דרכון נאנסן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דרכון נאנסן הינו מסמך שהונפק על ידי נציבות הפליטים של חבר הלאומים, החל בשנת 1922, לבני אדם שאיבדו את נתינותם, על מנת לאפשר להם לחצות גבולות. דרכוני נאנסן קיבלו את שמם מחתן פרס נובל לשלום פריטיוף נאנסן הנורבגי, שעמד מאחורי הרעיון והיה אחראי לביצועו כנציב העליון לענייני פליטים בחבר הלאומים.
הצורך בדרכון מיוחד זה התעורר לראשונה כתוצאה ממהפכת אוקטובר ברוסיה. לנין הורה לשלול את אזרחותם של כ-1.4 מיליון רוסים שברחו מארצם מפחד הקומוניסטים. במצב שנוצר לא יכלו אנשים אלה לחצות גבולות בינלאומיים, בהעדר דרכון כלשהו. חבר הלאומים הנפיק כ-450,000 דרכוני נאנסן לבני-בלא-ארץ שנזקקו להם. משרד הפליטים הבינלאומי על שם נאנסן קיבל ב-1938 את פרס נובל לשלום על פעילותו זו, שהייתה אחת מההצלחות המעטות של ארגון חבר הלאומים.
בין הפליטים הרוסים הידועים שהשתמשו במסמכים מיוחדים אלה כדי להגר למערב, ניתן למנות את: איגור סטרווינסקי, סרגיי רחמנינוב, מארק שאגאל ואנה פבלובה.
