השיטה המטרית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחידות המידה המקובלות ביותר בעולם למדידות גדלים פיזיקליים מסודרות על פי השיטה המטרית, והן קרויות יחידות SI.
על פי השיטה כל יחידת מידה יכולה לגדול או לקטון בכפולות של 10 כשלכל כפולה כזו יש תחילית (שמקורה בלטינית). למשל 1000 מטרים הם קילומטר אחד, 0.001 מטרים הם מילימטר אחד.
יחידת המטר נקבעה בתקופת המהפכה הצרפתית. היא נקבעה כחלק העשרה מיליון של המרחק בין קו המשווה לקוטבי כדור הארץ. מאחר והמרחק המדויק לא היה ידוע אז, וגם אינו ידוע כיום, אלא עם שיפור המדידות הוא הולך ונעשה מדויק יותר, הרי שהיה צורך לשמר את המטר התיקני המקורי, והוא מצוי במוזיאון המדידות בסבר ליד פאריס.
מאחר ומקובלת במתמטיקה היומיומית השיטה העשרונית, הרי שגם המטר הוא חלק מהשיטה באופן הבא, וחלוקותיו הם:
- עשירית המטר = דצימטר
- מאית המטר = סנטימטר
- אלפית המטר = מילימטר
- ביליונית המטר = מילימיקרון
יחידות הקטנות מהמטר משמשות למדידת אורך גופים קטנים יחסית.
יחידה גדולה יותר המבוססות על כפולות עשרוניות של המטר היא הקילומטר (אלף מטר). הקילומטר משמש כיחידת מרחקים בין מקומות על כדור הארץ. ראו גם: שמות מספרים.
יחידות שטח מבוטאות במטר וחלקיו, בציון "-"ר" (מ"ר מטר מרובע סמ"ר וכו')
לציון שטח משתמשים גם במונח "דונם" ( = 1000 מטר מרובע).
ביחידות בעלות שלושה ממדים משתמשים במושג "מעוקב", כמו למשל סמ"ק (סנטימטר מעוקב) במקרה של מדידת כמות נוזלים (בקיצור קוב).
כשמשתמשים ביחידות גדולות מאוד, החורגות מכדור הארץ, השיטה המטרית על גווניה אינה מעשית, ולמשל בתחום מערכת השמש כבר נוהגים להשתמש ביחידה אסטרונומית, שהוא המרחק הממוצע בין כדור הארץ לשמש.
