חאלב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חאלב (ערבית: حلب, תעתיק מדויק: חלב) היא עיר ושמו של מחוז בצפון סוריה. אוכלוסיית העיר מונה 1.7 מיליון תושבים (1999) והיא העיר השנייה בגודלה בסוריה. בפי היהודים נקראת גם ארם צובא. לפי ההסבר המקובל השם חלב בא מלשון חלב ע"ש הצאן שאברהם אבינו היה רועה במקום. השם "ארם צובא" הוא אולי על-שם אחד השבטים הארמיים שמרכז ממלכתם היה בעיר. העיר הייתה מקום מושבה של אחת הקהילות היהודיות המפורסמות בעולם.
[עריכה] יהודים
היהודים הגיעו לעיר עוד בתקופת בית ראשון. העיר נודעה במנהיגים היהודים הרבים, שהתגוררו בה במשך כל התקופה הזאת, בהם רבנים, פילוסופים, אנשי ממשל מפורסמים.
ב-1160 בעיר ביקר בנימין מטודלה ודיווח שהאוכלוסייה היהודית מונה 5,000 איש (לא ברור האם הכוונה לאנשים, או משפחות). במאה ה-12 וה-13 הייתה בירת מדינה עצמאית ויהודים מילאו תפקיד מרכזי במדינה זו. ב1270 כשנכבשה על-ידי המונגולים חלק מהיהודים נרצחו, אך רובם הגדול התבצרו בבית הכנסת המרכזי, וכך ניצלו. באותה שנה העיר עברה לשלטון הממלוכים. בתקופת שלטונם הקהילה המשיכה לפרוח מבחינה כלכלית, כמו כן היא הביאה איתה יציבות למשך שנים רבות.
בתחילת המאה ה-14 הממלוכים חוקקו הגבלות נגד לא מוסלמים ועל היהודים והנוצרים נאסר לשמש בתפקידים ציבוריים. בית הכנסת המרכזי שנבנה במאה ה-9 נהפך למסגד בפקודת הסולטן ב1327. ב1400 העיר נכבשה ונבזזה על ידי טמרלן, ויהודים רבים מצאו את מותם על בידי חייליו, אחרים הוגלו, או נמכרו לעבדים. ככך הידועה מהמקורות הקהילה השתקמה רק במחצית השנייה של המאה ה-15.
ב-1948 עמד מספר היהודים על 17,000. בשנה זו פרצו בעיר מהומות, כתר ארם צובא הושחת, חנויות יהודים נשדדו ורכוש היהודים הוחרם. רוב היהודים התחילו לעזוב את העיר בשנים שלאחר מכן. ב-1976 התגוררו בעיר כ-2000 יהודים בלבד. קהילות יוצאי חלב נוסדו במקסיקו, ברזיל, ובפלורידה, ארצות הברית. כמחצית הקהילה היגרה למדינת ישראל.
