ואדי אל-ג'וז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

וַאדִי אל־ג'וֹז - ("נחל האגוז") היא שכונה במזרח ירושלים מסביבו של ערוץ נחל קדרון עילי, מפינת החומה הצפון־מזרחית וצפונה עד למרגלות הר הצופים במזרח העיר.

נקראת גם 'ואדי ג'וז', וזהו השם הרווח (מכונה גם בשם: 'אל־קעה' - הבקעה). גבול השכונה בצפון אזור מערת שמעון הצדיק, בדרום חומת העיר העתיקה ומוזיאון רוקפלר. השכונה מתפרשת משני עברי ערוץ הנחל: ממזרחו - על המורדות המזרחיים של הר הזיתים והר הצופים וממערבו על המורדות המזרחיים של הרכס המוגבה שבמרכזו עוברת דרך שכם וגבעת שיח' ג'ראח. שוכנת בוואדי ג'וז (נחל קדרון עילי) ומכאן שמה. מרבית השכונה שוכנת ברום של כ־750 מ' מעל פני הים.

[עריכה] תולדות השכונה

בתחום השכונה היו כמה 'קסר' (ברבים - קוּסוּר) והוא כינוי לבתי קיץ שהקימו עשירי ירושלים בתקופה העות'מאנית בין הכרמים שמחוץ לעיר. בתי אבן אלה נראו ממרחק כמו מבצרים קטנים וכונו לכן קַסר (ארמון, טירה). לפי עדותו של שייח' מוחמד אל־ח'לילי (המאה ה-18) היו בימיו בירושלים כמאה קוּסוּר. בירושלים נותרו מעטים מבתי הקיץ האלה. הבולט שבהם הוא קסר א־שייח', שהוקם ב־1711 בידי שייח' מוחמד אל־ח'לילי מחוץ לפינה הצפונית־מזרחית של חומת ירושלים (בתחום מוזיאון רוקפלר של היום). לידו ניצב קסר אבו אל־ח'יר, שהוקם לפי עדות יושביו באמצע המאה ה־18. בוואדי ג'וז נמצא קסר סולטן א־נאט'יר (קסר אל־חטיב), שהוקם כנראה במאה ה־17, ובמורדות הר הצופים ממערב לוואדי ג'וז נראים שרידים של עוד בתי קיץ אחדים. ראשיתה בשנות ה־1890 בבתים ספורים שהקימו בני משפחות מוסלמיות אמידות מירושלים. עד 1918 הגיע מספר הבתים בשכונה ל־16.

בשל השטח הפתוח בשולי העיר עברו לאזור בתי מלאכה המבקשים שטחים גדולים יותר מאשר היו להם בסימטאות העיר הצפופות, ונפתחו כאן מגרשים לחומרי בניין, לאביזרים שפורקו מבניינים (דלתות, חלונות, סורגים, מדרגות) ועוד. אחרי מלחמת ששת הימים עבר האזור פיתוח מואץ (ופראי), ובמשך הזמן עברו לשכונה מרבית המוסכים ממזרח ירושלים, חנויות של חלקי חילוף וחנויות המתמחות ברכב וחלקיו.

[עריכה] השכונה כיום

כיום השכונה מהווה את המרכז של מוסכים ובתי מלאכה לתיקון מכוניות במזרח העיר, עד שבני ירושלים נוהגים לקרוא לשכונה בשם: 'ואדי אגזוז'. רבים מבני מערב העיר המבקשים תיקון זול למכוניתם שמים פעמיהם למוסכי השכונה, וכן מרבית בעלי הרכב מן המגזר הערבי.

הבנייה למגורים במקום הינה זניחה וקיימת רק בשוליים הגבוהים של השכונה. בשכונה הערבית יש כיום כ־7,500 תושבים. יש תוכניות בנייה מאושרות לבנייה באזור ונראה שבקרוב תהיה כאן בניית רווחה למיגזר הערבי.