המוגלובין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המוגלובין (Hemoglobin) הוא חלבון המצוי בתאי הדם האדומים של בעלי חיים, ובכללם בני האדם, ותפקידו העיקרי הוא נשיאת חמצן אל תאי הגוף.
שמו של ההמוגלובין נובע משני המבנים הכימיים המרכיבים אותו: קבוצת הם, שהיא מולקולה לא-חלבונית המכילה אטום ברזל, וגלובין, חלבון שבתוכו משובץ ההם. כל מולקולת המוגלובין מורכבת מארבע יחידות גלובין הקשורות האחת לשנייה, ומארבע קבוצות הם המצויות בתוך חלבוני הגלובין.
תפקידו העיקרי של ההמוגלובין הוא להתרכב בקשרים רופפים בלתי יציבים והפיכים עם החמצן שנשאף לריאות (המוגלובין מחומצן מכונה אוקסיהמוגלובין, Oxyhemoglobin) ולהעבירו דרך הלב אל כל תאי הגוף. מהתאים נושא ההמוגלובין בחזרה אל הריאות את הפחמן הדו-חמצני. החמצן והפחמן הדו-חמצני נקשרים אל אטום הברזל של קבוצות ההם בהמוגלובין. קבוצות ההם מהוות רק ארבעה אחוזים מהמסה של מולקולת ההמוגלובין. למרות זאת, החלבון הגדול שמקיף אותן אינו מיותר; חלבוני הגלובין תורמים ליצירת מבנה מרחבי המאפשר קשירה יעילה של הגזים אל אטום הברזל. קבוצות הם עצמאיות אינן מסוגלות לקשור חמצן או פחמן דו-חמצני באופן ספונטני.
ההמוגלובין נוצר במח העצמות בתאים שהופכים להיות תאי הדם האדומים. כשהתאים האדומים מתים, מתפרק ההמוגלובין, הברזל מוסע על ידי חלבונים המכונים טרנספרינים (Transferrins) בחזרה למח העצמות שם נעשה בו שימוש חוזר ליצירת התאים האדומים. שארית ההמוגלובין אגב, משמשת כבסיס ליצירת בילירובין המופרש לכיס המרה מגיע למעיים וכך נותן את צבע הצואה.
רמות תקינות של המוגלובין אצל גברים 13.8 עד 17.2 גרם לדציליטר ואצל נשים 12.1 עד 15.1 גרם לדציליטר.
רמת המוגלובין נמוכה עשויה להצביע על:
- אנמיה
- מחסור באריתרופוייטין (Erythropoietin), הורמון המווסת את ייצור תאי הדם האדומים (מחלה משנית למחלת כליות)
- הרעלת עופרת
- המוליזה (תמס דם)
- דימום
- תזונה לקויה
- עודף נוזלים בגוף
- מחסור באחד או יותר מהרכיבים הבאים: ברזל, ויטמין B12, חומצה פולית או ויטמין B6