וימפל R-73
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| וימפל R-73
קוד נאט"ו: AA-11 ארצ'ר |
||
|---|---|---|
 |
||
| מידע בסיסי | ||
| יצרן | וימפל NPO (ברית המועצות) | |
| כניסה לפעילות מבצעית | 1985 | |
| פלטפורמת שיגור | מטוסי קרב ומסוקי קרב סובייטיים | |
| מאפיינים כלליים | ||
| הנעה | רקטת דלק מוצק | |
| משקל שיגור | 105 ק"ג | |
| אורך | 2.9 מטר | |
| קוטר | 17 ס"מ | |
| מוטת כנפיים | 51 ס"מ | |
| מהירות | מאך 2.5 | |
| טווח | 30 ק"מ | |
| גובה טיסה | בתלות בגובה השיגור | |
| ראש קרב והנחיה | ||
| ראש קרב | 7.4 ק"ג של חומר נפץ מרסק | |
| מרעום | קרבה | |
| הנחיה | ביות חום תת אדום | |
הוימפל R-73 (קוד נאט"ו: AA-11 ארצ'ר), הינו טיל אוויר-אוויר לטווח קצר, מתוצרת וימפל הסובייטית, ונחשב לטיל הרוסי המתקדם ביותר מסוגו, ואחד מכלי הנשק המאיימים ביותר בקרבות אוויר.
[עריכה] פיתוח ויכולות
הארצ'ר פותח החל משנת 1973 על מנת להחליף את טיל המולניה R-60 (קוד נאט"ו: AA-8 אפיד), כטיל אוויר-אוויר לטווח קצר, לשימוש מטוסי הקרב של הגוש הסובייטי.
זהו טיל בעל ראש ביות מצונן-חנקן, המאתר חום תת אדום. לטיל זווית נעילה רחבה של 120 מעלות, עם קישוריות לכוונת הקסדה, שבעזרתה יכול הטייס למעשה לנעול על כל מטרה שביכולתו לראות (אם כי אין לטיל יכולת לפנות בכל זווית, להבדיל מטיל הפיתון 5 הישראלי). הטיל נדרך רק לאחר 300 מטר, כאשר הטווח המקסימלי שלו הינו 30 קילומטר (בגובה רב).
על פניו, לארצ'ר יכולת תמרון עדיפה על פני הAIM-9M סיידווינדר מתוצרת ארצות הברית, שנמצא בשימוש נרחב בכלל החילות האוויר המערביים, עובדה שתרמה רבות לפיתוח פרויקטים מערביים בתחום טילי האוויר-אוויר לטווח קצר: AIM-132 אסראם, פיתון 5, איריס-טי, ואף לדגם ה-X החדש של הסיידווינדר.
החל משנת 1994 החל ייצור של דגם חדש - R-74EM (במקור: R-73M), בעל טווח מוגדל, יכולת נעילה רחבה יותר, ואמצעי חסימת לוחמה אלקטרונית מתקדמים. ההצטיידות בדגם החדש בקרב מדינות חבר העמים החלה בשנת 1997.
הארצ'ר ניתן לשימוש בכלל מטוסי הקרב החדישים של הגוש המזרחי, וחלק מהדגמים הישנים הושבחו לצורך נשיאתו. כמו כן הוא ניתן לשיגור ממספר מסוקי קרב רוסיים.
