המחאה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המחאה (בלועזית (ובעברית עממית): צ'ק או שק; Cheque בכתיב בריטי, Check בכתיב אמריקני) היא מסמך המורה לבנק להעביר כסף מחשבונו של בעל ההמחאה לזכות אדם אחר. זאת יכול להתבצע על ידי שתי אפשרויות: האחת היא הפקדת ההמחאה בחשבון אחר, השנייה היא בפירעון מיידי שלה (קבלת כסף מזומן) בבנק החייב.
תוכן עניינים |
[עריכה] כללים לכתיבת המחאה
כתיבת המחאה חייבת להיות בכתב ברור ולעקוב אחר מילוי הפרטים להלן:
- שם המוטב - בעל ההמחאה צריך לרשום למי ברצונו לשלם.
- סכום במילים ו- סכום בספרות - סכום הכסף שבעל ההמחאה מבקש להעביר. שני הסכומים חייבים להיות תואמים.
- תאריך - בעת מסירת ההמחאה ניתן להשאיר נתון זה ריק (ללא תאריך). בעת הפקדה או פדיון ההמחאה, יש למלא את התאריך. ההמחאה תקפה (ניתנת לפרעון) החל מהתאריך המצוין ועד חצי שנה לאחריו.
- חתימה - בעל ההמחאה חייב לאשר טכנית את כתיבת ההמחאה על ידי חתימתו. חתימה זו חייבת להיות תואמת לחתימתו בנתוני חשבונו בבנק.
- היסב - כל אדם שמקבל את ההמחאה בתמורה לסחר ועד לפידיונה מחוייב לאשר זאת על ידי חתימתו בגב ההמחאה.
מושך ההמחאה רשאי לבחור אם להשאיר את ההמחאה ללא רישום שם המוטב (צ'ק פתוח). במקרה זה המוטב יכול להסב את הההמחאה לאחרים וניתן להמשיך לסחור בה כבמזומן עד לפידיון. כמו כן, ניתן למחוק את המילה "לזכות" ולציין כי ההמחאה הינה למוטב בלבד, שמשמעותו היא שרק מי ששמו רשום כמוטב יוכל לפרוע את ההמחאה. אפשרות נוספת היא לבצע קרוס, כלומר קו אלכסוני (או קו כפול) בחזית ההמחאה, שמשמעותו היא כי ההמחאה אינה יכולה להפרע מיידית, אלא ניתנת רק להפקדה בחשבון.
[עריכה] המחאה חוזרת
הפקדת המחאה, משמעותה קבלת כסף על תנאי לזיכוי חשבון עד לפירעון. תקופת ההמתנה היא שלושה ימי עסקים. המחאה חוזרת יכולה להיות עקב אי כיסוי מספיק (אכ"מ) או עקב סיבה טכנית. המחאה יכולה להיות חוזרת טכנית בגלל סיבות שונות כגון: תאריך ההמחאה טרם הגיע, חסרה חתימת בעל ההמחאה, חסר היסב, נתקבלה הוראת ביטול להמחאה (עקב גניבתה) ועוד סיבות אחרות בהתאם להסכם בעל הההמחאה עם הבנק שלו. במקרה של אי כיבוד המחאה יאלץ מפקיד ההמחאה לפנות ישירות אל בעל ההמחאה להסדר אמצעי תשלום אחר. בגין החזרת המחאה מסיבה טכנית או אכ"מ מחוייבים הן בעל ההמחאה והן המפקיד בהתאם לתקנון הבנקים בעמלה.
[עריכה] היסטורית ההמחאה
במשך שנים רבות הייתה ההמחאה אמצעי תשלום נפוץ; מאז אמצע שנות ה-90 היא נמצאת בדעיכה. בתשלום ישיר בחנויות ובעסקים מעדיפים יותר ויותר לקוחות להשתמש בכרטיסי אשראי או במזומן, אולם מאות אלפי בתי-עסק קטנים וגדולים כאחד ממשיכים לסחור באמצעות המחאות בין ספקים. כרטיסי האשראי נוחים ומהירים יותר לשימוש, התשלום באמצעותם מובטח מבחינת המוטב, ובנוסף מציעות חברות האשראי מבצעים, הטבות ומתנות ללקוחותיהן. תשלומים אחרים - חשבונות חשמל ומים, קנסות ועוד - ניתן כיום בדרך כלל לשלם באמצעות הוראת קבע, אינטרנט, הוראה טלפונית לבנק או במכשיר כספומט.
במדינות מסוימות, כגון גרמניה, שווייץ ומדינות סקנדינביה, ההמחאות מעולם לא זכו לפופולריות. במדינות אלו מקובל שהעברה של כספים מבוצעת על ידי המעביר ולא על ידי המוטב. מוסדות, חנויות ועסקים נוהגים לפרסם את פרטי החשבון שלהם באופן פומבי (על גבי כל מסמך של הארגון, למשל); אדם שמעוניין לשלם ממלא טופס העברה בנקאית, עם פרטי החשבון שלו ופרטי החשבון של המוטב, ומפקיד את הטופס בעצמו בסניף הבנק. למוטב נחסכת הטרחה, אך חסרון שיטה זו הוא שלמוטב אין דרך לדעת אם ומתי הכסף הופקד, אלא לחכות עד שהסכום יופיע בחשבונו. דבר זה מביא לעיכוב בעסקאות ושרותים.
[עריכה] המחאה בנקאית
זוהי המחאה שהוצאה על ידי הבנק עבור לקוח פרטי ששילם כסף מזומן תמורתה. על המחאה בנקאית חתומים מורשי חתימה של הבנק בלבד. הלקוח בוחר אם ברצונו שיהיה כתוב "למוטב בלבד" או קרוס על גבי ההמחאה. ההמחאה ניתנת לתאריך יום הוצאתה ולהבדיל מהמחאה רגילה אין לה תוקף של חצי שנה לפירעון, אלא תכובד בכל זמן. להמחאה זו תמיד יהיה כיסוי שכן הבנק ערב לתשלומה. קניית המחאה בנקאית כרוכה בעמלה בהתאם לתעריפון הבנק. בדרך כלל לקוח רוכש המחאה בנקאית לצורך ביצוע עיסקאות גדולות כגון רכישת דירה או כלי רכב.
