הקפיצה הגדולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הקפיצה הגדולה
שם הסרט במקור:	The Hudsucker proxy
בימוי:	ג'ואל כהן
הפקה:	איתן כהן
תסריט:	ג'ואל ואיתן כהן
שחקנים ראשיים:	טים רובינס ג'ניפר ג'ייסון לי פול ניומן צ'ארלס דארנינג
מוזיקה:	קרטר בורוול
חברת הפצה:	האחים וורנר
תאריך יציאה לאקרנים:	11 במרץ, 1994
משך הקרנה:	111 דקות
שפת הסרט:	אנגלית
תקציב:	40,000,000 דולר
פרסים:	פרס מבקרי הסרטים הלונדוני (עריכה קולנועית) פרס מבקרי הסרטים בלוס אנג'לס (עריכת ההפקה)
דף הסרט ב-IMDb

הקפיצה הגדולה (The Hudsucker Proxy, תרגום מילולי: מיופה הכח של הדסאקר) הוא סרט קומדיה משנת 1994 של האחים כהן. הסרט מציג, כפארודיה, את קלות-הדעת בה דברים נעשים בחברות גדולות, ומספר זאת דרך המצאת ההולה הופ. בסרט הפיכות רבות של דברים (לדוגמה: ה"הולה הופ" מאחד את כולם, אך למעשה מפריד אותם).

תוכן עניינים 1 שחקנים ראשיים 1.1 משתתפים נוספים 2 עלילת הסרט 3 הפארודיה, הביקורת והמוטיבים בסרט 3.1 השעונים והמספרים 3.2 הבניין 4 הערות שוליים 5 נתונים פיננסיים 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] שחקנים ראשיים

• טים רובינס - נורוויל בארנס
• ג'ניפר ג'ייסון לי - איימי ארצ'ר, העיתונאית
• פול ניומן - סידני מאסברגר
• צ'ארלס דארנינג - ווארינג האדסאקר

[עריכה] משתתפים נוספים

• ג'ון מהוני - עורך "מנהטן דיילי ארגוס"
• ביל קובס - מוזס, מפעיל השעון
• סטיב בושמי - ברמן ב"בר הביטניקים"
• ג'ון גודמן - כרוז "תעשיות הדסאקר"
• אנה ניקול סמית' - זא-זא הדוגמנית
• ברוס קמפבל - סמית'י, עיתונאי "מנהטן דיילי ארגוס"
• ג'ים טרו-פרוסט - באז נער המעלית

[עריכה] עלילת הסרט

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

נורוויל בארנס, צעיר נאיבי ואמביציוזי שסיים בית ספר לעסקים בהצטיינות בעיירה קטנה, מגיע לניו יורק על מנת להתחיל לעבוד ולהוציא לשוק רעיון מהפכני (הולה הופ). לאחר שכל העבודות שהוא מוצא דורשות נסיון (מה שאין לו), הוא הולך נואש לבית קפה, וכשיוצא ממנו מוצא מודעה בעיתון: "דרוש עובד דואר, אין צורך בניסיון, שעות עבודה רבות, שכר נמוך". בארנס, שכאמור, לא מצא עבודה אחרת, קופץ על הזדמנות ומתקבל לעבודה.

לאחר ההתאבדות של ווארינג האדסאקר^[1], מייסד ונשיא התאגיד הגדול "הדסאקר תעשיות", חבר המנהלים של החברה (ובראשם הסמנכ"ל סידני מאסברגר) מכין תוכנית להורדת מחירי המניות כדי שיוכלו לקנות אותן בזול עם יציאתן לשוק: חבר המנהלים ימנה למנכ"ל טיפש גמור שלא מבין בעסקים ורק יוריד את ערך מניות החברה, וכך המניות יהיו זמינות עבורם בזול. באותו הזמן נאמר לנורוויל להגיש מכתב כחול^[2] לסידני מאסברגר, אולם לפני שהוא מספק להביא לידיו את המכתב, הוא גורם בלאגן במשרדו של מאסברגר ומצטייר בעיניו כטיפש גמור.

למורת רוחם של חבר המנהלים, הדסאקר הופכת לחברה מצליחה עוד יותר, כאשר המנהל-הבובה שמינו לעמוד בראש החברה, ממציא את ההולה הופ אשר הופך ללהיט. בין לבין, עיתונאית ה"ניו-יורק ארגוס" (איימי ארצ'ר) מנסה להפיל את בארנס בפח ולגלות מדוע חבר המנהלים של החברה הגדולה והמצליחה הזו ממנה צעיר חסר כל ניסיון למנכ"ל החברה. בהמשך בארנס וארצ'ר מתאהבים, והעיתונאית מפחדת לסכן את הקשר או את מקום עבודתה (כיוון שקיים ניגוד אינטרסים) ולכן מתפטרת מ"עבודתה" כמזכירתו של בארנס.

באז, נער המעלית העליז, מגיע יום אחד למשדו של נורוויל ומציג בפניו רעיון מהפכני: קשית לשתייה ("You know, For drinks"). בארנס מבטל את הרעיון (בטענה שאין בו את הניצוץ היצירתי שהיה ברעיון של בארנס) ואף מפטר את באז מעבודתו ומשליך אותו מהחברה בבושת פנים. בהמשך מאסברגר שומע על הרעיון של באז ועל התקרית, ומחליט לפטר את נורוויל. נורוויל מסולק מהחברה בערב הסילבסטר והולך לכל בר בעיר ושותה מרטיני, עד שמגיע לבאר של ביטניקים (באר שממנו הוקסם לפני שפוטר) ומסתלק משם כיוון שלא מגישים שם אלכוהול. בארנס לובש את חליפתו הישנה מחדר הדואר ומחליט להתאבד, הוא יוצא מחלון חדר המנכ"ל ומתכוון לקפוץ, אך מתחרט, ובאותו רגע מועד ונופל מהקומה ה-44 של הבניין, עד שמטרים ספורים לפני פגיעתו בקרקע, נעצר שעון החברה על ידי מוזס, מפעיל השעון, וכך גם העולם כולו. באותו זמן מגיע אליו ווארינג האדסאקר כמלאך ומגיש לו את המכתב הכחול שהיה אמור להיות מועבר על ידי בארנס למאסברגר. במכתב כתוב כי כל המניות מועברות למאסברגר, אלא אם כן נבחר מנכ"ל אחר, ואם כן, אין לאיש זכות לפטרו. כך נוצר מצב שנורוויל מעולם לא פוטר ומניות החברה עדיין שייכות לו.

יש לציין כי הפרטים המופיעים בסרט אינם בהכרח תואמים את הסיפור האמיתי מאחורי המצאת ה"הולה הופ".

[עריכה] הפארודיה, הביקורת והמוטיבים בסרט

הסרט הוא מעין פארודיה, למרות שאינו מוגדר כך: הוא קריקטוריסטי ומציג את המנהלים ואת החברה הגדולה כ"אנשי שעון". כרבים מסרטי האחים כהן הוא מציב סאטירה על הרדיפה אחר הכסף ואובדן האידאלים בעולם המודרני. אנשי התאגיד מוצגים כחמדנים, קצרי רואי וצבועים. גם נהיית ההמון אחר אופנות מזדמנות ותהילת הרגע מוצגת באור נלעג. כך למשל, כאשר ווארינג האדסאקר מת, והכרוז מבקש מעובדי המפעל לעמוד דקת דומייה לזכרו, הוא מודיע שדקה זו תנוכה משכרם של העובדים. מסרים אלו מופיעים לעתים קרובות בסרטי האחים כהן בין אם בסגנון קומי, כבקפיצה הגדולה, ביג ליבובסקי, להרוג את הליידי ואכזריות בלתי נסבלת; ובין אם באופן טרגי בסרטים כגון צומת מילר ופארגו.

השמות של מנהלי החברה ושל האנשים בחברה הגבוהה הם בדרך כלל אירופאים, גרמניים ובעלי אותו אופי: ווארינג האדסאקר, סידני מאסברגר, דוק ברונפנברנר, תורסטנסן פינלנדנסן (שם שהופיע גם באכזריות בלתי נסבלת כאיל הון שקל לרמותו).

לסרט אופי מיושן בכוונה תחילה והאחים כהן משתמשים בצורת בימוי שכיחה ולעתים מוגזמת, שהשתמשו בה בשנות ה-30 עד שנות ה-50, על מנת להכניס את הצופה לאווירה בהתאם לתקופה.

[עריכה] השעונים והמספרים

בבסיס הסיפור עומד שעון החברה הממוקם מעל הקומה העליונה בבניין. את השעון מפעיל גבר שחור ומבוגר בשם מוזס(משה) הזקן. על פניו, נראה שלאדם שחור אין מקום בחברה הגדולה והרווחית הזאת.

הסרט מתחיל בתיאור של רווחי החברה, שמרוויחה "כל כך הרבה שזה כבר לא מצחיק". הסרט מעביר ביקורת על המנהלים הללו ומציג אותם כאפורים וחסרי חיים: כשנורוויל מקבל את התדרוך לעבודתו בחדרה הדואר, עבודתו מוסברת לו בצורה חדה, מדויקת (כמו שעון) ולא מובנת. כמו כן מודגש הניגוד בין החיים האפורים והמחושבים של אנשי העסקים בחברה לבין העובדה שזוהי חברה המייצרת צעצועים לילדים.

נשמעים הרבה תקתוקי שעונים, מכונות לחישוב רווחים למיניהן, ולוחות אשר התחלפותם משמיעה צלילי הקלדה. שעון החברה מוצג כדבר אשר העולם סובב סביבו, וזה מודגש בעיקר בכך שכאשר השעון לא זז, גם תנועתם של האנשים בעולם פוסקת, פרט לאלה שנמצאים בתוך השעון.

[עריכה] הבניין

החברה נמצאת בגורד השחקים "האדסאקר", שהדרגות בו נקבעות ע"פ גובה הקומה (לדוגמה: חדר הדואר, המקום שממנו מתחילים לעבוד בחברה, נמצא במרתף, ואילו קומת המנהלים, בה נמצאים משרדי המנהלים הבכירים וחדרי הישיבות, נמצא בקומה ה-45). מדובר רבות על כך שווארינג האדסאקר קפץ מהקומה ה-45 ("ה-44 לא כולל קומת הביניים"). הבניין מצולם הרבה מלמטה או לכל אורכו, מה שמראה את כוחו של הבניין.

בסרט מראים 3 מצבים בהם אדם נמצא בגובה הקומה ה-45 בבניין אך מחוצה לו: הסיטואציה הראשונה היא כאשר ווארינג האדסאקר קופץ אל מותו בתחילת הסרט. האדסאקר מצולם מלמעלה ברגע שהוא קופץ אל מחוץ לחלון, והמצלמה מלווה אותו מלמעלה ומלמטה עד שהוא נוחת על המדרכה.

הסיטואציה השנייה היא לפני שנורוויל מתקבל לעבודה: סידני מאסברגר מנסה להציל מסמך יקר שעף מהחלון עקב שבירתו על ידי נורוויל, אך נופל מהחלון. נורוויל מחזיק אותו בשולי מכנסיו כאשר ראשו של מאסברגר כלפי מטה, ברגע זה מאסברגר נזכר כי לא רצה שהחייט יתפור לו תפר כפול במכנסיים כיוון שלא רצה לשלם לו כפול מהמחיר. למזלו של מאסברגר, החייט תפר לו תפר כפול בכל מקרה בלי לחייב אותו, וכך הוא ניצל.

הסיטואציה האחרונה היא לקראת סוף הסרט: נורוויל, שפוטר מעבודתו כמנכ"ל החברה, לבוש בחליפת הדואר שלו איתה התחיל את העבודה, חושב על התאבדות ויוצא מחלון הקומה ה-45, הוא מביט למטה, אך ברגע שמתחרט הוא מחליק ונופל, למזלו מוזס הזקן עצר את השעון מטרים ספורים לפני שנורוויל מגיע לאדמה. בקטע זה מגיע אליו ווארינג האדסאקר כמלאך ומנגן בבנג'ו. האדסאקר מור לו לפתוח את המכתב הכחול שהיה עליו למסור לידי מאסברגר, ושם נחוור לו כי מאסברגר עדיין הסמנכ"ל כיוון שהוא מינה את בארנס והוא לא יכול לפטר אותו.

בסוף הסרט אומר מוזס כי "יש סיפור על מישהו שקפץ מהקומה ה-46 (קומת השעון), אבל זה כבר סיפור אחר".

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ הדסאקר לא השאיר צוואה, ועל פי תקנות החברה, כל המניות (שהיו שייכות להדסאקר) יהיו זמינות לשוק החל מה-1 בינואר של השנה הקרובה.
2. ^ התקשרות סודית בין המנהלים הבכירים, בדרך כלל מדובר בחדשות רעות. את המכתב יש להגיש ישירות לידיו של הנמען. כאשר בארנס מגיע למזכירתו של מאסברגר, אחת מפקידות הקבלה מתעלפת כאשר היא רואה את המכתב הכחול.

פרטי עלילה ("ספוילרים") לא יופיעו בהמשך.

[עריכה] נתונים פיננסיים

התסריט לסרט נכתב בשנת 1985, אולם האחים כהן לא התכוונו להפיק אותו כי ידעו שהוא צפוי לעלות עשרות מליוני דולרים, לא משהו שחברות הפקה נוטות להקציב ליוצרי סרטים מתחילים. עם זאת, הם פנו למפיק ג'ואל סילבר מספר שנים לאחר מכן, והוא הסכים לפנות עם התסריט ובקשת התקציב לאחים וורנר. האחים וורנר הסכימו לכך, אך רק בתנאי שילוהקו שחקנים מפורסמים לתפקידים הראשיים, ולמרות שהאחים כהן לא רצו בכך, הם התפשרו עם האולפנים וליהקו "כוכבים" בודדים.

עם תקציב של 40 מיליון דולר, "הקפיצה הגדולה" הוא הסרט בעל התקציב הגדול ביותר של האחים כהן עד ל"אכזריות בלתי נסבלת" בשנת 2003. למרות ההשקעה התקציבית הניכרת בו והביקורות המצוינות שקיבל, הסרט היה כשלון קופתי גדול וההכנסות ממנו הסתכמו בפחות משלושה מיליון דולר.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הקפיצה הגדולה

• "הקפיצה הגדולה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• הקפיצה הגדולה באתר האחים כהן
• הקפיצה הגדולה באתר "עגבניות רקובות"

סרטי האחים כהן
רציחות פשוטות (1984) • בייבי אריזונה (1987) • צומת מילר (1990) • ברטון פינק (1991) • הקפיצה הגדולה (1994) פארגו (1996) • ביג לבובסקי (1998) • אחי, איפה אתה? (2000) • האיש שלא היה שם (2001) אכזריות בלתי נסבלת (2003) • לחסל את הליידי (2004)
שחקנים בולטים
ג'ון גודמן (5 סרטים) • סטיב בושמי (5 סרטים) • פרנסס מקדורמנד (5 סרטים) • ג'ון טורטורו (4 סרטים)
שותפים נוספים
פסקולים: קרטר בורוול • צילום: בארי זוננפלד (3 סרטים), רוג'ר דיקינס (8 סרטים)