הגזמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגזמה (היפרבולה) הינה אמצעי פיגורטיבי (ציור לשוני) המופיע בעיקר בשירה, ומהותו תיאור מוגזם ומופרז, מעבר לאמת הגלויה. תיאור זה נועד להעצים את האובייקט המתואר, ובכך ליצור רושם, תדהמה ופליאה בקרב הקוראים.
הגזמה אינה קריקטורה: מטרתה אינה ליצור רושם מגוחך או משעשע, אלא להדגיש את האובייקט או את עמדתו של הדובר. לצורך זה היא משמשת גם במסגרת הרטוריקה (אמנות הנאום) ובשפת הדיבור, במשפטים כגון "אבל אמרתי לך כבר מיליון פעם..." או "עמנו, הקיים לנצח נצחים..."
ניתן לממש את ההגזמה באמצעות מטונימיה, על ידי החלפת מושג מדויק במושג קרוב אליו אך גדול ממנו, כמו בדוגמת "אמרתי לך מיליון פעם" לעיל או בשורה "אותו רגע וברחובות עמדה מלכת כל האנושות" (אמיר גלבוע). לחלופין, ניתן לממש אמצעי זה גם באמצעות מטאפורה או דימוי, על ידי השוואה המאדירה את האובייקט ("מנשרים קלו, מאריות גברו").
[עריכה] דוגמאות מהספרות
בשירת ימי הביניים נעשה שימוש תדיר בהיפרבולה. כך למשל בשורה "לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" (לבי במזרח / רבי יהודה הלוי).
גם בשירה המודרנית מרבים המשוררים להשתמש בהיפרבולה בשיריהם:
- "מכפר השיחים הירוקים בירוק אחר, מקן הציפורים המחליבות חלב מתוק מכל מתוק" (דברי רקע ראשוניים / ארז ביטון): כאן ישנה הפרזה בתיאור הצבע הירוק ומתיקותו של החלב.
- "הערפל בינינו כחומה" (נפרדנו כך / לאה גולדברג): הפרזה בתיאור מוצקותו של הערפל באמצעות דימוי המשווה אותו לחומה, וזאת בניגוד לדימוי הריאליסטי בהמשך השיר: "הערפל תלוי כהינומה".
