השפעת הספרדית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגפת השפעת הספרדית הייתה מגפה שנגרמה על ידי זן קטלני וקשה במיוחד של תת המין H1N1 מהמין Influenza A (שככל הנראה הרגה באמצעות סערת ציטוקינים, דבר המסביר את טבעה הקשה ואת תפוצת הגילים הייחודית של אלו שחלו בה). מגפת השפעת הספרדית שהתרחשה במהלך כשנה מ-1918 ועד 1919 קטלה בין 50 ל-100 מיליון נפש ברחבי העולם[1].
מדינות ההסכמה קראו למגפה "שפעת ספרדית", זאת בעיקר כי בספרד זכתה המגפה לפרסום רב יותר מאשר בשאר העולם, היות שספרד לא השתתפה במלחמת העולם ולא פעלה בה צנזורה של זמן מלחמה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
הדיווחים הראשונים על מחלת שפעת אלימה במיוחד הגיעו עוד בתחילת 1918 מארצות הברית. באפריל 1918 הכתה השפעת בצרפת ופגעה בחיילים אמריקאים, בריטים וצרפתים ובאוכלוסייה אזרחית. עם זאת הדיווחים הראשונים על מגפת שפעת בקנה מידה גדול הגיעו במאי 1918 מספרד, שבה כמדינה נייטרלית במלחמת העולם הראשונה הייתה צנזורה ליברלית יחסית, בניגוד למדינות אחרות שלחמו במלחמה ובהן הודחקו הידיעות על מגפת השפעת. במגפה שפגעה בספרד דווח על 8 מיליון איש שחלו במחלה במאי בלבד, בהם גם אלפונסו השלושה עשר מלך ספרד. בהמשך נודעה המחלה בפי האמריקאים כ"three day fever" או כ-"purple death", אצל הצרפתים נודעה כ-"la grippe", בקרב הגרמנים כ-"Blitzkatarrh" או כ-"Flandern-Fieber".
הגל הראשון הכה באביב 1918. בקיץ 1918 נראה היה כי המגפה שככה, אולם בסוף אוגוסט היכה גל שני של המגפה, שהתגבר במהלך הסתיו בחודשים ספטמבר ואוקטובר. בשיאו של גל זה העריכו רשויות הבריאות הפרוסיות והשוויצריות כי שניים מכל שלושה אנשים חלו במחלה. המגפה פחתה בחורף 1918, בחודשים נובמבר ובדצמבר, אלא שאז פרץ גל שלישי שהכה מפברואר עד אפריל 1919. הגלים השני והשלישי היו עם שיעורי תמותה גבוהים באופן יוצא דופן.
שיעור התמותה העולמי ממגפת 1918/1919 אינו ידוע, אך הוא נאמד ב-2.5 עד 5 אחוז מאוכלוסיית העולם וכ-20% מהאוכלוסייה סבלה במידה זו או אחרת מן המחלה. ייתכן כי במהלך 25 השבועות הראשונים קטלה המגפה כ-25 מיליון; בהשוואה, מחלת האיידס קטלה כ-25 מיליון ב-25 שנותיה הראשונות. בשישה חודשים התפשטה השפעת ברחבי העולם וקטלה למעלה מ-25 מיליון נפש; הערכות שונות מאמידות את מספר המתים מן המחלה אף במספר כפול מזה.
בארצות הברית כ-28% מהאוכלוסייה סבלה מן המחלה ובין 500,000 ל-675,000 מתו. מספר החיילים האמריקאיים באירופה שנפלו חלל למגפה נאמד במספר דומה למספר ההרוגים האמריקאיים מקרבות מלחמת העולם הראשונה. בבריטניה גבתה המחלה את חייהם של 200,000 איש ובצרפת יותר מ-400,000. כפרים שלמים נמחקו מן העולם באלסקה ובדרום אפריקה. באוסטרליה נאמד מספר הקורבנות שמתו מן המחלה בכ-10,000 נפש, באיי פיג'י 14 אחוז מהאוכלוסייה מתו במהלך שבועיים בלבד ובסמואה המערבית 22% מהאוכלוסייה. מספר המתים בהודו מוערך בכ-17 מיליון, כ-5% מאוכלוסיית הודו באותה העת. בצבא ההודי כמעט 22% מהכוחות שנדבקו במחלה מתו ממנה.
בעוד שמלחמת העולם הראשונה לא גרמה לשפעת, המגורים הקרובים ותנועת הכוחות ההמונית האיצו את התפשטותה. מוערך גם כי מערכת החיסון של החיילים הוחלשה כתוצאה מלחץ הקרבות ומהתקפות כימיות שהגבירו את פגיעותם למחלה.
[עריכה] דפוסי המחלה
המגפה הייתה יוצאת דופן משפעת בכך שהרגה מבוגרים צעירים וקורבנות שאחרת היו בריאים - זאת בניגוד לשפעת רגילה ההורגת בעיקר תינוקות, קשישים וחולים.
אנשים שלא הופיעו בהם תסמינים למחלה יכולים היו להיתקף בהפתעה ותוך שעות להיות לחלושים מכדי ללכת; רבים מתו ביום שלמחרת. בין התסמינים למחלה היו גוון כחול בפנים ושיעול עם דם שנגרם על ידי הפרעה חמורה בריאות. בשלבים מאוחרים יותר גרם הווירוס לדימום חסר שליטה שמילא את הריאות.
מהירות התפשטותה של השפעת הספרדית מבוטאת בשיר ילדים שהיה מקובל בתקופה:
- I had a little bird,
- Its name was Enza.
- I opened the window
- and in-flu-enza.
במקרים שהתפתחו מהר, נגרם המוות בעיקר מדלקת ריאות כתוצאה של מיצוק שזורז על ידי הווירוס. מקרים שהתפתחו לאט יותר התאפיינו בדלקות ריאות שנגרמו על ידי חיידקים משניים וייתכן שהייתה הסתבכות עצבית שהובילה להפרעות פסכיטריות במיעוט מהמקרים.
[עריכה] הפגיעה בחיי היומיום
בעוד שבמרבית המקומות פחות משליש מן האוכלוסייה נדבקו במחלה ורק חלק מהם מתו, במספר ערים בכמה מדינות הושמדה האוכלוסייה לחלוטין.
אפילו במקומות בהם התמותה הייתה נמוכה, אלו שנשללו יכולת בעקבות המחלה היו לעתים כה רבים עד שרוב חיי היומיום פסקו. בקהילות מסוימות נסגרו כל החנויות או שהלקוחות נדרשו שלא להיכנס לחנות אלא להשאיר את הזמנותיהם מחוץ לחנות למילוי. היו דיווחים רבים על מקומות ללא עובדי בריאות לפקח על החולים בשל מחלתם שלהם וקברנים שלא היו מסוגלים לקבור את המתים. קברי המונים נחפרו באמצעות מכונות ובמקומות רבים נקברו גופות ללא ארונות מתים.
[עריכה] נסיונות לריסון המגפה
עקב התפשטותה המהירה של המגפה היו ההשפעות החברתיות עזות. ערים ומדינות רבות כפו הגבלות על התאספויות המונים וטיולים כדי לעצור את המגפה. במקומות רבים תיאטראות, אולמות ריקודים, כנסיות ומקומות הומים אחרים היו סגורים במשך יותר משנה. הסגרים נאכפו בהצלחה מועטה. קהילות מסוימות הציבו שומרים חמושים בגבולות ושלחו חזרה או בידדו כל מטייל. בעיר אחת בארצות הברית אף נאסרה לחיצת ידיים.
[עריכה] מקומות שלא הושפעו
ביפן יוחסו לשפעת 257,363 מקרי מוות ביולי 1919, עובדה המאמידה את התמותה על 0.425%, נמוך בהרבה מכמעט כל מדינות אסיה שלהן מידע זמין על המחלה. הממשלה היפנית הגבילה באופן קשה טיולים ימיים אל ומן איי המולדת כשהמגפה הכתה. היישוב היחיד שהיה מאוכלס במידה רבה למדי ללא תיעוד של התפרצות המגפה בשנים 1918–1919 הוא האי איליה דו מרז'ו בשפך נהר האמזונאס בברזיל. באוקיינוס השקט, סמואה האמריקנית והמושבה הצרפתית של קלדוניה החדשה - הצליחו גם הן במניעת המחלה כשבהן לא נרשם אף מקרה של מוות משפעת בשל הסגרים יעילים.
[עריכה] חקר השפעת הספרדית
על פי אחת התאוריות הווירוס נוצר במחנה צבאי אמריקני בקנזאס כתוצאה משני מנגנונים גנטיים - סחיפה גנטית והסחה אנטיגנית - בווירוסים בעופות וחזירים שגודלו במחנה. ברם ראיות מבנייה מחדש של הווירוס שנעשתה לאחרונה רומזות על כך שהווירוס קפץ לבני אדם היישר מעופות, בלי שעבר דרך חזירים[2].
בפברואר 1998 קבוצה בראשותו של ג'פרי טאובנברגר מהמכון האמריקאי לפתולוגיה של הכוחות המזוינים שחזר דוגמות מהשפעת של 1918 מגופתה של אישה מאלסקה שהייתה קבורה במשך כמעט שמונה עשורים באדמה קפואה. אחת מארבע הדוגמות ששוחזרו הכילה חומר גנטי של הווירוס שהשתמר. הדוגמה איפשרה לחוקרים את ההזדמנות לחקור את הווירוס שהוצא מכלל פעולה בעזרת Guanidinium thiocyanate לפני שהועבר למכון. הדוגמה אפשרה לחוקרים לנתח לגמרי את מבני הגנים הקריטיים של הווירוס מ-1918.
ב-6 בפברואר 2004 פורסם בכתב העת Science דיווח על כך ששתי קבוצות, אחת בראשותו של סיר ג'ון סקאל, מנהל המכון הלאומי למחקר רפואי בלונדון, וקבוצה נוספת בראשותו של יאן וילסון ממכון המחקר סקריפס בסן דיאגו, הצליחו לסנתז את חלבון ההימאגלוטינין שהיה אחראי להתפרצות השפעת הספרדית ב-1918. הם עשו זאת באמצעות חיבור יחד של דנ"א מדגימה מריאה של אשה בטונדרה האלסקית ומספר דגימות משומרות מחיילים אמריקאיים ממלחמת העולם הראשונה. הקבוצות ניתחו את מבנה הגן וגילו איך שינויים דקים במבנה של מולקולת החלבון איפשרו לווירוס לעבור מעופות לבני אדם עם השפעות כה הרסניות.
ב-5 באוקטובר 2005 הודיעו חוקרים שהרצף הגנטי של זן השפעת של 1918 שוחזר באמצעות דגימות רקמות היסטוריות.[3]
[עריכה] הערות שוליים
- ^ NAP
- ^ Chapter Two : Avian Influenza by Timm C. Harder and Ortrud Werner
- ^ דיווח מיוחד בNature: The 1918 flu virus is resurrected
[עריכה] לקריאה נוספת
- שפעת: עולם בצל מגפה, ג'ינה קולטה, ספריית מעריב
