ועדת אגרנט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת יום הכיפורים |
ועדת אַגְרָנָט הוא כינויה של ועדת חקירה ממלכתית, שהוקמה ב-21 בנובמבר 1973 לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים. בראש הוועדה ישב הד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון, ולצידו ישבו השופט משה לנדוי, מבקר המדינה ד"ר יצחק נבנצאל, והרמטכ"לים לשעבר פרופסור יגאל ידין וחיים לסקוב.
הוועדה שמעה 58 עדים במשך 140 ישיבות, וביום 1 באפריל 1974 הגישה דו"ח ביניים שעורר סערה. בדו"ח הביניים הטילה הוועדה אחריות כבדה על כתפי הרמטכ"ל דוד אלעזר, על ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא ועל אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן ("גורודיש"). נקבע כי הם אחראים למחדלים שבהכנת הצבא למלחמה, ולכשלים המבצעיים והמודיעיניים שאירעו עד לפריצת המלחמה, ואשר גרמו לתוצאותיה הקשות. הוועדה לא קבעה כל קביעות אישיות לגבי הדרג המדיני, ראש הממשלה גולדה מאיר, ושר הביטחון, משה דיין.
תוצאות דו"ח הביניים מבחינה פרסונלית היו כי דוד אלעזר התפטר מתפקידו, זעירא וגונן הודחו משירות פעיל בצה"ל, ואילו גולדה מאיר התפטרה כחודש לאחר מכן, בעקבות לחץ ציבורי כבד, חרף מסקנות הוועדה שלא מצאו כי היא אחראית למחדל.
ב-10 ביולי 1974 הוגש דו"ח נוסף, וב-30 בינואר 1975 הוגש הדו"ח הסופי, לאחריו התפזרה הוועדה. להבדיל מדו"ח הביניים הראשון, פרסום שני הדו"חות הללו לא עורר כמעט הד ציבורי. רוב עמודי הדו"חות סווגו למשך 30 שנה, אולם בשנת 1995 , בעקבות עתירה לבג"צ, התר לפרסום כל הדו"חות, למעט כ-48 עמודים שנותרו חסויים.
[עריכה] ביקורת על דו"ח הוועדה
עד היום מהווה דו"ח הוועדה מקור לחילוקי דעות הן במישור המהותי, והן במישור הפרסונלי. ביקורת רבה נמתחה על יחסה המקל של הוועדה לאחריותו של הדרג המדיני, ובפרט לאחריותו של שר הביטחון, משה דיין, שעליו אמרה הוועדה: "כל עוד הוא מקבל את דעת יועציו אין הוא נושא באחריות אישית".
ביקורת נמתחה גם על המלצתה של הוועדה, שבאה כלקח מהכישלון המודיעיני טרם המלחמה, שאין לסמוך על ניתוח הכוונות של האויב, אלא על צה"ל להיערך על סמך הערכת יכולותיו של האויב. שלושים שנה מאוחר יותר כתב על כך גיורא איילנד, ראש המועצה לביטחון לאומי: "הן האיסור להביא בחשבון כוונות והן ההתמקדות בסיכול האיומים - שני מסרים מרכזיים של ועדת אגרנט - שיבשו ועיכבו לאורך שנים תהליכים של בנייה והיערכות בצה"ל".
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ועדת אגרנט - אתר הכנסת