האמנה האטלנטית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האמנה האטלנטית הינה אמנה שנחתמה על ידי וינסטון צ'רצ'יל מצד בריטניה ופרנקלין דלאנו רוזוולט מצד ארצות הברית ב-12 באוגוסט 1941 על אוניית מלחמה באוקינוס האטלנטי, ופורסמה יומיים לאחר מכן כהצהרת עקרונות משותפת למען השלום.
[עריכה] רקע היסטורי
מלחמת העולם השנייה פרצה ב-1 בספטמבר 1939 עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין. מיד הכריזו בעלות הברית (באותו שלב צרפת ובריטניה) מלחמה נגד גרמניה. ארצות הברית לעומת זאת הכריזה על נייטרליות וכך המשיכה בנקיטת מדיניות הבדלנות שנקטה מאז מלחמת העולם הראשונה.
כאמור ארצות הברית הכריזה על נייטרליות אך כבר מהתחלת המלחמה ניתן היה לראות נטייה לכיוון בעלות הברית. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהאמריקאים העניקו לבריטים תמיכה מוסרית וכלכלית (מכירת ציוד, חוק "השאל-החכר"), אך הממשל סירב לשלוח חיילים לאירופה. כצעד נוסף בהתקרבות נחתמה האמנה האטלנטית.
[עריכה] החלטות האמנה
- התנגדות לכל סיפוח וכיבוש שהוא בניגוד לרצון אוכלסית האזור המסופח.
- תכובד זכות כל עם לביטוי עצמי ובחירת שיטת הממשל המקובלת עליו.
- יובטח חופש השיט בימים.
- מציאת דרך לשיפור הביטחון האישי על ידי התפרקות מנשק.
- שיתוף פעולה כלכלי בין המדינות.
- דאגה לחופש ממחסור ומפחד.
[עריכה] משמעות האמנה האטלנטית
מלבד שחתימת האמנה היוותה צעד נוסף בהתקרבות בין המדינות ובבנית ההסכמה האידאולוגית ביניהן, הייתה האמנה הלכה למעשה מדריך על פיו קבעו ראשי המדינות את פעולותיהם בהמשך המלחמה.
