האיקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הַאִיקוּ (ביפנית: 俳句) הינו צורת שירה שמקורה ביפן המסורתית. מאז שנות ה־50 של המאה ה־20 הוא זוכה לפופולריות מחודשת בכל רחבי העולם.

האיקו יפני מסורתי מורכב משלש שורות בנות 17 יחידות-זמן סך הכל: בשורה הראשונה 5 יחידות, בשורה השנייה 7 ובשורה השלישית שוב 5. השיר מתאר רגע המתרחש בהווה, ועליו לכלול "קיגו" (Kigo) שהיא מילה המסמלת את עונת השנה בה מתרחש השיר, למשל ענן זבובים או פריחת עץ הדובדבן. כינוי עונת השנה אינו מופיע לצד מילת העונה. מקור ההאיקו בשירת הטנקה שכללה שתי שורות נוספות בנות שבע יחידות. לטנקה ולהאיקו קדמה שירת הראנגה, שהינה למעשה קבוצת שירי טנקה שמתכתבות אלה עם אלה. קיימת גם מסורת של האיקו היתולי, המכונה סנריו.

כללים אלה מבוססים על השפה היפנית ועל המסורת הספרותית שלה. הכללים לא תמיד מתאימים לשפות אחרות, ולכן כאשר כותבים האיקו בשפה אחרת יש נטייה לשמור רק על חלק מהכללים, אם בחלוקה שרירותית ליחידות (5, 7, 5 - אולם עוד על כך להלן), שימוש במשקל כלשהו (כך למשל בקימו הישראלי) או שמירה על קיצור ואווירת האיקו. גם כאשר מעבירים האיקו לשפה מערבית, המתרגם בדרך כלל בוחר לוותר על המשקל המקורי על מנת לשמור את המשמעות וקילוח השיר. בתרגומים הראשונים של האיקו לשפה העברית, המתרגמים נטו לעתים להשתמש בחריזה כתחליף למשקל.

התפיסה המקובלת שהאיקו נכתב ביפן במספר מסוים של הברות מוטעית לחלוטין, ונובעת מחוסר הבנה של השפה היפנית ושירתה: הן מבוססות על יחידות זמן פונטיות, לא על הברות ומשקל. מה שחשוב בהאיקו הוא תיאור של התרשמות החושים של המשורר מרגע קונקרטי במקום מסוים ובזמן הווה.

נושא שיר ההאיקו יכול להשמע מובן מאליו בשמיעה ראשונה, אולם כאשר מתעמקים בקשר בין שני הדימויים השונים בשיר - הענבל וגוף הפעמון - אפשר לגלות תובנה מעניינת או מסר רוחני. אחת ההשפעות המרכזיות של ההאיקו הינו זן בודהיזם, זרם של הזן שצמח בסין והשפיע מאוד על התרבות היפנית.

המשוררים המסורתיים הידועים של ההאיקו הם באשו, איסא, בוסון ושיקי.

[עריכה] דוגמה להאיקו מפורסם (מאת באשו)

古池や - Furuike ya
蛙飛び込む - Kawazu tobikomu
水の音 - Mizu no oto

בריכה עתיקה
צפרדע קופצת -
צליל מים

האיקו זה חובר על-ידי באשו כאשר נשאל לגבי מצב תודעתו על-ידי מורו למדיטצית זן. הבריכה מסמלת את מצב התודעה השלו בו הוא היה, והצפרדע מסמלת את שאלתו של מורו, שהפריע לה.

[עריכה] ספרות נוספת בעברית

"לאן נעלמו הקולות", שירי האיקו וסיפורי זן בתרגום יואל הופמן, הוצאת מסדה
"אמרי שיר על סף מוות", שירי מוות בתרגום יואל הופמן
"יום השנה לסלט", מאצ'י טאווארה, בתרגום יעקב רז (שירי טאנקה מודרניים של משוררת יפנית צעירה בת זמננו)
"זה זה", ליאת קפלן ותמיר להב-רדלמסר