הגיוגרפיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגיוגרפיה היא סיפור תולדות הקדושים, בתרבות של דתות שונות. הגיוגרפיה, מילולית, מתייחסת לחומר כתוב על אנשים קדושים, ובאופן ספציפי יותר היא מתייחסת לביוגרפיות של מנהיגים דתיים וגם חילוניים. הגיוגרפיות רבות מתמקדות בחייהם של אנשים ונשים שנכנסו לקאנון של הנצרות, אך ישנן גם הגיוגרפיות באסלאם ובבודהיזם. המונח הגיולוגיה עוסק בחקר הקדושים באופן כללי, ללא התמקדות בחייו של קדוש מסוים.
המונח הגיוגרפיה הושאל ככינוי שלילי לעבודות של ביוגרפים והיסטוריונים בני זמננו, שנתפסו על ידי מבקרים כעבודות לא ביקורתיות דיין, ואפילו "סוגדות" בכתיבתן.
[עריכה] התפתחות ההגיוגרפיה
ההגיוגרפיה היוותה סוגה (ז'אנר) ספרותית חשובה בתחילת המילניום הקודם, סוגה שסיפקה אינפורמציה היסטורית יחד עם סיפורים מעוררי השראה ואגדות, כולל גם ביוגרפיה קצרה של הקדוש המתואר.
הסוגה של חיי הקדושים נוצרה בקיסרות הרומית; צורתה הראשונה הייתה אגדות על המרטירים הנוצריים, והן נקראות מרטירולוגיה. במאה ה-4 סודרו אגדות אלו בכמה דרכים -
- לפי לוח השנה - קטלוג שנקרא מניון (menaion, מהיוונית מניוס, חודש), ביוגרפיות שהוקראו בדרשות השבועיות לפי לוח השנה;
- סינקסריון (synaxarion), גרסה מקוצרת יותר של הביוגרפיות, שאורגנו לפי ימי השנה;
- פטריקון (paterikon, מהיוונית pater, אב), שאורגנו לפי הקדושים, ולפי בחירת המהדיר.
במערב אירופה הייתה ההגיוגרפיה אחד מתחומי הלימוד החשובים בימי הביניים במסגרת לימודי ההיסטוריה.
