומו. כצפוי, יורשו של ג'יאנג בתפקיד היה לא אחר מאשר הו ג'ינטאו, אך בהתמודדות על תפקיד סגן יושב הראש נכשל המועמד של ג'יאנג מה שסימן סופית את תום עידן ג'יאנג דזה-מין בסין. בפעם הראשונה מאז כינונה של הרפובליקה העממית ב-1949, בוצעו חילופי שלטון במדינה ללא אלימות ובדרכי נועם.
[עריכה] מורשתו של ג'יאנג דזה-מין
על אף הלעג לו זכה ג'יאנג מראשי המפלגה בצעירותו, הוא נתמנה מנהיג המפלגה ומחליפו הטבעי של דנג שיאופינג במהירות רבה יחסית. תחת הנהגתו צמחה הכלכלה הסינית בקצב מדהים של 8% בשנה, התקדמות שאין שנייה לה בעולם כולו. התקדמות זאת נזקפת לזכות המדיניות אותה הנהיג ג'יאנג, מדיניות הדוגלת בכלכלת שוק עם בקרה מפלגתית נוקשה. מורשתו של ג'יאנג באה לידי ביטוי גם בקבלתה של סין לארגון הסחר העולמי וכן בהיבחרותה לאירוח המשחקים האולימפיים בבייג'ין בשנת 2008. משנתו של ג'יאנג התווספה לחוקת המפלגה בתום הקונגרס ה-16 לצד המרקסיזם-לניניזם, המאואיזם ומשנתו של דנג שיאופינג.
במקביל להצלחתו, הוטחה בו ביקורת חריפה מצד ארגוני זכויות אדם שונים, על כך שהוא אינו מביא לרפורמות חברתיות ופוליטיות בארצו. לאורך כל כהונתו פעל ג'יאנג לחיזוק שליטתה של המפלגה בעם ושמירת מעמדה השלטוני. מאז 1999 נלחמה המדינה בתקיפות באנשי תנועת הפאלון גונג למרות המחאות הרמות שנשמעו נגד צעדיה בנושא.
ביקורת נוספת לה זכה ג'יאנג הייתה ביקורת מתוך המפלגה, באשר להתמקדות בפיתוח הכלכלה בכל מחיר תוך התעלמות מכוונת מהנזק הסביבתי אשר נגרם כתוצאה מכך, מהגדלת הפערים בין עשירים לעניים והפגיעה באלו שהשתרכו מאחור כתוצאה מהרפורמות בכלכלה. מתווה מדיניותם של יורשיו של ג'יאנג נהגה בעיקר כדי לתקן את הפערים הללו, וכיום ניתן בסין דגש גם על הסביבה ומערכת הבריאות, ולא רק על צמיחת הכלכלה.
| הקודם: דנג שיאופינג |
נשיא הרפובליקה העממית של סין
ג'יאנג דזה-מין |
הבא: הו ג'ינטאו |
