ועדת שמגר (חיל הים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ועדת שמגר השלישית בראשותו של השופט העליון בדימוס מאיר שמגר, היא ועדת חקירה, שנקראה לבדוק האם קיים קשר נסיבתי בין זיהום נחל הקישון לבין ריבוי מקרי מחלת הסרטן בקרב צוללים לשעבר של חיל הים הישראלי. חברי הוועדה האחרים היו פרופ' מאיר וילצ'יק ממכון ויצמן למדע וד"ר גדי רנרט, מנהל המחלקה לאפידמיולוגיה בבית החולים "כרמל" בחיפה.

מסקנות הוועדה פורסמו, לאחר ציפייה ציבורית ממושכת, ב־21 בנובמבר 2002, וקבעו כי לא ניתן למצוא קשר ישיר בין הזיהום בנחל הקישון לבין מחלת הסרטן אצל רוב הלוחמים שצללו בנחל. עם זאת, הוועדה מתחה ביקורת רבה על צה"ל ועל חיל הים על התנהלותם בפרשה.

[עריכה] הזיהום בנחל הקישון

ועדת שמגר מצאה כי נחל הקישון מזוהם על ידי מספר מפעלים פטרוכימיים באזור חיפה, וייתכן כי הוא הנחל המזוהם והחומצי ביותר בישראל.

הזיהום בנחל הקישון נגרם בעיקר מביוב תעשייתי. לפי ממצאי הוועדה, המזהמים העיקריים הם: מתקן טיהור שפכים- חיפה (מט"ש) וחמשת המפעלים - חיפה כימיקלים, גדות (פטרוכימיה וביוכימיה), בתי זיקוק, כרמל אולפינים ודשנים. כמו כן לאורך הנחל ממוקמים מפעלים נוספים, אשר שפכיהם מתנקזים לנחל ומהווים מזהמים משניים, כגון: חברת החשמל, מפעל שמן, פז, סונול, דור אנרגיה, סולתם, תלמה, אגד. במעלה הנחל ישנם מפעלים נוספים ששפכיהם זורמים לנחל ציפורי ומשם לנחל הקישון – כך למשל המפעלים כרומוגן וויטקו באלוני אבא. נמצא כי הסדימנט (קרקעית) בנחל הקישון הוא המזוהם ביותר מבין נחלי החוף, במתכות, כולל במתכת הרעילה כספית.

[עריכה] החולי בקרב צוללי חיל הים במילואים

לוחמי חיל הים ששרתו הן בשייטת 13 והן ביחידת הצוללים, נהגו להתאמן בנחל הקישון, במשך שנים, בפעילות גופנית אינטנסיבית שכללה שחיה וצלילה.

הוועדה חקרה את הסיבות לריבוי מחלת הסרטן בקרב כ־120 צוללים לשעבר של צה"ל אשר התאמנו בזמנו באזור שפך הקישון. רוב מוחלט של אותם צוללים חלה במחלת הסרטן, ושליש מהם בקירוב נפטרו.

במשך יותר משנתיים טענו החיילים שהריכוז הגבוה של מקרי סרטן בקרב צוללים לשעבר איננו מקרי. בעקבות סערה ציבורית הורה ראש הממשלה דאז אהוד ברק על מינוי ועדת חקירה ממשלתית, היא ועדת שמגר.

[עריכה] פירוט מסקנות הוועדה

לאחר בדיקה מדוקדקת וממושכת, ולאחר התייעצויות עם צוות גדול של מומחים רפואיים, קבעה הוועדה במסקנות הביניים שלה כי לא נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין החשיפה של החיילים לכימיקלים רעילים במשך שירותם הצבאי לבין מגוון מחלות הסרטן בקרבם כיום.

זאת למרות ביקורת קשה שהובעה כנגד צה"ל וחיל הים על אי אכיפת הוראות המשרד לאיכות הסביבה, שאסרו להתאמן בנחל.

ממצאי הוועדה, שניקו את צה"ל מאחריות משפטית וחוקית, עוררו את כעסם של חיילי חיל הים לשעבר ועוררה התמרמרות בציבור.

מפקד חיל הים באותה תקופה, אלוף ידידיה יערי, סטה מהנוהג הצבאי המקובל של שמירה על נייטרליות וקרא לחיילים בחיל הים לתמוך בעמותה שנוסדה על ידי חיילי שייטת 13 לשעבר הסובלים כיום מסרטן. עוד אמר כי פרשה זו תגזול שינה מעיני קצינים בחיל הים למשך שנים רבות.

[עריכה] עמדת בית המשפט העליון

בתאריך 10 בפברואר 2005 דן בית המשפט העליון בעניין (רע``א 9728/04). הדיון נבע מתביעתם של הלוחמים החולים בסרטן ומשפחותיהם להכרה על ידי משרד הביטחון כנפגעים וכחללים שנפגעו עקב שירותם. משרד הביטחון ביקש לדחות את התביעה על הסף לאור תוצאות ועדת שמגר.

בפסק דין יוצא דופן, קבע בית המשפט העליון כי אף שאינו מתערב בעצם תביעת הלוחמים החולים להכרה כנפגעי צה"ל, הרי שדו"ח ועדת שמגר אינו קביל כראיה. פסיקה כדוגמת זו על תוצאות ועדת חקירה ציבורית היא דבר חריג בנוף המשפטי בארץ.