זאב טלוא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

זאב טלוא

מצב שימור
מצב שימור: סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
משפחה:	כלביים
סוג:	זאב טלוא
מין:	זאב טלוא מצוי
שם מדעי
Lycaon pictus

זאב טלוא (שם מדעי: Lycaon) הוא סוג במשפחת הכלביים הכולל מין יחיד, זאב טלוא מצוי (Lycaon pictus).

תוכן עניינים

1 תפוצה
2 אנטומיה ומראה
3 התנהגות
- 3.1 ציד
- 3.2 רבייה וגידול צאצאים
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] תפוצה

הזאב הטלוא נפוץ רק באפריקה. בעבר היה הזאב הטלוא נפוץ בכל אפריקה שמדרום לסהרה, באזורים לא מיוערים ולא מדבריים אולם הוא נכחד מחלק גדול מתפוצתו בעבר. כיום הוא מצוי בעיקר בדרום ובדרום-מזרח אפריקה. מעריכים כי חיים כיום בין 3,000 ל-5,500 פרטים.

[עריכה] אנטומיה ומראה

הזאבים הטלואים שונים בין פרט לפרט בצבע פרוותם, כך שלכל פרט יש תבנית צבע שונה המאפיינת והמייחדת אותו. בפרוותו של הזאב הטלוא אזורים בצבעים חום, אדום, שחור, צהוב ולבן. הם נולדים עם שיער צפוף אך עם התבגרותם הם מאבדים משערותיהם וזאבים זקנים עשוים להיות חסרי שיער. בדרך כלל צבע פרוותו באזור הראש כהה יותר וקצה זנבו לבן.

גופו של הזאב הטלוא גמיש ודק. אוזניו גדולות ומעוגלות ולו חרטום קצר ורחב. בפיו 42 שיניים ולו שיניים טוחנות קדמיות גדולות יחסית אשר מסייעות לו בשבירת עצמות. רגליו ארוכות וחזקות ובכל אחת מהן 4 בהונות. דו צורתיות זוויגית אינה ניכרת במין זה, עם כי גופם של הזכרים גדול ב-3 עד 7 אחוזים משל הנקבות (על פי ממדי העצמות). לנקבות 12 עד 14 שדים.

אורך גופו הוא בין 75 ל-110 ס"מ ואורך זנבו בין 30 ל-40 ס"מ. משקלו בין 18 ל-36 ק"ג והוא משתנה במידה רבה בהתאם למתי אכל הזאב לאחרונה וכמה אכל, שכן הוא יכול לאכול עד 9 ק"ג בארוחה אחת. מבנה הגוף הקטן שלהם באופן יחסי הופך אותם לפגיעים לתקיפות על ידי המתחרים שלהם, כגון אריות וצבועים.

[עריכה] התנהגות

הזאבים הטלואים הם בעלי חיים חברתיים החיים בלהקות. בעבר, כאשר הזאב הטלוא היה נפוץ יותר תועדו להקות עד גודל של 100 פרטים, אולם כיום נדיר לראות להקות שכוללות למעלה מ-30 פרטים, ובממוצע חברים בלהקה 7 עד 15 פרטים. בכל להקה יש זוג רבייה דומיננטי זוג האלפא. זכר האלפא ונקבת האלפא נוהגים לסמן את הטריטוריה של הלהקה באמצעות שתן.

ישנן היררכיות שונות לזכרים ולנקבות. בדרך כלל יש יותר זכרים מנקבות בלהקה, זאת מפני שהנקבות נוטות יותר לעזוב את הלהקה שבה נולדו מאשר הזכרים. הנקבות עוזבות את הלהקה בהיותן בנות שנתיים וחצי או יותר ופונות ללהקה חסרת נקבות בוגרות.

[עריכה] ציד

הזאבים הטלואים, כמו רוב בני משפחתם, צדים בלהקות. הם מגיעים עד ל-60 קמ"ש בריצתם ומסוגלים להתמיד בה זמן רב. הם נחשבים לבעלי החיים המוצלחים ביותר בציד: כ-70% ויותר מניסיונות הציד נגמרים בהצלחת הלהקה. בעזרת שיתוף הפעולה של הלהקה הם יכולים להפיל טרף גדול כגנו. הטרף העיקרי של הזאבים הטלואים הוא אימפלה ופרסתנים בעלי גודל בינוני דומים.

[עריכה] רבייה וגידול צאצאים

בכל להקה יש זוג רבייה דומיננטי, זוג האלפא. בני זוג האלפא מתאפיינים בנטייתם לסימון באמצעות שתן. בדרך כלל זוג האלפא הוא הזוג היחיד מחברי הלהקה שמתרבה. אם זוג נוסף מתרבה באותה הלהקה, נקבת האלפא תעשה כל שביכולתה כדי למנוע מזון מהנקבה האחרת ומגוריה והיא אף תנסה להרוג את גורי הנקבה האחרת.

משך ההיריון כ-10 שבועות והגורים נולדים בדרך כלל בין מרץ ליולי. מספר הגורים הממולטים בהמלטה הוא בממוצע 12, אך יכול להשתנות בין 2 ל-20. הגורים נולדים כשעינייהם ואוזנייהם סגורות וכשצבע פרוותם הוא שחור ולבן (את הצבעים בפרוותם הם מפתחים מאוחר יותר).

הגורים ממולטים במאורה ונשארים בה עם אמם עד הגעתם לגיל של כ-3 עד 4 שבועות. הנקבה מזינה את גוריה בחלב בלבד במהלך החודש הראשון. הם מתחילים לאכול מזון מוצק שמובא על ידי חברים אחרים בלהקה כשהם בני 3-4 שבועות. לאחר יציאתם מהמאורה הגורים זוכים לאחריות מצד כל הלהקה ומונקים על ידי נקבות אחרות נוסף לאמם. הם נגמלים מיניקה בגיל 5 שבועות. בהיותם בני 7 שבועות הם מתחילים לקבל צבע פרווה של בוגרים. הגורים הופכים לעצמאים בהיותם בני 12-14 חודשים. הם מגיעים לבגרות מינית בסביבות גיל 12 עד 18 חודשים, אולם הם בדרך כלל מתרבים מאוחר יותר.

תוחלת חייו של הזאב הטלוא היא בסביבות 10 שנים.