יפן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יפן (日本 "מקור השמש", הגיית השם ביפנית כיום: ניהוֹן, בעבר הייתה מקובלת ההגייה: ניפּוֹן) היא ממלכת איים בצפון האוקיינוס השקט השייכת ליבשת אסיה. למרות היותה מדינה בינונית מבחינת שטחה, יפן היא המדינה השישית בעולם מבחינה תעשייתית, והמדינה השלישית מבחינת עוצמתה הכלכלית. יפן מכונה גם בשם: "ארץ השמש העולה" או "ארץ שמונת האיים הגדולים".

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 פרה-היסטוריה והיסטוריה מוקדמת 1.1.1 תקופת יאיואי 1.2 התקופה הקלאסית 1.3 ימי הביניים ביפן 1.4 התקופה המודרנית 2 ממשל ופוליטיקה 2.1 הפרלמנט היפני - הדיאט 2.2 המשפחה הקיסרית 2.3 יחסי חוץ 2.4 יפן וישראלים 3 כלכלה 3.1 המגזר החקלאי 3.2 המגזר התעשייתי 3.3 מגזר השירותים 4 גאוגרפיה 4.1 אקלים 4.2 אזורים אקולוגיים 4.3 ויכוחים טריטוריאליים 5 מחוזות 6 דמוגרפיה 6.1 דת 6.1.1 יהדות יפן 6.2 חינוך 6.3 שפה 7 תרבות 7.1 אומנויות לחימה 7.2 ילדות ביפן 7.3 הימורים 8 צבא וביטחון 9 ראו גם 10 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של יפן

[עריכה] פרה-היסטוריה והיסטוריה מוקדמת

ערך מורחב – תקופת ג'ומון

מהמחקר הארכיאולוגי עולה כי המתיישבים הראשונים ביפן הגיעו מקוריאה וסיביר לפני לפחות 30,000 שנה, כאשר עדיין לא היה ים שהפריד בין יפן ליבשת. ייתכן כי אחרים הגיעו בדרך הים מאוחר יותר מהפיליפינים ופולינזיה.

הסימנים הראשונים לתרבות מופיעים בערך ב10,000 לפנה"ס עם תרבות ג'ומון, שמאופיינת באורח חיים של ציידים-לקטים נוודים למחצה, הגרים בחפירות בקרקע, ושעסקו בחקלאות פרימיטיבית. האריגה עדיין לא הייתה ידועה, והמצאי הארכיאולוגי מעיד על כך שהבגדים היה עשויים מקליפות עצים. עד שנת 3000 לפנה"ס, אנשי הג'ומון כבר היו מפסלים דמויות מחמר וייצרו כלים המעוטרים בדוגמאות שונות על ידי חבלים ומקלות שנלחצו אל החמר הלח. כאן היה ייצור הקרמיקה העתיק ביותר בעולם.

מקורותיה ההיסטוריים של התרבות היפנית לוטים בערפל, ומשתרגים היטב באגדות הרבות שצמחו במרוצת השנים ב"ממלכת האלים". לפי המסורת, ה11 בפברואר 660 לפנה"ס, הוא התאריך הרשמי (לפי ספירת הנוצרים) שבו נוסדה יפן על ידי הקיסר גִ'ימוּ טֶנוֹ. "עובדה" זו מופיעה בגרסאות הקדומות ביותר של תיעוד היסטורי כלשהו ביפן בתעודות שנכתבו בין המאה ה-6 למאה ה-8, לאחר אימוץ מערכת הכתב הסיני על ידי היפנים. זהו תיעוד ממקור ראשון, עם זאת הוא נעשה יותר מ-1,000 שנה לאחר התרחשותם, כביכול, של המעשים המתוארים בו. התקופה בה נכתבו התעודות הללו, הייתה תקופה של מלחמות בין מספר תקיפים מקומיים ששלטו בחלקיה השונים של המדינה ותבעו לעצמם את תפקיד קיסר הארץ כולה, שהוחזק על ידי אחת המשפחה הקיסרית ששלטה על חלק נכבד מן הארץ. במטרה ליצור לגיטימציה לאחזקתה של המשפחה הקיסרית השלטת, יצרו וליקטו תומכי הקיסר אסופת שירים וסיפורי אגדה, אשר מתארים את התגלגלות האלוהות מאלת השמש אמאטראסו (אשר נחשבת עד לימינו לבכירה באלי הפנתיאון של דת השינטו, הדת המקורית של יפן), דרך נכדהּ ניניג'י ועד לקיסר המייסד, ג'ימו טנו, שהיה לטענת המיתוסים הללו מייסדה של השושלת הקיסרית השלטת. שושלת זו, אשר כתבה את ההיסטוריה הקדומה של יפן, היא אותה שושלת עליה נמנים קיסרי יפן של ימינו.

[עריכה] תקופת יאיואי

ערך מורחב – תקופת יאיואי

בתחילת תקופת יאיואי (ביפנית 弥生時代) בערך בשנת 300 לפנה"ס הייתה פריחה של טכנולוגיות חדשות כגון חקלאות אורז, שמניזם, והפקת ברזל וברונזה, שהובאו בידי מהגרים מקוריאה. טכנולוגיות אלה היוו את היסודות לתרבות היפנית המסורתית שעדיין קיימת היום. אוכלוסייה זו גדלה והחברה נעשתה למורכבת יותר, כשהאנשים אורגים בדים, גרים בכפרי-איכרים קבועים, בונים מבנים מעץ ומאבן, צוברים את הונם על ידי בעלות על קרקעות ואחסון דגן, והתפתחו מעמדות חברתיים ברורים.

לאחר תקופת היאיואי הגיעה בערך ב250 לספירה תקופת קופון, שהייתה מאופיינת במדינות מיליטריסטיות חזקות שמרוכזות סביב שבטים בעלי עוצמה. חצר הימטו, באזור אסוקה, השתלטה על השבטים האחרים וצברה הון על ידי השתלטות על קרקעות רבות. כשהם מתבססים על המודל הסיני, הם פיתחו מנהל מרכזי וחצר אימפריאלית, והחברה אורגנה על פי עיסוק. רוב האנשים היו איכרים; אחרים היו דייגים, אורגים, קדרים, אומנים, ומומחים ריטואליים.

[עריכה] התקופה הקלאסית

היפנים החלו לכתוב את ההיסטוריה שלהם רק במאה ה-5 וה-6 לספירה, כשמערכת הכתיבה הסינית, בודהיזם, קדרות מתקדמת, קבורה טקסית, והיבטים תרבותיים אחרים הובאו ליפן על ידי אריסטוקרטים, אומנים, ונזירים מבאקג'ה, ממלכה בקוריאה.

השלב הראשון של הכתיבה ההיסטורית היפנית הגיעה לשיא בראשית המאה ה-8 עם הכרוניקות המאסיביות, קוג'יקי (תיעוד העניינים העתיקים, 712 לספירה) וניהונג'י (כרוניקות יפן, 720 לספירה). אם כי יפן לא הופיעה כלל בהיסטוריה הכתובה עד ל57 לספירה, אז היא מוזכרת בתעודות סיניות כאומה של "ווה", או "עבדים גמדים", הכרוניקות האלה מספרות סיפור אגדי הרבה יותר – ומייחסים את מוצאם של אנשי יפן לאלים עצמם.

לפי המיתולוגיה היפנית המסורתית, יפן נוסדה במאה ה-7 לפנה"ס על ידי הקיסר ג'ימו, שהיה צאצא ישיר של האל אמטרסו, השייך לדת השינטו. נטען כי הוא החל שושלת של קיסרים יפנים שנותרה רציפה עד היום. אולם, היסטוריונים אומרים כי הקיסר הראשון למעשה היה הקיסר אוג'ין, אם כי תאריך מלכותו אינו ברור. עם זאת, ברוב שנות ההיסטוריה של יפן, הכוח האמיתי היה בידי האצולה, השוגונים, או הצבא, ולאחרונה – ראשי הממשלות.

על ידי רפורמת טאיקה מ645, היפנים הגבירו את אימוץ התרבות הסינית, וארגנו מחדש את הממשל על פי מבנה הממשל הסיני. דבר זה הכין את הדרך לדומיננטיות של הפילוסופיה הקונפוציאנית עד למאה ה-19.

בתקופת נארה שבמאה ה-8 הופיעה לראשונה מדינה יפנית חזקה שרוכזה סביב חצר אימפריאלית בעיר הייג'ו-קיו (כיום נארה). החצר האימפריאלית לאחר מכן עברה לנגואקה ואח"כ להיאן-קיו (כיום קיוטו), מעבר המסמן את תחילת "תור הזהב" של התרבות היפנית הקלאסית הקרוי תקופת הייאן.

[עריכה] ימי הביניים ביפן

תקופת ימי הביניים ביפן אופיינה בעלייתו של מעמד שליט של לוחמים הקרויים "סמוראי". בשנה 1185, הגנרל מינאמוטו יוריטומו היה הראשון לשבור את המסורת של שלטון לצד הקיסר בקיוטו, ועבר לקמאקורה הרחוקה, דרומית ליוקוהאמה של היום. לאחר מותו של יוריטומו, שבט לוחמים אחר, ההוג'ו, שלטו כנציגים של השוגון. ממשל השוגון הצליח לחסום פלישה מונגולית מקוריאה ב-1274 ו-1281. לאחר תקופה זו, הייתה תקופה של מחנות יריבים שלחמו זה בזה וגרמו לסבל רב, תקופה הקרויה "המדינות הלוחמות" או סנגוקו.

במאה ה-16, סוחרים ומיסיונרים פורטוגלים הגיעו ליפן בפעם הראשונה, כשהם מתחילים את תקופת "ננבאן" ("ברברי דרומי") של תחלופה מסחרית ותרבותית ערה בין יפן והמערב (ואף עם סין). בערך באותו זמן, אודה נובונגה, טויוטומי הידיושי וטוקוגוואה ייאסו הצליחו לשלוט באורח חזק יותר על המדינות הלוחמות ביפן. טוקוגאווה הצליח לבסוף לאחד את הארץ כולה בכך שניצח את יריביו בקרב סקיגהארה ב1600, כשהוא מעביר את הבירה לאדו (כיום טוקיו) והחל את שוגונת טוקוגאווה.

שוגונת טוקוגאווה, שהייתה חשדנית כלפי המסיונרים הקתולים, חסמה את כל היחסים עם אירופה חוץ מאשר מגעים מוגבלים מאוד עם סוחרים הולנדים באי המלאכותי דג'ימה. הם גם נעשו מודעים יותר למסחר עם סין, במיוחד לאחר שהמנצ'ו כבשו את סין וייסדו את שושלת המנצ'ו קינג. המנצ'ו כבשו את קוריאה ב1637, והיפנים חששו מפני פלישה אליהם גם כן. לפיכך, המדינה נעשתה מבודדת יותר מאי-פעם. תקופת הבידוד הזו נמשכה למאתיים וחמישים שנה, תקופה הידועה כתקופת אדו, הנחשבת לשיאה של התרבות הימי-ביניימית היפנית.

[עריכה] התקופה המודרנית

ב-1854, הקומודור האמריקני מתיו פרי הכריח את יפן להיפתח למערב על ידי הסכם קנגוואה. החולשה של השוגון הובילה סמוראים רבים למרד, מה שהביא למלחמת בושין בשנים 1868-1867. כתוצאה מכך, השוגון התפטר ורסטורציית מייג'י הביאה את הקיסר חזרה לשלטון. יפן אימצה מוסדות מערביים רבים בתקופת מייג'י, כולל ממשל מודרני, מערכת משפט, וצבא. רפורמות אלו הפכו את האימפריה היפנית למעצמה עולמית שניצחה את סין במלחמה הסינו-יפנית ואת האימפריה הרוסית במלחמה הרוסית-יפנית. עד שנת 1910, יפן כבר שלטה על טייוואן, קוריאה, וחצי מסחלין.

בתחילת המאה ה-20 הייתה תקופה קצרה של "דמוקרטיית טיישו". מלחמת העולם הראשונה איפשרה ליפן, שלחמה בצד כוחות הברית המנצחים, להגדיל את השפעתה באסיה ואת אחזקותיה הטריטוריאליות באוקיינוס השקט. ב-1936, יפן חתמה על הסכם האנטי-קומינטרן והצטרפה לאיטליה וגרמניה בברית הציר. ב-1937, יפן פלשה למנצ'וריה, מה שהביא למלחמה הסינו-יפנית השנייה (1937-1945). ב-1941, יפן התקיפה את בסיס הצי האמריקאי בפרל הארבור, וכך נכנסה ארצות הברית למלחמת העולם. לאחר קרבות רבים באוקיינוס השקט, יפן איבדה את הרווחים הטריטוריאלים הראשוניים שלה, וארצות הברית הגיעה לטווח הפצצת מטוסים מטוקיו, אוסאקה, וערים אחרות, וכן הטילה פצצות אטום על הירושימה ("ילד קטן") ונגאסקי ("איש שמן"). יפן חתמה על כניעה ללא תנאי לבעלות הברית ב-15 באוגוסט, 1945 (יום VJ).

הכיבוש האמריקאי ביפן הסתיים באופן רשמי ב-1952, אם כי עדיין נותרו כוחות אמריקאיים ביפן, במיוחד באוקינאווה. יפן אימצה חוקה פציפיסטית חדשה ב-1947 תחת רשויות הכיבוש. לאחר הכיבוש, תחת תוכנית של התפתחות תעשייתית אגרסיבית, מדיניות הגנה כלכלית, והטלת משימת ההגנה הצבאית על ארצות הברית, התל"ג של יפן זינק והיא נעשתה לאחת מהכלכלות הגדולות בעולם. ב-19 בדצמבר 1956 הפכה יפן לחברה ה-80 באומות המאוחדות. למרות קריסת מדדי המניות ב-1990, ממנה המדינה עדיין לא התאוששה לגמרי, יפן עדיין נותרת מעצמה כלכלית גלובלית ולאחרונה החלה גם להפעיל את כוחה האסטרטגי, כשהיא מסייעת (בתפקידים לא קרביים) למלחמת המפרץ, לנסיונות האו"ם לשקם את קמבודיה, ולפלישה לעירק ב-2003.

[עריכה] ממשל ופוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של יפן

[עריכה] הפרלמנט היפני - הדיאט

אנשי מדעי המדינה מחשיבים את יפן כמלוכה חוקתית, המבוססת בעיקר על המערכת הבריטית. הרשות בעלת הכוח הרב ביותר במדינה היא הפרלמנט הכפול - ביקמריאליזם (שני בתים) ונקרא "הקוקאי" או "הדיאט". הדיאט מורכב מבית נבחרים (הבית התחתון) הכולל 480 נציגים, הנבחרים בבחירות בצורה הזו: 300 מתוכם נבחרים באזורים חד נציגיים. ו180 מתוכם נבחרים מתוך 11 אזורי בחירה כאשר הבחירה באזורים אלו היא במפלגות ולא בנציג ספציפי.הם מכהנים כ-4 שנים. ובית הקונסלרים (הבית העליון) שהבחירה בו כי באופן הבא: 100 נבחרים בבחירות יחסיות ארציות כאשר כל 3 שנים נבחרים 50 מתוכם. ו152 נוספים נבחרים בשיטה אזורית מתוך 47 מחוזות אדמינסטרטיביים כאשר לכל מחוז פרלמנט ומושל. כל מפלגה במחוז מציגה מועמדים לפי גודלה.

הקבינט היפני מורכב מראש הממשלה ומשריו, ואחראי כלפי הדיאט. על ראש הממשלה להיות חבר של הדיאט והוא נבחר על ידי חברי הפרלמנט. לראש הממשלה יש את הסמכות למנות ולסלק שרים, שרובם חייבים להיות חברי דיאט. המפלגה הדמוקרטית הליברלית (LDP) הייתה בשלטון מאז 1955, חוץ מממשלת קואליציה קצרה בין המפלגות המתנגדות לה ב1993; מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר היא המפלגה הדמוקרטית הליברלית-סוציאליסטית.

[עריכה] המשפחה הקיסרית

מעמדו של קיסר יפן אינו ברור. חוקת יפן מגדירה אותו כ"סמל של המדינה ושל אחדות העם", אם כי היה דיון רב האם הקיסר הוא ממש ראש המדינה או שהוא סמל פוליטי ותרבותי בלבד. הוא אחראי רק לחובות טקסיות ואין לו סמכות אמיתית, אפילו לא כוחות חירום. הריבונות, שפעם הייתה מגולמת בקיסר, נובעת כיום מהעם היפני על פי החוקה. אם כי מעמדו הרשמי אינו ברור לחלוטין, בארועים דיפלומטיים הקיסר בדרך כלל מתנהג כראש המדינה וכך גם מתייחסים אליו.

אקיהיטו הוא כיום הקיסר ה-125 של יפן. הוא עלה לכס הקיסרות לאחר מותו של אביו, הירוהיטו, ב-7 בינואר 1989 (ובכך התחיל את תקופת "הייסיי"), ונעשה לקיסר היפני באופן רשמי ב-12 בנובמבר 1990. בנו, הנסיך נהרוהיטו, נישא לאשה מהעם, הנסיכה מסקו אוודה, וגם להם יש בת, הנסיכה אייקו. ב-6 בספטמבר 2006 ילדה הנסיכה איקו יורש זכר (ראשון לאחר 40 שנה) ובכך נפתרה בעיית הירושה של הקיסרות. על פי חוק הירושה האימפריאלי מ-1947 רק זכרים זכאים לרשת את התואר: מכיוון שלא היה לאף אחד מבניו של הקיסר הירוהיטו צאצא זכר, יש שחשבו כי המשכיות הכס הקיסרי הייתה בסכנה, וזאת למרות שהיו מנגנונים חוקיים לפתור את הבעיה. ראייה זו וכן הגישה החדשה לזכויות נשים הביאו לקריאה לשינוי חוק הירושה, כך שיאפשר גם לנשים להיות קיסריות.

[עריכה] יחסי חוץ

יפן היא חברה של האומות המאוחדות והG8.

[עריכה] יפן וישראלים

כיום, בעקבות כמויות גדולות של ישראלים שטסו ליפן על מנת לעבוד ולחיות בה, קשה יותר להיכנס ליפן שוב, לאחר הפעם הראשונה. ביפן קיימות מספר קהילות יהודיות וכן בית חב"ד. ביפן ישנו ארגון בשם "בית ישראל" אשר רוחש חיבה ליהודים ומאמין בהיותם עם נבחר. בתקופת מלחמת העולם השנייה סבלו היהודים מרדיפות ביפן מצד המשטר אשר תמך בנאצים.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת יפן

שיתוף פעולה ממשלתי-תעשייתי, מוסר עבודה גבוה, שליטה בטכנולוגיה עילית, דגש חזק על חינוך ותקציב הגנה קטן יחסית עזרו לקדם את יפן באורח מהיר ביותר, וכיום היא אחת מהמעצמות הכלכליות הגדולות ביותר לצד ארצות הברית והאיחוד האירופי. למשך שלושה עשורים, הגדילה הכלכלית הכללית הייתה מדהימה: ממוצע של 10% בשנות ה-60, 5% בשנות ה-70, ו4% בשנות ה-80. הגדילה האטה באופן בולט בשנות ה-90 בעיקר בשל ההשפעות של השקעת יתר בסוף שנות ה-80 ומדיניות כלכלית שניסתה להפיק יותר מדי משווקי המניות והנדל"ן. נסיונות ממשלתיים לחדש את הגדילה הכלכלית לא נענו בהצלחה רבה מדי וכן הופרעו על ידי ההאטה הכללית בכלכלות האמריקאיות והאסייתיות ב2001-2002.

ממאפייניה הבולטים של הכלכלה היפנית היא העבודה יחד של תעשיינים, ספקים, מפיצים ובנקים בקבוצות מרוכזות הקרויות קרייטסו; איגודי היזמים החזקים וה"שונטו"; יחסים קרובים עם הביורוקרטיה הממשלתית, והבטחת משרה לכל החיים (שושין קויו) בחברות הגדולות. בתקופה האחרונה, חברות יפניות החלו לנטוש חלק מהנורמות האלה בנסיון להגדיל את הרווחיות.

ממשלתו הנוכחית של ג'וניצ'ירו קואיזומי ניסתה (לא תמיד בהצלחה) להעביר חוקי הפרטה והשקעת-חוץ על מנת להעיר את הכלכלה היפנית מתרדמתה. אם כי חלק מהחוקים האלה כן עברו, הכלכלה עדיין לא נענתה להם, והאוכלוסייה המזדקנת של יפן צפויה להעמיד את הכלכלה בלחץ נוסף בעתיד הקרוב.

בעקבות צפיפות אוכלוסייה גדולה מאוד, בעיקר בערים הגדולות, בערי יפן הגדולות הולכים ותופסים תאוצה מיזמי-ענק של בנייה לגובה, של גורדי שחקים אשר יהוו בית לאלפי בני אדם; דוגמאות למיזמים אלו הם תוכניות סקיי סיטי 1000 ואקס-סיד 4000 אשר מתוכננות להבנות בטוקיו.

[עריכה] המגזר החקלאי

יפן משתמשת בשיטה של חקלאות טרסות, בשל המחסור בקרקע מתאימה. על פי המדד של ייצור ליחידת שטח, יפן היא מהמתקדמת ביותר בעולם. אך המגזר החלקאי הקטן של יפן גם מקבל סובסידיות והגנות כלכליות רבות, עם תקנות ממשלתיות שמקלות על גידול בקנה מידה קטן ולא בקנה מידה גדול כמו שנהוג בצפון אמריקה. על אורז מיובא, הגידול המוגן ביותר, משולם מכס של 490% וחלקו מוגבל ל3% בלבד משוק האורז. אם כי יפן בדרך כלל מגדלת מספיק אורז בשביל התצרוכת שלה, על המדינה לייבא כ50% משאר הדגנים ומאכלי הבהמות, ונסמכת על יבוא לרוב אספקת הבשר שלה. ליפן יש את אחד מציי הדיג הגדולים בעולם, וכ-15% מהדגים בעולם מגיעים מספינותיה, ויש שטוענים כי הדיג היפני מביא לדיג-יתר במינים מסוימים כמו טונה. ישנה גם ביקורת על החלטתה של יפן לתמוך בציד לווייתנים מסוים.

[עריכה] המגזר התעשייתי

התעשייה, המפיקה רבע מהתוצרת הלאומית היפנית הכללית, תלויה מאוד בייבוא של חומרי גלם ודלקים. בשוק הבינלאומי, יפן מפורסמת בתעשיות הרכב והאלקטרוניקה שלה, כבסיסן של חברות גדולות כמו טויוטה, הונדה, ניסאן, מאזדה, סוני, מצ'ושיטה, טושיבה והיטאצ'י. ליפן גם יש פלח שוק גדול בשוק הטכנולוגיה העילית – מוליכים למחצה, כימיקלים תעשייתים, מכונות ייצור ותעשיות אוויריות. בנייה תמיד הייתה אחת מהתעשיות הגדולות ביפן, בעזרת חוזים ממשלתיים במליארדי דולר רבים במגזר האזרחי. הרובוטיקה חשובה מאוד בעוצמה הכלכלית ארוכת הטווח, וברשותה של יפן מצויים 410,000 מתוך 720,000 ה"רובוטים העובדים" בעולם.

[עריכה] מגזר השירותים

מגזר השירותים של יפן מהווה כשלושה רבעים מהתוצרת הכללית. בנקים, ביטוח, נדל"ן, קמעונאות, תחבורה ותקשורת הם כולם תעשיות חשובות. ממשלתו של קויזומי מנסה להפריט את שירות הדואר היפני, שהוא אחד המוסדות הגדולים במדינה לשירותי ביטוח וחסכונות.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של יפן

יפן, ארץ של איים, מתמשכת לאורך החוף המזרחי של האוקיינוס השקט. האיים הראשיים (שלפעמים קוראים להם איי הבית), מצפון לדרום, הם הוקאידו, הונשו (או היבשת), שיקוקו, וקיושו. נאהא באוקינאווה באיי ריוקיו היא יותר מ600 ק"מ דרום מערבית לקיושו. בנוסף, קיימים עוד כ-3000 איים קטנים יותר בארכיפלג היפני כולו.

יפן היא הארץ בעלת צפיפות האוכלוסין ה-18 בעולם. אולם, כ-73% מהמדינה היא הררית ואינה ראויה לחקלאות, לתעשייה או למגורים בשל תלילות המורדות, האקלים והחשש ממפולות אדמה בשל רעידות אדמה וגשם חזק. לפיכך, ישנה צפיפות אוכלוסין גבוהה מאוד באזורים הראויים למגורים, בעיקר באזורי החוף.

יפן נמצאת באזור הוולקני שב"טבעת האש" שסביב האוקיינוס השקט, במפגש בין פלטת הפיליפינים, הפסיפית, האירואסייתית והצפון אמריקאית. ישנן רעידות אדמה תכופות ברמות נמוכות וכן פעילות וולקנית מפעם לפעם. רעידות אדמה הרסניות, שלעתים קרובות מביאות אחריהן צונאמי, קורות כמה פעמים במאה. הרעידות הגדולות האחרונות היו צ'ואטסו ב2004 והאנשין ב1995. ישנם מעיינות חמים רבים שפותחו כאתרי נופש.

[עריכה] אקלים

יפן היא באזור אקלים ממוזג, עם בערך ארבע עונות (יש שאומרים כי העונה הגשומה צריכה להחשב כעונה חמישית), אך בגלל אורכה מצפון לדרום, ישנם הבדלים גדולים בין האזורים: הצפון הרחוק קר מאוד בחורף, ואילו הדרום הרחוק הוא תת-טרופי. האקלים מושפע גם על ידי רוחות עונתיות שמגיעות מהיבשת לאוקיינוס בחורפים ולהפך בקיץ. מימי זרם הקורושיו מחממים את צד האוקיינוס של יפן, ומחיים את שוניות האלמוגים שלה, השוניות הצפוניות ביותר בעולם. בשל זיהום, רוב השוניות האלה גוססות כיום. בסוף יוני ותחילת יולי יש עונת מונסון (חוץ מבהוייקדו), כאשר חזית גשם עונתית נמצאת מעל יפן. בסוף הקיץ ותחילת הסתיו, טייפונים מתפתחים מהאזורים הטרופיים שליד קו המשווה ומתקדמים מדרום מערב לצפון מזרח, ומביאים איתם גשם כבד.

הטופוגרפיה של יפן מחלקת אותה לשישה אזורי אקלים עיקריים: הוקאידו: להוקאידו יש אקלים ממוזג, עם חורף ארוך וקר וקיץ קריר. המשקעים אינם רבים, אך ישנו בדרך כלל שלג עמוק בחורף.

ים יפן: הרוח הצפון מערבית בחורף מביא לשלג כבד. בקיץ, האזור קריר יותר מאשר האזור הפסיפי, אך לפעמים יש שם טמפרטורות גבוהות ביותר בשל תופעת רוח הפוהן.

הרמות הגבוהות: הבדלים גדולים בין היום והלילה ובין הקיץ לחורף. משקעים קלים.

הים הפנימי: ההרים של אזור צ'וגוקו ושיקוקו עוצרים את הרוחות, ומביאים לאקלים נוח בכל השנה.

האוקיינוס השקט: חורף רק עם מעט שלג וקיץ חם ולח, בשל הרוח הדרום מזרחית העונתית.

ננסיי-שוטו (איי ריוקיו): או האיים הדרום מערביים: אקלים תת-טרופי עם חורף חמים וקיץ חם. משקעים כבדים ביותר, במיוחד בתקופה הגשומה. טייפונים רבים; ב2004 הגיע מספר שיא של 10 טייפונים לאיים המרכזיים.

[עריכה] אזורים אקולוגיים

ביפן ישנם תשעה אזורים אקולוגיים מיוערים, שמשקפים את האקלים והגאוגרפיה של האיים. מיערות טרופיים ותת-טרופיים באיי ריוקיו ובונין, ליערות מעורבים וממוזגים באיים הראשיים, ליערות מחטניים ממוזגים באזורים הקרים של האיים הצפוניים.

[עריכה] ויכוחים טריטוריאליים

ישנו ויכוח טריטוריאלי על האיים שהיו נתונים לשליטת יפן לפני מלחמת העולם השנייה. אלה הם ארבעת האיים הדרומיים של איי קוריל, שמנוהלים בידי רוסיה, וכן סלעי ליאנקורט ("דוקדו" בקוריאנית, "טקשימה" ביפנית), המנוהלים בידי קוריאה הדרומית, ואיי סנקקו (בסינית "דיאיוטיי"), עליהם ישנה תביעה של סין. ויכוחים אלה הם בחלקם על שליטה על משאבי ים וטבע כגון מאגרים אפשריים של נפט וגז טבעי.

[עריכה] מחוזות

ערך מורחב – מחוזות יפן

יפן מחולקת ל-47 "תת מחוזות" אשר לרוב מאוגדים למחוזות. הונשו, האי הגדול והמיושב ביותר מחולק ברוב סוגי החלוקה לחמישה מחוזות (או יותר). שאר האיים הם בעלי "מחוז" אחד. ואלו הם המחוזות מצפון לדרום:

הוקאידו הוקאידו	טוהוקו אקיטה אומורי פוקושימה איווטה מיאגי יאמאגטה	קאנטו צ'יבה גונמה איברקי קאנאגווה סאיטאמה טוצ'יגי טוקיו
צ'ובו אייצ'י פוקוי גיפו אישיקאווה נאגאנו ניגאטה שיזוקה טויאמה יאמאנאשי	קנסאי היוגו קיוטו מיה נארה אוסקה שיגה וואקאימה	צ'וגוקו הירושימה אוקאימה שימאנה טוטורי ימאגוצ'י
שיקוקו אהימה קאגאווה קוצ'י טוקושימה	קיושו פוקוקה קאגושימה קומאמוטו מיאזאקי נגאסקי אוויטה סאגה	אוקינאווה אוקינאווה

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של יפן

החברה היפנית הומוגנית מבחינה אתנית ולשונית, עם אוכלוסיות קטנות של קוריאנים (מליון), אוקינאווים (1.5 מליון), סינים וטייוואנים (0.5 מליון), פיליפינים (0.5 מליון), וברזילאים, רובם אנשים ממוצא יפני אשר היגרו לברזיל (כרבע מליון); וכן המיעוט המקומי – האיינו בהוקידו. כ99% מהאוכלוסייה דוברת יפנית כשפתם הראשונה. ככלל, העם היפני, כשאר עמי מזרח אסיה, מתאפיין חזותית בעיקר בעיניים מלוכסנות.

האזרחות היפנית מוענקת לתינוק כאשר בני משפחתו רושמים אותו – לידה ביפן לבדה אינה מקנה אזרחות. מיעוטים דוברי יפנית לעתים חיים ביפן למשך שנים רבות ללא שהם נעשים לאזרחים בארץ לידתם. אנשים ממוצא יפני שחוזרים ליפן מחוץ לארץ מקבלים אזרחות אם לידתם בארץ האחרת נרשמה ביפן על ידי בן משפחה. לפעמים החוזרים האלה אינם נחשבים ליפנים ממש, ויש שחושדים בהם כי הגיעו מהקאסטה ה"טמאה" "בורקומין", קבוצה של אנשים שידוע כי היגרו לארצות דרום אמריקאיות, ויש לעתים אפליה כנגדם.

האוכלוסייה היפנית מזדקנת במהירות, כתוצאה מגל לידות לאחר מלחמת העולם השניה, וירידה בלידות מאז עם המודרניזציה של המדינה בחצי השני של המאה ה-20. ליפן כיום יש את תוחלת החיים הגבוהה בעולם (85.2 לנשים ו78.3 לגברים ב2002). עד שנת 2007, כאשר לפי הנתונים כיום ייתכן כי הגדילה באוכלוסיית יפן תפסק לחלוטין, מעל 20% מהאוכלוסייה תהיה מעל לגיל 65. השינויים במבנה הדמוגרפי הביאו לעלייתם של מספר בעיות חברתיות, בעיקר ירידה פוטנציאלית בכוח העבודה ועלייה במחיר של בטחונות סוציאליים כמו תכניות הפנסיה הציבורית. מתכנני המדיניות של הממשל כיום מצויים בוויכוח מתמיד לגבי צורת ההתמודדות עם הבעיה. הגירה ותמיכה בילודה הם שני רעיונות שעשויים להגדיל את כוח העבודה הצעיר. הגירה אינה פופולרית ביותר שכן שיעורי הפשע העולים ביפן מיוחסים לעתים קרובות לזרים הגרים ביפן.

ראו גם: ברזילאים יפניים

[עריכה] דת

ערכים מורחבים – דת ביפן, מיתולוגיה יפנית

העניין של העם היפני בדת בדרך כלל קשור למיתולוגיה, מסורת ופעילות שכונתית ולא רק כמקור למוסר או דרך לחיים. קונפוציאניזם או אפילו טאואיזם משמשים כבסיס לקוד המוסרי וכ"שקאי-טונן" (רעיון חברתי משותף). כשהם מתבקשים לומר מהי דתם, הרוב יאמרו כי הם מאמינים בשינטו (54%) או בבודהיזם (40%), מהסיבה הפשוטה שהמשפחה שלהם הייתה שייכת לאחת מכתות הבודהיזם או על מנת להרגיש בנוח עם זרים דתיים. אולם, רוב האנשים אינם אתאיסטים, והמגמה בדרך כלל מזוהה כסינקרטיזם. דבר זה מביא למגוון תוצאות כמו הורים וילדים שמקיימים את טקסי השינטו, תלמידים שמתפללים לפני בחינות, זוגות שמתחתנים בכנסייה נוצרית והלוויות שנערכות במקדשים בודהיסטים. מיעוט אומר כי הוא נוצרי (0.7%) או בן לדת אחרת (4.7%) כמו שאמאניזם. כמו כן, מאז אמצע המאה ה-19 עלו כתות דתיות הקרויות שינקוסיוקו. המיסיונריות במשך שנים רבות הייתה אסורה ביפן ומשם נובע האחוז הנמוך של הנוצרים, אבל כיום ניתן לראות בפארקים הראשים כמו בוואנו בטוקיו כינוסי מיסיונריות לעניים.

[עריכה] יהדות יפן

ערך מורחב – יהדות יפן

הקהילה היהודית ביפן קטנה יחסית, והיא מרוכזת בעיקר בערים הגדולות. בשנת 1845 פתחון היפנים את שערי ארצם בפני מהגרים מהמערב, ובין המהגרים ליפן היו גם יהודים. בני הקהילה הראשונים ביפן היו בעיקר מיהדות סין השכנה, ובעיקר משנגחאי והונג קונג. עד לסוף המאה ה-19 עברו ליפן עשרות יהודים, ובשנת 1870 כבר היו ביוקוהמה כ-50 משפחות יהודיות. קהילות גם נוצרו בקובה ובנגסאקי, שבה הוקם גם בית הכנסת היהודי הראשון בתחומי יפן. בנגסאקי הייתה הקהילה היהודית הגדולה מבין השלוש, ועד היום יש בשלוש הערים הללו שרידי בתי קברות יהודים ישנים.

בזמן מלחמת רוסיה-יפן נשבה יוסף טרומפלדור, שלחם לצידה של רוסיה, בשבי היפני אך הורשה לו להקים חוג ציוני בקרב היהודים שהיו איתו בהיותו בשבי. היפנים אף נעזרו ביהודי אחד בזמן המלחמה, יעקב שיף, אשר נתן הלוואה כספית גדולה ליפן לבניית צי אוניות מודרני, לאחר שמדינות אמריקה ואירופה סרבו לבקשת ההלוואה מחשש כי יפן לא תוכל לעמוד במתן ההחזר. בתום המלחמה קיבל יעקב שיף את עיטור "השמש העולה" מידי הקיסר מייג'י.

בשנת 1931 נכבשה מנצ'וריה בידי יפן, וכ-13,000 מיהודי חרבין שישבו בה נכללו תחת השלטון היפני, אך לא נפגעה האוטונומיה הדתית שהייתה שמורה לבני הקהילה.

בזמן מלחמת העולם השנייה נמלטו לסין ויפן פליטים רבים שנמלטו מאירופה דרך רוסיה. בין חסידי אומות העולם היה השגריר היפני בליטא, צ'יאונה סוגיהארה שהציל חלק מיהודי ליטא בכך שנתן להם אשרות יציאה מליטא לפני שפגעו בהם הליטאים והגרמנים.

עם פרוץ המלחמה בין יפן לארצות הברית עזבו רוב יהודי המדינה אותה ועברו לארצות הברית או לסין. כיום יש ביפן כ-1000 יהודים.

[עריכה] חינוך

חינוך חובה הונהג ביפן ב1872 כאחת מהתוצאות של רסטורציית מייג'י. מאז 1947 חינוך החובה מורכב מבית ספר יסודי ואמצעי, מגיל 6 ועד 15. כמעט כל הילדים ממשיכים את לימודיהם בבית ספר תיכון לשלוש שנים, ו96% ממסיימי התיכון ממשיכים לאוניברסיטה, קולג' או חינוך גבוה אחר.

[עריכה] שפה

ערך מורחב – יפנית

לפני המאה ה-5, ליפנים לא הייתה מערכת כתיבה משלהם. הם החלו לאמץ את המערכת הסינית, יחד עם היבטים רבים אחרים של התרבות הסינית.

בתחילה, היפנים כתבו בסינית קלאסית או בערבוב של סינית אידיאוגרפית ופונטית על מנת ליצור משמעות יפנית. דוגמה לסגנון מעורבב כזה הוא ה"קוג'יקי", שנכתב ב712 לספירה. אז החלו להשתמש בסימניות סיניות על מנת לכתוב יפנית בסגנון שמכונה מניוגנה, שבו קיימים עשרת אלפים סימניות.

לאחר זמן, פותחה מערכת כתיבה. סימניות סיניות (קנג'י) שימשו לכתוב מלים שאומצו מהסינית, או מלים יפניות בעלות משמעות מקבילה. הסימניות הסיניות שימשו גם לכתוב אלמנטים תחביריים, ולאחר שפושטו נעשו לשני סוגים של כתב: היראגאנה וקטקאנה.

הספרות היפנית הגיעה לשיא במאה ה-11 עם "סיפור גנג'י" מאת מורסקי שיקיבו, אשת אצולה. יצירות ספרות יפניות רבות נכתבו בידי נשים, עקב זאת שהמלומדים היפנים באותה תקופה חשבו שכתיבה ביפנית היא מתחת לרמתם והעדיפו את הסינית.

היפנית המודרנית היא ערבוב של היראגאנה, קטקנה, וקנג'י. טקסטים יפניים מודרניים עשויים לכלול גם שיטה לכתיבת יפנית באותיות לטיניות, ו"אימוג'י" (מלים לא-יפניות הנכתבות באותיות יפניות), וסמלים מיוחדים שונים.

[עריכה] תרבות

ערכים מורחבים – תרבות יפן, אמנות יפנית, מוזיקה יפנית

התרבות היפנית השתנתה מאוד במשך השנים, מתרבות ג'ומון המקורית לתרבות בת הכלאיים של היום, המשלבת בה השפעות אסיאתיות, אירופאיות ואמריקניות. מבחינה היסטורית, לסין וקוריאה הייתה ההשפעה הרבה ביותר, החל מהתפתחות תרבות היאיויי ב300 לפנה"ס; השפעות אלו הביאו לאחר מכן לחקלאות אורז, קבורה טקסית, קדרות, ציור, כתיבה, שירה, מערכת נימוסים מסורתית מוגדרת התופסת חלק חשוב בתרבות היפנית ומהיאנה בודהיזם עד למאה ה-7 לספירה.

בתקופה הפרה-מודרנית, יפן פיתחה תרבות מיוחדת לה, באמנות; (איקבנה, אוריגמי - אמנות קיפול נייר, אוקיו-אה, סאקורה - פריחת עץ הדובדבן הלוקחת חלק חשוב בתרבות ובעיקר באמנות היפנית); באומנויות (בובות, יצירות לקה וקדרות), אמנויות הבמה (בונרקו, ריקוד מסורתי, קבוקי, נו, רקוגו), ומסורות אחרות (משחקים, אונסן, סנטו, טקס התה היפני, אדריכלות יפנית, גנים יפניים, חרבות, קאטאנה וטיפוח עצים ננסיים מיוחדים המכונים בונסאי)), והמטבח היפני המסורתי שפירות ים ודגים לוקחים בו חלק חשוב, וזאת בעקבות כך שהדיג נפוץ מאוד ביפן. בין המאכלים היפנים המסורתיים שנעשו נפוצים ברחבי העולם ניתן למנות את הסושי.

הגיישה היא מארחת-בדרנית יפנית מסורתית. תפקיד זה היה נפוץ בעיקר בתקופות קדומות יותר ביפן, אז ילדות התחנכו לתפקיד כבר מגיל צעיר, אך הוא נפוץ גם היום. הקימונו, שאותו לובשת הגיישה, הוא בגד מסורתי יפני בעל שרוולים רחבים המהווה ברחבי העולם סמל ליפן. את הקימונו לובשות בעיקר נשים, אך גם גברים.

מאמצע המאה ה-19 והלאה, ההשפעות האירופאיות היו החזקות ביותר, כשההשפעה האמריקאית עולה מאוד לאחר מלחמת העולם השניה. השפעות אלו ניכרות בתרבות היפנית של היום, שמשלבת בין האירופאי, האסייתי והאמריקאי, באופנה, בקולנוע, בספרות, בטלוויזיה, במשחקי הוידאו, ובמוזיקה. כיום, יפן היא יצואנית תרבות חשובה, שזכתה לפופולריות רבה סביב העולם, במיוחד בארצות מזרח-אסיאתיות אחרות. תרומות יפניות הניכרות באופן מיוחד לתרבות העולם הם ה"אנימה" וה"מאנגה" (סוג של קומיקס) והבּוּטוֹ, צורת מחול אוונגרדית שהתפשטה מיפן לאירופה, ארצות הברית ואוסטרליה. תרבות יפנית מסורתית ומודרנית זכתה למעריצים רבים באירופה ובאמריקות.

[עריכה] אומנויות לחימה

חלק בלתי נפרד מהתרבות היפנית היה במשך מאות שנים סוגים שונים של אומנויות לחימה שחלקן הגדול פותח בה. מענפי הספורט הנפוצים ביפן, שנעשה לסמלה גם בעולם כולו, הוא הסומו; סוג התאבקות במשקל כבד, שאף היווה בעבר חלק מדת השינטו. בין אמנויות הלחימה המסורתיות שפותחו ביפן, ניתן למנות את הנינג'יצו והג'יו ג'יטסו, שחלקים מהן נפוצו עם הזמן גם לשאר העולם. לאחר מלחמת העולם השניה אומניות לחימה מודרניות-ספורטיביות צברו פופולריות, בניהן ניתן למנות את הג'ודו, הקנדו והקראטה לסוגיו - שוטוקאן, קיוקושינקאי, שורין ריו, גוג'ו ריו ועוד.

[עריכה] ילדות ביפן

במשפחה יפנית ממוצעת מספר קטן של ילדים; אחד או שניים. הלימודים בבתי הספר היסודיים ובתיכונים מאתגרים וקשים עד מאוד, ולעתים קרובות נוצרים אצל הילדים מצבי לחץ וחרדה כתוצאה מהתחרותיות הרבה.

בשנים האחרונות נפוצה ביפן, כתוצאה מהטכנולוגיה המתפתחת והולכת המביאה לניכור בין בני האדם, תופעת ההיקיקומורי שבמסגרתה נערים או נערות צעירים מתבדלים מהעולם למשך תקופה ארוכה.

[עריכה] הימורים

משחק ההימורים הנפוץ ביותר ביפן הינו המא-ג'ונג ומשחקים בו אף ראשי הפשע. כתוצאה מכך יצא למשחק דימוי שלילי בקרב החברה שומרת החוק ביפן. בשנות ה- 90 קבוצות של סטודנטים שגילו את המשחק מחדש הקימו קבוצות לקידום המשחק באוניברסיטאות של יפן.

[עריכה] צבא וביטחון

ערך מורחב – צבא יפן

[עריכה] ראו גם

• אמנות יפנית
• גיישה
• קימונו
• סאקורה
• סומו
• שינטו
• קנג'י
• אומנויות לחימה: נינג'יצו, בושידו, ג'יו ג'יטסו, ג'ודו, קראטה, קנדו, אייקידו
• מוזיקה יפנית: מוזיקה יפנית מסורתית, רוק יפני, פופ יפני, אנקה
• ברזילאים יפניים

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יפן

• japangeo.org.il - מידע מקיף על יפן: גאוגרפיה, היסטוריה, תרבות ועוד.
• www.national-anthems.net - המנון יפן.
• יפן על צומת דרכים, באתר "סיקור ממוקד"